יוזף קרמר

קצין אס.אס

יוזף קרמר גרמנית: Josef Kramer;‏ 10 בנובמבר 190613 בדצמבר 1945) היה מפקד במחנה הריכוז ברגן-בלזן. היה ידוע בכינוי "החיה מבלזן", כינוי שניתן על ידי אסירי המחנה. הוא היה פושע מלחמה נאצי ידוע לשמצה, שהיה אחראי באופן ישיר למותם של אלפי אנשים. הוא הורשע בפשעי מלחמה ונתלה בכלא המלין על ידי התליין הבריטי הנודע אלברט פיירפוינט, לאחר מלחמת העולם השנייה.

יוזף קרמר
Josef Kramer
לידה 10 בנובמבר 1906
מינכן, ממלכת בוואריה, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה להורג 13 בדצמבר 1945 (בגיל 39)
המלין, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הקיסרות הגרמנית, רפובליקת ויימאר, גרמניה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות אס אס עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1932 עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה האופטשטורמפיהרר עריכת הנתון בוויקינתונים
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיטורים
צלב ההצטיינות במלחמה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

ראשית פעילותו

עריכה

קרמר נולד במינכן והצטרף למפלגה הנאצית בשנת 1931, ולס"ס בשנת 1932. האימון שלו בס"ס הוביל אותו לעבודה כשומר בכלא. בשנת 1934, הוא הוצב כשומר במחנה הריכוז דכאו. הקידום שלו היה מהיר, הוא השיג משרות בכירות בזקסנהאוזן ובמחנה הריכוז מאוטהאוזן.

הוא היה עוזרו של רודולף הס, מפקד אושוויץ בשנת 1940, ומאוחר יותר מפקד מחנה הריכוז נאצוויילר-שטרוטהוף באפריל 1941. בשנת 1940, הוא ליווה את רודולף הס לבדוק את אושוויץ כאתר אפשרי למפעל חדש עבור פצלי שמן סינתטיים וגומי, שהיה חיוני בתעשייה בגרמניה בגלל המחסור בנפט.

נאצוויילר-שטרוטהוף

עריכה

קרמר שימש כמפקד נאצוויילר-שטרוטהוף, מחנה הריכוז היחיד שהוקם על ידי הנאצים על אדמת צרפת של היום.

כמפקד נאצוויילר-שטרוטהוף, קרמר ביצע באופן אישי את הרציחה באמצעות גז של 80 גברים ונשים יהודים, שהיוו חלק מקבוצה של 87 אסירים באושוויץ שנבחרו להיות דגימות אנטומיות באוסף השלדים במכון האנטומיה שבאוניברסיטת הרייך בשטרסבורג, בניהולו של אוגוסט הירט. שרידי גופות אלו שכנו במקום עד לשנת 2015, אז הובאו לקבורה[1].

אושוויץ

עריכה

קרמר קודם לדרגת האופטשטורמפיהרר (סרן) ב-1942. במאי 1944, הופקד על תאי הגזים והמשרפות במחנה ההשמדה אושוויץ. הוא החזיק בעמדה זו עד דצמבר 1944, והועבר לפקד על מחנה ברגן-בלזן.

באושוויץ, קרמר נודע לשמצה בקרב הכפופים לו כנוגש קשה. אחד הנאשמים במשפט פרנקפורט, ד"ר פרנץ לוקאס, העיד כי הוא ניסה למנוע את המשימות שניתנו לו על ידי קרמר. הוא גם ניסה להתנגד למשימה של עריכת סלקציה בקבוצה גדולה של אסירים שהועברו מהונגריה, אך קרמר איים עליו שייאסר אם יסרב לכך.

ברגן-בלזן

עריכה

בדצמבר 1944 הועבר קרמר מבירקנאו למחנה ברגן-בלזן, ליד הכפר ברגן. ברגן-בלזן שימש במקור כמחנה זמני עבור אנשים (בעיקר נתינים זרים) שנועדו לצאת מגרמניה. במהלך המלחמה המחנה הורחב ושימש גם כ"מחנה הבראה" ("Erholungslager"), לצורך קליטת חולים ותשושים מכל רחבי צפון מערב אירופה.

למרות שלא היו במחנה תאי גזים, שלטונו הנוקשה של קרמר היה עד כדי כך קשה עד שהוא הפך לידוע בשם "החיה מבלזן". ב-1 במרץ 1945 הוא הגיש דו"ח לבקשת עזרה ומשאבים למחנה. לפי הדו"ח, מתוך 42,000 אסירים במחנה, 250-300 מתו בכל יום ממחלת הטיפוס (Epidemic typhus).

ב-19 במרץ 1945, מספר האסירים עלה עד ל-60,000. הגרמנים המשיכו לפנות את שאר המחנות, זמן קצר לפני שחרורם בידי בעלות הברית. ב-13 באפריל 1945, כ-28,000 אסירים נוספים הובאו למחנה. עם קריסת הנהלת המחנה, שומרים רבים נמלטו והשאירו את האסירים לנפשם. עם כניסת הבריטים למחנה, גופות רקובות רבות נתגלו, ונחשפו שאר זוועות המחנה. קרמר נשאר גם כאשר הבריטים נכנסו למחנה.

קרמר נשאר אדיש להגעתם של חיילי בעלות הברית ולקח את הבריטים לסיור במחנה. ערימות של גופות שכבו בכל רחבי המחנה, קברי אחים מולאו, והצריפים היו מלאים אסירים שהיו חולים בטיפוס.

משפט והוצאה להורג

עריכה

יוזף קרמר נאסר לאחר המלחמה ונכלא בכלא המלין. הוא ו-44 אנשי המחנה נשפטו במשפט בלזן על ידי בית משפט צבאי בריטי בלינבורג. המשפט נמשך מספר שבועות בין ספטמבר לנובמבר 1945. הוא נידון למוות ב-17 בנובמבר 1945, ונתלה בכלא המלין יחד עם מאהבתו מברגן-בלזן, אירמה גרזה, על ידי אלברט פיירפוינט ב-13 בדצמבר 1945.

לקריאה נוספת

עריכה
  • תום שגב, חיילי הרשע, ירושלים: הוצאת ספרים דומינו. עמ' 46-12.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא יוזף קרמר בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ דן לביא, נקברו שרידים של נרצחי שואה, באתר ישראל היום, ‏07 בספטמבר 2015