יוליה מורצקה
יוליה (יהודית) אַסְטְמַן-מוֹרֶצקָה (ביידיש: יוליאַ אַסטמאַן-מאָרעצקַא; בפולנית: Julia Astman-Morecka; בכתב לטיני גם Moretzka; 16 במרץ 1916[2] – 3 במרץ 1994[2][3]) הייתה זמרת ישראלית ילידת פולין ששרה ביידיש, והתמחתה בשיר העם היהודי.
 | |
| לידה |
16 במרץ 1916 לבוב |
|---|---|
| פטירה |
3 במרץ 1994 (בגיל 77) תל אביב |
| מוקד פעילות |
לבוב (פולין) פריז (צרפת) בואנוס איירס (ארגנטינה) |
| עיסוק | זמרת |
| סוגה | מוזיקה עממית יהודית |
| סוג קול | מצו-סופרן[1] |
קורות חיים עריכה
יוליה מורצקה נולדה וגדלה בעיר לבוב, שבילדותה הייתה לחלק מפולין. בצעירותה החלה לשיר במקהלת ה"טמפל" (בית הכנסת המודרני) (אנ') בניצוחו של אדולף גימפל, ולאחר מכן למדה זמרה ומוזיקה בקונסרבטוריון ע"ש קארול שימָנובסקי שבעירה.[4] בשנים שבין מלחמות העולם הופיעה בפולין.[5] בשנה שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה החלה להופיע באופרה של לבוב (אנ')[6] ונחשבה לכוכבת עולה.[7]
במלחמת העולם השנייה ניצלה בעזרת תעודות "אריות" מזויפות[4] והוסתרה על ידי נוצרים.[7] לאחר המלחמה חדלה לשיר בפולנית ועברה לשיר ביידיש ובעברית.[5] היא הופיעה בפולין ובמדינות אחרות בקונצרטים ובחגיגות שארגנו אגודות התרבות היהודית המקומיות, והייתה בין האמנים היהודים שהופיעו בזמרה ביידיש בפני שארית הפליטה שבמחנות העקורים בגרמניה ועודדו את רוחם.[4]
היא עברה לפריז בירת צרפת,[8] שם קנתה לה שֵם בקולה וביחסה העמוק לשיר היהודי.[9] מקץ 6 שנים, בסביבות שנת 1953, עזבה יחד עם חבורת סופרים ואמנים יהודים את צרפת והיגרה לארגנטינה, שם התיישבה בבירה בואנוס איירס.[9] בשנותיה בדרום אמריקה החלה לשיר גם בספרדית.[5] כעבור 14 שנה, בסביבות שנת 1970, עלתה לישראל.[8]
מורצקה נודעה באינטרפרטציה אמנותית שנתנה לשיר העממי היהודי.[6] המוזיקולוג יששכר פאטר כתב כי מורצקה "מצטיינת בהבעת השיר היהודי העממי".[4] בשנת 1956, לאחר מסע הופעות באמריקה ובאירופה,[6] הגיעה לראשונה לישראל לסדרת הופעות, שבהן ביצעה 12 שירים יידיים כגון ו"על הדרך עץ עומד" (אויפֿן וועג שטייט אַ בוים) ו"תחת חורבות פולין" (אונטער די חורבֿות) של איציק מאנגר ו"שנות ילדות" (קינדער יאָרן) של מרדכי גבירטיג, 4 שירים עבריים כגון "זמר" (שלונסקי/לברי) ו"הגשם" (ילן-שטקליס/בן-חיים) והשיר "סקָלריקה דה אורו" בלאדינו.[1] מבקרת המוזיקה של "על המשמר", אוליה זילברמן, כתבה כי היא "מחוננת באצילות מוזיקליות לירית, בקול נעים, מאומן, אבל קטן, בדיאפזון מוגבל. היא מצליחה ביותר בביצוע שירים ליריים ושירי-ילדים", אך הוסיפה כי "דרמאטיות של ביטוי ועממיות של מזג חזק וטבעי – אין כמעט בתחומיה".[10] שליח העיתון "הבוקר", שצפה בהופעתה ברסיטל זמרה בז'נבה מספר חודשים לפני כן, כתב:
- בסיפוק מלא מצאנו מחדש לא רק את מורצקה שלנו מפריז, בביצועה הסוגסטיבי-הנעים והעממי-הלבבי לשירים היהודיים ביותר, אלא שמענו ממנה אף שורה של יצירות חדשות. יהודית מורצקה הוסיפה בבואנוס-איירס להעשיר את הרפרטואר שלה, שנעשה רב-גוני יותר וכולל שירי-ילדים ישראליים, שהיא מבצעת אותם בשלל של הומור רב-חן ונפשיות בלתי-אמצעית, וגם שירי גיטו וחורבן, שהיא עומסת אותם במתח דרמטי ובחויה אמיתית.[9]
ומבקר העיתון, יריב אזרחי, שצפה בה גם הוא בארץ ב-1956, הוציא תחת ידו ביקורת שבה הילל את זמרתה:
- המצו-סופרן של הזמרת מצטיין ביפי-צליל שאין מוצאים אותו אלא לעיתים נדירות. מורצקה שרה ללא מאמץ ובשליטה גמורה על סולם הקולות שווה החוזק והגוון שלה. המבטא הברור וחמימות הצלילים מרנינים אצלה כל מלה, ובזמרתה כופה היא על השומע חוויות שממוזגות בהן ההנאה הספרותית והמוזיקלית. מורצקה מגישה כל שיר בפשטות שבצנעה ואצילות. נעים היה להאזין לה כל הערב ולעקוב אחרי המימיקה העדינה של פניה ודמותה הנאים.[1]
קישורים חיצוניים עריכה
- יוליה מורצקה, דף שער בספרייה הלאומית
מביצועיה:
- אונטער די חורבות פון פוילן, יהודית מורצקה (מצו-סופרן), תזמרת קול ישראל, מקהלת קול ציון לגולה, בעיבוד מרק לברי ובניצוחו
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 יריב אזרחי, יהודית מורצקה, הַבֹּקֶר, 2 במרץ 1956.
- ^ 1 2 ג'וליה אסטמן מורצקה באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
- ^ הקבר של יוליה מורצקה בבית הקברות ירקון, באתר BillionGraves.
- ^ 1 2 3 4 יששכר פאטר, מוזיקה יהודית בפולין בין שתי מלחמות עולם; תרגם מיידיש: אליעזר אסתרין, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1992, עמ' 296. הקונסרבטוריון ע"ש קארול שימנובסקי אוחד בשנת 1939 עם עוד שני בתי ספר למוזיקה לכדי הקונסרבטוריון של לבוב (אנ'); ראו היסטוריה של האקדמיה באתר הקונסרבטוריון הלאומית של לבוב ע"ש מיקולה ליסנקו (באנגלית).
- ^ 1 2 3 א. ב., "התאהבתי מרחוק בשירת הארץ", הַבֹּקֶר, 21 בפברואר 1956.
- ^ 1 2 3 מחר הופעת-בכורה של יהודית מורצקה, על המשמר, 22 בפברואר 1956.
- ^ 1 2 שם ורפרטואר 'מיוהדים', מעריב, 20 בינואר 1956.
- ^ 1 2 אהרן מגד, יומנו של אזרח | טיבריו, אלסנדרו, אלברטו ושושנה, דבר, 8 באוקטובר 1976.
- ^ 1 2 3 ל. לנמן, שתי ועידות בג'נבה, הַבֹּקֶר, טור 4, 19 באוגוסט 1955.
- ^ אוליה זילברמן, יומן הקונצרטים | יהודית מורצקה, על המשמר, 5 במרץ 1956.