פתיחת התפריט הראשי

יום בשורה

יוֹם בְּשׂוֹרָה

בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הָאוֹיֵב הַנּוֹרָא
אֶת שֹׁמְרוֹן הֵבִיא בְּמָצוֹר;
אַרְבָּעָה מְצֹרָעִים לָהּ בִּשְּׂרוּ בְּשׂוֹרָה.
לָהּ בִּשְּׂרוּ בְּשׂוֹרַת הַדְּרוֹר.
 
כְּשֹׁמְרוֹן בְּמָצוֹר – כָּל הָאָרֶץ כֻּלָּהּ,
וְכָבֵד הָרָעָב מִנְּשׂא.
אַךְ אֲנִי לֹא אֹבֶה בְּשׂוֹרַת גְּאֻלָּה,
אִם מִפִּי מְצֹרָע הִיא תָבוֹא.

הַטָּהוֹר יְבַשֵּׂר וְגָאַל הַטָּהוֹר,
וְאִם יָדוֹ לֹא תִמְצָא לִגְאֹל –
אָז נִבְחָר לִי לִנְפֹּל מִמְּצוּקַת הַמָּצוֹר
אוֹר לְיוֹם בְּשׂוֹרָה הַגָּדוֹל.

מתוך: "ספיח", 1927
"הרעב בשומרון" (גוסטב דורה, 1866)

יום בְּשׂוֹרָה הוא שיר עברי מאת רחל המשוררת, שנכתב ב-1927 ונכלל בספר שיריה הראשון, "ספיח", שראה אור באותה שנה. השיר מתייחס לסיפור בספר מלכים ב', פרק ז' על אודות ארבעה מצורעים שבישרו לעיר שומרון על סיומו המפתיע של המצור של צבא ארם דמשק על העיר, שגרם לרעב כבד.

בשירהּ מצהירה המשוררת כי תסרב לשמוע בשורת גאולה אם זו לא תגיע מאיש טהור; כלומר רק מי שמעשיו טהורים ראוי לגאול את העם, לא "מצורע" – מי שמנודה מהחברה עקב מעשיו.

תוכן עניינים

פירוש השירעריכה

ככל הנראה, רחל התייחסה בשירה למחלוקת ביישוב כנגד התנועה הרוויזיוניסטית של זאב ז'בוטינסקי. הרוויזיוניסטים נחשבו למוקצים ביישוב, שזיהה בהם סממנים פשיסטיים, ולפיכך היו "מצורעים".[1] בדיעבד אומצה פרשנות זו על ידי עיתון "הארץ", שהדפיס את השיר לאחר מותה כמאמר מערכת בגיליון של 23 ביולי 1946, למחרת פיצוץ מלון המלך דוד על ידי האצ"ל.

אורי הייטנר ואחרים הציעו לקרוא את השיר קריאה שונה, אירונית, ולפיה המצורעת היא רחל בעצמה, שחלתה והודרה עקב כך מקבוצת כנרת. השיר, לפי קריאה זו, מציג באופן ביקורתי את הקוראים הטהרנים אשר אינם מוכנים לקבל את בשורתה של המשוררת בשל היותה "מצורעת" ומבודדת (או את בשורתם של דוברים משולי החברה בכלל).

תשובתו של חיים גוריעריכה

המשורר חיים גורי העיד על עצמו כי התמודד עם השיר כל ימיו.[2] הטרידה אותו הגישה הטהרנית שלפיה עדיף לא להיגאל כלל מאשר שאת הגאולה יביאו "טמאים". דן מירון כתב כי גורי "מאשים את המשוררת רחל על שבשירה 'יום בשורה' סירבה לקבל את הבשורה מפי ארבעת מצורעי שומרון, שנותרו מחוץ לעיר בעת המצור הנורא, והיו הראשונים שהבחינו בהיעלמות הניסית של הצבא הצר. המשוררת התייחסה אליהם לא כאל בני אדם נגועים, אך בעלי שמות פרטיים, אלא כאל 'אליגוריה', שבאמצעותה דחתה – כנאמנת בית 'דבר' – את הגאולה הציונית כפי שניסחוה ז'בוטינסקי ותלמידיו, כאילו היום הם מצורעים."[3]

גורי התייחס לשיר בהרחבה במסגרת מאמר מ-1977[4] וכן במסגרת מחזור השירים "שאריות אריג", שהופיע בספרו "מחברות אלול" (הקיבוץ המאוחד, 1985), שם כתב: "והעיר שומרון סגורה ומסוגרת / ורעב גדול מאין כמוהו / רחל, רצוי היה שגם אותי תוסיפי, חמישי / לאלה שבישרוה. / פחות דפוק, אך לא טהור מהם בְּטַעֲרִיפֶה!" – כלומר גם ידיו של גורי, לוחם הפלמ"ח ולפיכך מבשר הגאולה הציונית ותקומת מדינת ישראל שאיננו מ"מחנה המצורעים" כביכול, אינן נקיות ואינן טהורות בהרבה.

תרגוםעריכה

השיר תורגם לאנגלית על ידי מרי סירקין (התפרסם בשבועון Jewish Frontier,‏ 1935).[5]

ליידיש תורגם מספר פעמים: על ידי אברהם ליֶסין (בכתב העת "‏די צוקונפט", 1927);[6] על ידי ידידה הקרוב של המשוררת, זלמן שזר (רובשוב) (בקובץ שיריה המתורגמים "רחל'ס לידער", 1932);[7] ועל ידי שמואל זארומב (באנתולוגיית שירי ארץ-ישראל שבעריכת משה בסוק "דאָס בוך פֿון דער ניַי-ארץ-ישראלדיקער פּאָעזיע", 1936).[8]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ יוסף הלוי, "קול ובנות קול: השפעת הגות ריה"ל ושירתו על יוצרים עבריים מסוף המאה הי"ט ואילך", בקורת ופרשנות, 32 (תשנ"ח), עמ' 183 (המחבר מתבסס על דברים המובאים בתוך: אורי מילשטיין (עורך), שירים, מכתבים רשימות, קורות חייה, תל אביב: זמורה-ביתן - מוציאים לאור, תשמ"ה 1985, עמ' 315 הערה 26).
  2. ^ חיים גוריהמלצת קריאה: חיים גורי על "ים ביני לבינך", באתר הארץ.
  3. ^ דן מירוןבשורת הגאולה של חיים גורי, באתר הארץ.
  4. ^ חיים גוריבשורת המצורעים, מעריב, 2 בספטמבר 1977.
  5. ^ Annunciation; tr. Marie Syrkin, Jewish Frontier, 2,5 (March 1935), p. 16.
  6. ^ די צוקונפט, 32 (ספטמבר 1927).
  7. ^ דער בשורה-טאָג, בתוך: רחל'ס לידער; אידיש פון ז. ר.; ארויסגעגעבן פון דער פּיאָנערן פרויען אָרגאניזאציע אין אמעריקע און קאנאדע, (ויניפג: דפוס דאָס אידישע וואָרט), 1932, עמ' 26, בארכיון האינטרנט.
  8. ^ די בשורה, ; יידיש: ש. זאַראָמב; בתוך: משה באַסאָק (עורך), דאָס בוך פֿון דער ניַי-ארץ-ישראלדיקער פּאָעזיע: אַנטאָלאָגיע, ורשה: החלוץ, 1936, עמ' נ, בארכיון האינטרנט.