יוז'ף גרוף
יוז'ף גרוף (בהונגרית: Gróf József; טפולצה, 27 בינואר 1892 [1] – מאוטהאוזן, 1944)[2] היה מעצב גרפי יהודי-הונגרי, מעצב פנים, מעצב בולים, מעצב רהיטים.[3] גרוף זכה בפרסים רבים ויצירותיו מכל סוג שהוא השתתפו בתערוכות בהונגריה וברחבי אירופה. ניספה בשואה.
 | |
| לידה |
27 בינואר 1892 טפולצה, הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
9 באפריל 1945 (בגיל 53) מאוטהאוזן, אוסטריה |
  | |
קורות חיים
עריכהיוז'ף גרוף נולד במשפחה יהודית כבנם של התעשיין מרק גרוף ושל פאני וייס. הוא השלים את לימודי האמנות שלו במכללה לאמנויות שימושיות (כיום שמה אוניברסיטת מוהולי-נאג' לאמנות ועיצוב) בין השנים 1909–1912,[4] לאחר מכן הפך לגרפיקאי ועסק באדריכלות פנים ועיצוב רהיטים. הוא יצר עיצוב כרזות, אריזות, עיצוב בולים, כריכת ספר ואיורי ספרים. יצירותיו הגרפיות הבולטות: עיטורים לספרו של ארתור קלטי "ריימונדו האומלל" (1920), עיטורי ספרים לשיריו של דניאל ברז'ני (מהדורת קלנר, 1921), פיק דאם של אלכסנדר פושקין (מהדורת Szacelláry, 1921) יצירתו של יוז'ף קטונה באנק באן, 1921. "האותיות בטעם של פעם", רצועות הקצה של חיתוכי העץ והמדבקות של יוז'ף גרוף מחזירות את טעמי הספרים של פעם."[5]
הוא זכה בפרס הראשון בתחרות הבולים של המדינה ב-1919 ובפרס השני ב-1926. הוא הכין את עיצוב השער למגזין Magyar Fotográfia (צילום הונגרי), שחודש ב-1927.[6]
גרוף היה אמן מצטיין של עיצוב רהיטים. בשנת 1920, פתח סדנה משותפת לעיצוב פנים עם האדריכל שאנדור פראגו (1891–1959), שם נוצרו רבים מהרהיטים המעוצבים שלהם. הוא הציג את עבודות עיצוב הפנים שלו בכמה תערוכות, למשל ב-1925 בתערוכת היובל של האגודה לאמנויות שימושיות.[7]
גרוף הציג את הגרפיקה שלו בהיכל האמנות משנת 1924. בעבודותיו זכה במספר רב של מכרזים בהונגריה ומחוצה לה. הוא הציג ב-1927 בתערוכת אמנות הספר הבין-לאומית בלייפציג, ב-1928 ב-Press בקלן וב-1929 בתערוכה העולמית בברצלונה. Magyar Grafika, Magyar Iparművészet (גרפיקה הונגרית, עיצוב הונגרי) ומגזינים מקצועיים גרמניים תיארו ושיבחו גם הם את עבודתו הגרפית.
הוא גורש ב-1944 ומת במאוטהאוזן, המועד המדויק של מותו אינו ידוע.
חייו הפרטיים
עריכהרעייתו הראשונה הייתה קטלין וארגה (1900–1924),[8] בתם של ארנה מאנו וארגה ושל ברטה הירשלר, איתה התחתן ב-15 בדצמבר 1921 בבודפשט.[9] לאחר מות אשתו הוא נישא בשנית. אשתו השנייה הייתה אירן לאסלו, בתם של לאסלו ישראל ושל ארנסטינה רובוביץ', איתה התחתן ב-10 בספטמבר 1927.[10]
לקריאה נוספת
עריכה- Magyar zsidó lexikon. Szerk. Ujvári Péter. Budapest: 1929. 322. o. Online elérés (לקסיקון יהודי הונגרי. 1929. עורך פטר אויווארי. גישה מקוונת)
- "A Magyar Könyv- és Reklámművészek Társasága bemutatkozó kiállításának katalógusa". MEK. 1930-04-12. נבדק ב-2014-07-13.
- "A 121 éves és egy másik gróf". 2012-01-28. נבדק ב-2014-09-01.
- S. Nagy Katalin (2006). Emlékkavicsok. Holocaust a magyar képzőművészetben 1938–1945. Budapest: Glória Kiadó. p. 119. ISBN 963-9283-99-1. (קטלין ש. נאג': אבני זיכרון. שואה באמנות ההונגרית 1938–1945)
הערות שוליים
עריכה- ^ "Születési bejegyzése a tapolcai izraelita hitközség születési akv. 4/1892. folyószáma alatt". נבדק ב-2020-04-14.
- ^ "Halotti bejegyzése a tapolcai polgári halotti akv. 34/1962. folyószáma alatt". נבדק ב-2020-04-14.
- ^ "Gróf József". Magyar Életrajzi Index.
- ^ S. Nagy Katalin, i. m., 119. o.
- ^ Bálint Aladár (1921). "Új könyvek". Nyugat (2. szám). נבדק ב-2014-09-01.
- ^ Sümegi György (1999). "Pécsi József cikkei, tanulmányai (recenzió)". Fotóművészet. נבדק ב-2014-09-01.
- ^ Ybl Ervin (1925). "Az Iparművészeti Társulat jubiláris kiállítása" (PDF). Magyar Iparművészet. 4.. נבדק ב-2014-09-01.
- ^ "Varga Katalin halotti bejegyzése a Budapest I. kerületi polgári halotti akv. 1195/1924. folyószáma alatt". נבדק ב-2020-04-14.
- ^ "Házasságkötési bejegyzése a Budapest I. kerületi polgári házassági akv. 888/1921. folyószáma alatt". נבדק ב-2020-04-14.
- ^ "Házasságkötési bejegyzése a Budapest II. kerületi polgári házassági akv. 342/1927. folyószáma alatt". נבדק ב-2020-04-14.