יואל דוד סטרשונסקי לוינזון
יואל דוד סטרשונסקי לוינזון (לעיתים נכתב שם משפחתו לבינסון, לוונשטיין או לווינשטיין; כונה דער ווילנער בעל הבית'ל (יידיש: "בעל הבית'ל [=האברך] הווילנאי"); 1816 - 27 ביוני 1850) היה חזן וזמר אופרה יהודי ליטאי.
תולדות חייו עריכה
נולד בליבוי, בנו של חזן העיר, צבי הירש לווינשטיין. בהיותו כבן שש בא עם אביו לעיר וילנה, כאשר התמנה אביו לחזן בבית הכנסת הגדול בעיר. הוא זכה לחינוך יהודי ולמורים פרטיים שלימדו אותו רוסית, גרמנית ועברית. מגיל 11 שילב אותו אביו בתפילה ומשנפטר האב מינה הקהל את יואל דוד בן ה-14 לחזן בית הכנסת הגדול תחתיו, אף על פי שלא סיים עדיין את לימודיו. הקהילה החתימה את לוינזון על חוזה לפיו תשולם לו משכורת בעודו אברך. כינויו בשלב זה היה "דער ווילנער בעל הבית'ל" (באלעבעסל), האברך מווילנה. תפקידו כחזן רשמי החל רק כאשר הגיע לגיל 22. כאשר נשא, זמן קצר לאחר מכן את בתו של אחד מעשירי העיר, מרדכי סטראשון (שלקח עליו חסות מאז בר המצווה שלו), נוסף לשם משפחתו השם "סטרשונסקי".
בין היתר יצא לוינזון למסע בקהילות הורודנה, ביאליסטוק, קלווריה וורשה.
על אף ההצלחה לה זכה, שקע לוינזון בדיכאון בעקבות מות ילדיו בזה אחר זה. סמוך לביתו התגורר המלחין סטניסלב מוניושקו, ששם לב שהחזן מפזם בדייקנות את המנגינות שהלחין, אותן שמע מבעד לחלון הפתוח. בעקבות גילוי זה התקרבו השניים, כאשר המלחין החל להגיע לבית הכנסת לשמוע את לוינזון.
חרף מחאות נמרצות הן מצד משפחתו והן מצד הקהילה, הצטרף לוינזון למוניושקו לנסיעה משותפת לוורשה, שבמסגרתה הופיע באופרה של ורשה ואף בארמון הנסיך בקטעים מתוך האופרה "הַלקַה" (אנ') של מוניושקו. בעת שהותו בוורשה הגיעה אליו הידיעה על מות בנו האחרון, לוינזון התמוטט, החליט לא לשוב לביתו והחל לנדוד בין עיירות פולין בעילום שם ולעיתים שימש כחזן מזדמן בקהילות שונות. כאשר קולו בגד בו שב לביתו והתגורר בבית אחותו לאחר שהתגרש מאשתו. הקהילה המשיכה לשלם את משכורתו על אף שלא שימש עוד כחזן בפועל. כאשר התדרדר עוד מצבו הנפשי הוא הועבר לאשפוז בבית מחסה לחולי נפש בוורשה, שם נפטר בי"ז בתמוז תר"י, בגיל 34.
לחנים שחיבר עריכה
ליואל דוד מיוחסים הניגונים (לחנים) לפיוטים "מנוחה ושמחה", "והאר עינינו", "ממקומך" מתפילת שחרית, "הבט משמים וראה" מהתחנון, "מן המצר" מן ההלל ו"עזרא הסופר אמר לפניך" מהסליחות.
דמותו בתרבות עריכה
חייו הטרגיים היוו כר למספר יצירות:
- המחזה "דער ווילנער בעל הבית'ל" מאת מרק אורנשטיין (בפולנית עם תרגום ליידיש מ-1908).
- ב-1939 הופק בארצות הברית סרט הקולנוע "האברך מווילנה" (באנגלית Overture to glory, ביידיש "דעם וילנער שטאט חזן") בכיכובו של החזן משה אוישר[1].
- דמותו של יואל דוד וחזנים דומים בני זמנו בעלי ביוגרפיה דומה ניצבה לנגד עיניו של שלום עליכם בעת כתיבת הסיפור "יוסילי הזמיר", אודות חזן בן-חזן שהתדרדר לעולם התיאטרון ויצא מדעתו.
- המחזמר "החזן מווילנה" מאת אוסיפ דימוב, בהפקת תיאטרון יידישפיל[2].
לקריאה נוספת עריכה
- הלל נח מגיד שטיינשניידר, "לתולדות הש"ץ הנפלא מווילנא", בתוך: יהודה הלוי לעוויק ודוברערוש ירוחמזאהן (עורכים), תלפיות מאסף ספרותי, ברדיטשוב 1895, חלק "תולדות אנשי השם", עמ' 8-14.
קישורים חיצוניים עריכה
- עקיבא צימרמן, על גבול שני העולמות, בתוך: עת-מול 180, אדר ב' תשס"ה
- עקיבא צימרמן, על חוזים וחזנים, מתוך: הצופה 12 באפריל 2007, מובא בפורום בחדרי חרדים
- מ.ש. גשורי, אישים בחזנות: הבעל בית'ל הווילנאי, חלק ראשון, "בית הכנסת" חשון תש"ח, חלק שני, כסלו תש"ח
- הרב מרדכי לעווענשטיין, מעלה את זכר אחיו שגידלו כבן, בראש ספרו "נפש הגר", פיעטרקוב תרס"ו
- הלל נח מגיד שטיינשניידר, על חותנו רבי מרדכי שטראשון ומשפחתו, בספר "עיר ווילנא" עמ' 238
הערות שוליים עריכה
- ^
"Overture to Glory", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ^ דף ההפקה בתיאטרון יידישפיל
