יוחנן השלישי, קיסר האימפריה הביזנטית

יוֹחָנָן הַשְּׁלִישִׁי דוּכַס וְטַטְזָאסיוונית ביזנטית: Ιωάννης Γ΄ Δούκας Βατάτζης;‏ 11933 בנובמבר 1254) היה קיסר האימפריה של ניקאה בין השנים 1222–1254. לאורך שלטונו הביא לפיתוח כלכלי, חיזוק המעמד התרבותי היווני באימפריה וסדרת כיבושים צבאיים שהכינו את האימפריה לקראת הכיבוש המחודש של קונסטנטינופול מידי האימפריה הלטינית וההקמה המחודשת של האימפריה הביזנטית. לאורך שלטונו טען לכתר של קיסר האימפריה הביזנטית. קודמו היה הקיסר תיאודורוס הראשון לסקריסוס ובנו ויורשו היה תיאודורוס השני לסקריסוס.

יוחנן השלישי דוכס וטטזאס
Ιωάννης Γ΄ Δούκας Βατάτζης
St. John Vatatze the Merciful.jpg
איור של יוחנן השלישי בדמות קדוש נוצרי
לידה 1193
דידימוטיכו, האימפריה הביזנטית
פטירה 3 בנובמבר 1254 (בגיל 61 בערך)
סמירנה, האימפריה של ניקאה
מדינה האימפריה הביזנטיתהאימפריה הביזנטית  האימפריה הביזנטית
מקום קבורה מנזר סוסנדרה, מגנסיה, יוון יווןיוון
עיסוק מושל עריכת הנתון בוויקינתונים
דת נצרות יוונית-אורתודוקסית
בת זוג אירנה לסקרינה
אנה הוהנשטאופן
שושלת וטטזאס
כינוי "אבי היוונים"
אב בסיליוס וטטזאס
אם ?
צאצאים תיאודורוס השני לסקריסוס
קיסר האימפריה הביזנטית
(טענה לכתר)
קיסר האימפריה של ניקאה ה־2
15 בדצמבר 12223 בנובמבר 1254
(31 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

יוחנן השלישי היה יליד דידימוטיכו (כיום ביוון), האימפריה הביזנטית. אביו היה גנרל בצבא הביזנטי ואמו הייתה האחיינית של אלכסיוס השלישי, קיסר האימפריה הביזנטית. במהלך מסע הצלב הרביעי בזזו הצלבנים את קונסטנטינופול, בירת ביזנטיון, והבעירו אותה באש. אירוע זה פגע קשות באימפריה הביזנטית והביא לפירוקה לכדי מספר ממלכות שונות שטענו לנכונותם לכתר הביזנטי. הגדולה בממלכות אלו הייתה האימפריה של ניקאה היוונית במערב אסיה הקטנה, בעוד קונסטנטינופול עצמה נפלה לשליטת האימפריה הלטינית הלא יציבה תחת שלטונו של בלדווין הראשון.

הפיכה לקיסרעריכה

 
הסמל הקיסרי של יוחנן השלישי

יוחנן נישא לבתו של אבי האימפריה של ניקאה, הקיסר תיאודורוס הראשון לסקריסוס, ובכך הפך ליורשו החוקי מכיוון שלא היו לו כל ילדים בנים לרשת את הכתר. בשנת 1222, במותו של תיאודורוס, ירש אותו יוחנן השלישי. איסאאקוס ואלכסיוס, אחיו של תיאודורוס, מחו על ירושתו של יוחנן והחלו במרד נגד סמכותו השלטונית. מלחמת אזרחים פרצה על כן באימפריה של ניקאה אשר נמשכה שנה אחת, עד לנפילתם של איסאאקוס ואלכסיוס בשבי של יוחנן.

האימפריה הלטינית מצידה פעלה לכבוש את השטחים של האימפריה הביזנטית לשעבר אשר הכריזו על עצמאותם במהלך כיבושה של קונסטנטינופול. על כן הלטינים תמכו במורדים ובטוענים לכתר בתוך האימפריה של ניקאה במטרה להחליש את יציבותה השלטונית הפנימית. מרידות ומאבקים פנימיים אלו לא פגשו בהצלחה רבה ובשנת 1225 הפיל יוחנן את כל המרידות נגד שלטונו של טוענים לכתר והסדיר יציבות באימפריה של ניקאה.

התפשטות צבאיתעריכה

עוד באותה השנה כבשה נסיכות אפירוס (מבין המדינות היווניות שנוצרו לאחר מסע הצלב הרביעי) את העיר סלוניקי ושליטה, תיאודורוס דוכס הכריז על עצמו בתור קיסר האימפריה הביזנטית החוקי, דבר שהוביל למאבק נגד האימפריה של ניקאה. יוחנן השתמש במאבק במטרה לחזק את השפעתה של ניקאה על דרום חבל הבלקן. בניסיון לכבוש את אדריאנופול פגשו הכוחות של ניקאה בצבא אפירוס הרב מהם והיה עליהם לסגת. יוחנן על כן ארגן ברית עם איוואן אסן השני, קיסר בולגריה וכוחותיהם המשולבים הביסו את צבא אפירוס בקרב קלולוטניטסה של שנת 1230.

הניצחון הניקאי-בולגרי פתח את הדרך לתראקיה והאימפריה הלטינית בשביל צבאו של יוחנן. בשנת 1235 יצא הצבא של האימפריה של ניקאה במצור על העיר קונסטנטינופול אך כשל בניסיון לכבוש את העיר מידי שלטונה של האימפריה הלטינית. איוואן אסן השני הכיר בסכנה לבולגריה שבאימפריה ביזנטית מאוחדת מחדש ועל כן הכריז מלחמה על האימפריה של ניקאה, בעלת בריתו לשעבר. עם הפיכת שדה הקרב הכוללת בין הבולגרים לניקאה לסטטוס קוו, יוחנן השלישי פעל להביא להסדר ולחתימת הסכם שלום עם האימפריה הבולגרית השנייה שהוסדר בשנת 1237.

בשנת 1241 נפטר איוואן אסן השני ויוחנן השלישי השתמש בכך כפרצה לחיזוק השפעתה וסמכותה של האימפריה של ניקאה. תחילה יצאו הכוחות של ניקאה לכיבוש השטחים הבולגרים בצפון תראקיה ובהמשך תקפו את נסיכות אפירוס במטרה להביא לאיחוד הנסיכויות היווניות קודם איחודה המחודש של האימפריה הביזנטית. במהלך שנה של מלחמה נכבשו רוב שטחיה של אפירוס, כולל סלוניקי, והיה על הנסיכות להכיר בעליונות של ניקאה ולהפוך למדינת חסות תחתיה.

יחסי חוץעריכה

במטרה להחליש את האימפריה הלטינית פעל יוחנן השלישי לבודד אותה דיפלומטית מאירופה הקתולית. בשנת 1250 הגיע להסכמה עם פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה לבית הוהנשטאופן, שבתמורה לתמיכה צבאית בכיבוש של קונסטנטינופול והשבת האימפריה הביזנטית, יוחנן יכיר באימפריה הרומית הקדושה כעליונה על ביזנטיום והאחרונה תהפוך למדינת חסות של האימפריה הרומית הקדושה. הסכם זה נסגר עם ארגון החתונה בין יוחנן לבתו של הקיסר פרידריך השני. אף על פי כן, שני הצדדים בהסכם לא התקדמו בפועל לקראת שיתוף פעולה וההסכם לא הביא בסופו של דבר להתקדמות של ניקאה לעבר כיבוש קונסטנטינופול מעבר לכך שהצליח להביא לבידודה הדיפלומטי מידי התמיכה שקודם לכן זכתה בה מידי האימפריה הרומית הקדושה. יוחנן השלישי ניסה כמו כן להגיע למגעים להסדר עם מדינת האפיפיור והבטיח שבתמורה לתמיכה דיפלומטית נגד האימפריה הלטינית יביא לסיום הפילוג הגדול.

יחסי פניםעריכה

במסגרת מדיניות הפנים של שלטונו, יוחנן השלישי העביר כספים רבים מהאוצר הלאומי לפיתוח תרבותי באימפריה של ניקאה. כספים רבים הועברו גם לפיתוח ענף החקלאות ולחזק את הכלכלה של ניקאה במטרה שתהיה כמה שיותר עצמאית ולא יהיה עליה להסתמך על מסחר עם מדינות אירופאיות. יוחנן הורה על בנייתם של בתי חולים ובתי מרפא ברחבי האימפריה וכל זאת במטרה לשפר את אורח החיים של תושבי האימפריה. על פועלו לחזק את התרבות היוונית בתוך האימפריה הייתה השפעה מרכזית על הדרישה התרבותית להביא להשבתה של האימפריה הביזנטית. יוחנן השלישי נפטר בשנת 1254, בנו, תיאודורוס השני לסקריסוס ירש את הכתר אחריו. יוחנן נחשב להיות אחד מגדולי השליטים הביזנטים ומהחשובים באיחודה המחודש של האימפריה הביזנטית. חצי מאה לאחר מותו הוא הוכר בתור קדוש נוצרי לפי הכנסייה היוונית-אורתודוקסית.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה