יהודה ניני
יהודה ניני (ט"ו באלול תר"צ, 8 בספטמבר 1930 – 24 במאי 2020, א' בסיוון תש"פ) היה פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. חתן פרס בן-גוריון לשנת תשס"ח.
ביוגרפיה
עריכהנולד וגדל בטירת שלום – מושב סמוך לנס ציונה – למשפחה דתית שמוצאה מן הכפר כ'או בתימן[1], ניני התייתם בגיל 3 מאביו, שהיה רב. בילדותו הופיע בטקס הנחת אבן פינה לבית ספר במושב ואמר: "למען התורה והחינוך היינו מסכנים את חיינו והולכים בין שבילי הפרדסים כדי להגיע לבית הספר בנס ציונה"[2].
בשנות נעוריו ובגרותו המוקדמת שירת בהגנה, והוכשר כסייר וחבלן בפלוגה המיוחדת (המגויסת) של ההגנה והפלמ"ח. שירת ביחידה המבצעית של שירות הידיעות של ההגנה (הפלוגה המיוחדת שנקראה אף "המגויסת"), ולאחר מכן בזו של ה-ש.ב (המחלקה הערבית). במהלך מלחמת העצמאות שימש כמפקד כיתה ולחם בדרך לירושלים, בעמק הירדן ובנגב. עם תום המלחמה הצטרף ליחידה המבצעית של שירות הביטחון הכללי, והתמנה כרכז ה-ש"ב בקרב הבדווים בנגב. השתתף בפגישות של ועדת שביתת הנשק ירדן–ישראל, סייע בהעלאת יהודי תימן בעליית "על כנפי נשרים" ובעליית הנשארים בתימן בין השנים 1986–1995.
בשנת 1954 החל את לימודיו בסמינר הקיבוצים. בהמשך השלים לימודי תואר ראשון ותואר שני בתרבות האסלאם ובספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. כתב עבודה לתואר שלישי במסלול ישיר בהנחיית הפרופ' שלמה סימונסון וחיים שקד. החל מראשית שנות ה-70 ועד פרישתו לגמלאות ב-1998 בדרגת פרופסור מן המניין, היה חבר סגל בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב. בתקופה זו ערך ופרסם את מרבית מחקריו בנושאי תרבותם וערכיהם הרוחניים של יהודי תימן ומצרים.
בשנים 1958–1960 יצא עם רעייתו נורית לשרת בשגרירות ישראל בארצות הברית, ובין השנים 1962–1964 שימש כמזכירו וראש לשכתו של שר החינוך זלמן ארן. במהלך שנות עבודתו האקדמית הרבה לפרסם מאמרים מעוררי מחלוקת בנושאי חברה ומדינה. כמו כן כתב בנושאי יהדות וסוציאליזם. היה ידוע כחסיד גדול של יוסף חיים ברנר, אך גם כבעל השקפת עולם רדיקאלית (מרכסיסטית). היה S.A.M בסנט אנטוני קולג' באוקספורד, ועמית אורח ב-LSE וב-SOAS בלונדון.
היה נשוי לנורית לבית יואל, בתם של ד"ר ארנסט יואל ואדית אופנהיימר, ואב לבן ובת. נפטר במאי 2020, ונקבר בבית העלמין ברחובות.
ספריו
עריכה- אלמסוודה: פנקס בית הדין הרבני של קהילת יהודי צנעא במאה הי"ח, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2001
- ההיית או חלמתי חלום: תימני כנרת - פרשת התיישבותם ועקירתם תרע"ב-תר"צ, הוצאת עם עובד, 1996
- יהודי תימן, הוצאת משרד הביטחון, 1988[3]
- תימן וציון: הרקע המדיני, החברתי והרוחני לעליות הראשונות מתימן 1800–1914, הוצאת יד בן צבי, 1982
- ממזרח ומים: יהודי מצרים - חיי יום יום והשתקפותם בספרות השו"ת תרמ"ב-תרע"ד, הוצאת אוניברסיטת תל אביב
- מלחמת העט והמספריים - שירתו של דון סנטו דה קריון
קישורים חיצוניים
עריכה- יהודה ניני, עולי תימן בארץ ישראל בשנים תרמ"ב - תרע"ד (1882 - 1914), קתדרה 5, אוקטובר 1977
- בעניין מאמרו על שמואל יבנאלי בספרו של זאב צחור (עורך), העלייה השנייה: מחקרים, מקורות, אישים, כרך ג, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, תשנ"ח-1997:
- מיכל אורון, ההיסטוריה של העלייה השנייה – על אמות מידה מוסריות ואקדמיות, קתדרה 89, אוקטובר 1998, עמ' 189-177
- זאב צחור, ביקורת אקדמית וחשבון אישי, קתדרה 89, אוקטובר 1998, עמ' 190
- יהודה ניני, תשובה קצרה לפרופ' מיכל אורון, קתדרה 89, אוקטובר 1998, עמ' 191
- זאב צחור, עריכה, אחריות, לקחים, קתדרה 90, דצמבר 1998, עמ' 189-187
- יהודה ניני, מכתב, קתדרה 90, דצמבר 1998, עמ' 190
- אינס אליאס, ספרו של פרופ' יהודה ניני המנוח על גירוש התימנים מכנרת נותר רלוונטי עד היום, באתר הארץ, 15 ביולי 2020
- יהודה ניני (1930-2020), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ משה גברא, שמות המשפחה של היהודים בתימן. ערך ניני
- ^ אבן פינה לבית הספר בטירת שלום, דבר, 2 בפברואר 1939
- ^ אינס אליאס, ספרו של פרופ' יהודה ניני המנוח על גירוש התימנים מכנרת נותר רלוונטי עד היום, באתר הארץ, 15 ביולי 2020