יהודה האזרחי
יהודה האזרחי (בריסקר; 11 בפברואר 1920 – 2 באוגוסט 1974) היה סופר, מחזאי, עיתונאי, שדרן רדיו ועורך עברי.
 | |
| יהודה ופפיטה האזרחי | |
| לידה |
11 בפברואר 1920 ירושלים, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
2 באוגוסט 1974 (בגיל 54) |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| מקום לימודים |
הגימנסיה העברית רחביה, האוניברסיטה העברית בירושלים |
| שפות היצירה |
עברית |
| בן או בת זוג |
פפיטה האזרחי |
  | |
ביוגרפיה
עריכהנולד בירושלים בשנת 1920 לסַפָּר ואיש הציבור שמואל בריסקר, איש העלייה השנייה, שהיה מראשוני המתיישבים בשכונת רחביה (ראו בית שמואל אזרחי-בריסקר). האזרחי למד בגימנסיה העברית בשכונה, היה פעיל בתנועת הצופים והשלים את לימודיו באוניברסיטה העברית, בחוגים לספרות ולהיסטוריה. בצעירותו היה חקלאי בקיבוץ כפר גלעדי ואחר כך שירת כנוטר במשטרה הבריטית בעת מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט. היה שדרן בקול ירושלים, ושידר בעברית מרדיו ה-BBC שבלונדון. במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי ושרת במסגרתו עד תום המלחמה.
יהודה האזרחי החל לפרסם סיפורים קצרים ורשימות בעיתוני הארץ משנת 1936. ספרו הראשון, "על מפתן החיים", נדפס בשנת 1940. הוא כתב מחזות שהוצגו על במות הארץ וגם באנגליה.
בשנות ה-50 היה מעורכי תוכנית הרדיו "שלושה בסירה אחת".
לאחר מלחמת ששת הימים הפך למרצה מבוקש ומדריך. עמד בראש סניף ירושלים של המועצה לארץ ישראל יפה. פעילותו למען ירושלים ושימורה התרחבה וזכתה להדים בישראל ומחוצה לה. כמה וכמה אתרים בירושלים ניצלו מהריסה בשל פעילותו הציבורית לשימורם[1].
ב-1943 נשא לאשה את פפיטה האזרחי, שאותה פגש במהלך לימודיהם באוניברסיטה. פפיטה האזרחי הפכה למרצה וחוקרת ידועה בפילוסופיה, ושמה קץ לחייה ב-1963 לאחר שלא קודמה לדרגת פרופסור באוניברסיטה העברית. יהודה האזרחי נפטר בירושלים בשנת 1974[2].
בשנת 2019 מצא אחיינו של יהודה, ד״ר אילן אזרחי, כ-1000 מכתבים ששלחו פפיטה ויהודה אחד לשני לאורך 24 שנותם כבני זוג. בינואר 2022 הוציא אזרחי ספר בהשראת המכתבים המספר אודות הביוגרפיה הזוגית של השניים.
יצירותיו
עריכההאזרחי פרסם למעלה משלושים אוספי סיפורים, רומנים ונובלות, רבים מהם עוסקים בירושלים ותולדותיה. כמו כן פרסם קובצי הומור וסטירה, מערכונים שונים, ביוגרפיות ורפורטז'ות.
בין ספריו ניתן למנות את:
- על מפתן החיים, סיפורים, 1940
- כצל עובר, רומן, 1946
- עננים בסער, סיפורי מלחמת העולם, 1947
- ארץ המפכה השקטה, קובץ מאמרים, הוצאת דביר, 1958[3]
- עם שחר, שתי נובלות, 1959[4]
- תאומים, שלושה מחזות, 1960
- הסירוב, מחזה, 1962[5]
- פנים ומסכה, רומן 1963
- קוצים בבוקרמחזה, 1964[6]
- ירושלים אשר בחרתי, סקירה היסטורית, 1968
- עיר, אבן ושמים, סיפור, 1968[7]
- שופט עייף וגזר דינו, סיפורים, מסדה (רמת גן) 1972
תרגומיו
עריכהמרי ברג, "גיטו ורשה", מיומני מרי ברג, תרגם מאנגלית יהודה האזרחי, 1946.
לקריאה נוספת
עריכה- אילן אזרחי, כאב תהומי ועונג עילאי: פפיטה ויהודה האזרחי, הוצאת כרמל, 2022.[8]
- אלכס זהבי, מסע אל יהודה האזרחי, נדפס בירושלים ט', תשל"ה 1975.
קישורים חיצוניים
עריכה
- יהודה האזרחי, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- יהודה האזרחי, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- הספרים של יהודה האזרחי, באתר "סימניה"
- רשימת הפרסומים של יהודה האזרחי, בקטלוג הספרייה הלאומית
- יהודה האזרחי, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- מרדכי אבישי, על מחזותיו של יהודה האזרחי, על המשמר, 8 באפריל 1960
- יהודה האזרחי, דחפור, מעריב, 28 באוקטובר 1960
- יהודה האזרחי - סופר שלחם בעטו למען ירושלים יפה, מעריב, 4 באוגוסט 1974
- מרדכי אבישי, עולמו של יהודה האזרחי, על המשמר, 30 באוגוסט 1974
- אילן אזרחי, כצל עובר: רומן נשכח מאת יהודה האזרחי, בבלוג "עונג שבת", 4 בפברואר 2022
הערות שוליים
עריכה- ^ יונתן ישי, איך לא לבנות בירושלים, דבר, 12 ביוני 1970
- ^ מת יהודה האזרחי, דבר, 4 באוגוסט 1974
- ^ מרים אורן, ישראלי באנגליה בלי תסביכים, מעריב, 3 בינואר 1958
- ^ מ בר יעקב, ברשת של תסביכים, מעריב, 7 בנובמבר 1958
- ^ בכורה של ה"סירוב" נערכה בירושלים, דבר, 13 בפברואר 1962
- ^ קוצים - ואין אליה, מעריב, 8 בנובמבר 1964
- ^ נועם דביר, הצצה נדירה לארמון הנציב בירושלים, באתר הארץ, 24 באפריל 2012
- ^
ניצה בן דב, פפיטה ושבריריותה, פפיטה וניתוקה מהנרטיב הציוני, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2022
