דן מירון

חוקר ספרות ישראלי

דן מירון (נולד ב-13 בנובמבר 1934, ו' בכסלו תרצ"ה) הוא אחד מחוקרי הספרות העברית וספרות היידיש והמבקרים הבולטים בישראל ובארצות הברית. הוא פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת קולומביה בניו יורק. זוכה פרס ביאליק לחכמת ישראל (תש"ם) ופרס ישראל לחקר הספרות העברית (תשנ"ג-1993). משנת 2020 הוא חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

דן מירון
לידה 13 בנובמבר 1934 (בן 90)
תל-אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה דן מיזוטש עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי ספרות
מקום לימודים
מוסדות
תלמידי דוקטורט חנן חבר, אברהם בלבן, רינה דודאי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
תרומות עיקריות
חקר הספרות העברית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

דן מירון (מיזוטש) נולד ב-1934 בתל אביב. אביו, אריה מיזוטש, הגיע מאוקראינה לארץ ישראל כשהיה בן שנתיים, בעוד משפחת אמו, מלכה, התיישבה בצפת כבר בתחילת המאה התשע-עשרה. היו אלה הורי אמו שהטביעו חותם על התפתחותו האינטלקטואלית: סבו, ״תלמיד חכם״ חריף ומבריק, החל ללמד אותו גמרא בהיותו בן שמונה או תשע, ואילו אהבתו ליידיש נטועה בדמות סבתו. למד בבית הספר אחד העם ובתיכון העירוני א' בעירו. סיים תואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים ספרות עברית, מקרא והיסטוריה של עם ישראל וכן מוזיקה באקדמיה למוזיקה על שם רובין בתל אביב. השלים דוקטורט באוניברסיטת קולומביה בניו יורק בספרות משווה. ב-1971 קודם לדרגת פרופסור חבר ושימש ראש המחלקה לספרות עברית. לאחר מכן, באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, הופקד על הקתדרה ע"ש לאונרד קיי לספרות עברית ולספרות משווה עד פרישתו. כיום מירון הוא פרופסור אמריטוס לספרות עברית באוניברסיטה העברית וכן באוניברסיטת קולומביה, ומלמד בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב.

מאז שנות החמישים פרסם מאות מאמרים ומחקרים ועשרות ספרים, בין השאר על נתן אלתרמן, אורי צבי גרינברג ושלום עליכם. בשנות ה-60 וה-70 היה חבר מערכת כתב העת הספרותי "עכשיו". בשנת תשנ"ג זכה בפרס ישראל לחקר הספרות העברית (יחד עם גרשון שקד). מתרגם מיוונית עתיקה, מיידיש ומגרמנית. בין המחזות שתרגם: אלקטרה, וויצק ויוליוס קיסר שהוצגו בתיאטרון הקאמרי, רשומון שהוצג בתיאטרון חיפה, מרי סטיוארט וסלסטינה שהוצגו בתיאטרון האוהל.

מירון הוא עורך מפעל ההוצאה לאור של מהדורות ה"כל כתבי", של גדולי המשוררים העבריים בזמננו. זהו מפעל ענק שנמשך שנים רבות, בהוצאת מוסד ביאליק ובהוצאות אחרות. בין המשוררים שכינס את שיריהם: אורי צבי גרינברג, אבא קובנר, יעקב אורלנד, יהודה קרני, קלמן אהרון ברתיני, אברהם חלפי, אורי ניסן גנסין וגבריאל פרייל. מירון ערך גם מהדורה מדעית של כתבי חיים נחמן ביאליק.

זכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל לשנת תש"ם על ספרו "בין חזון לאמת - ניצני הרומן העברי והיידי במאה הי"ט".

החל משנת 2012 משמש כעורך הראשי של הוצאת אפיק - ספרות ישראלית[1]. בשנת 2016 פרסם את מחקרו על זהותו היהודית של הסופר פרנץ קפקא כספר בהוצאת אפיק[2].

מחוץ לתחום הספרות, היה חבר התנועה לשלום וביטחון, ב-1971 היה חבר משלחת לברית המועצות מטעם "הוועד לשיפור היחסים עם ברית המועצות", התבטאויותיו החיובית על הממשל הסובייטי הביאו לגינויו בגילוי דעת שפרסמה אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל[3]. זכור במיוחד המאמר שפרסם מירון בעיתון "הארץ" בזמן מלחמת המפרץ הראשונה, בכותרת: "אם יש צה"ל, יופע מיד" – זאת בדרישה לתגובה צבאית ישראלית על הטילים שנורו מעיראק. מירון היה גם מן הראשונים, שהביעו ביקורת חריפה נגד יצירותיה של נעמי שמר, לאחר שהתבטאה בזכותם של המתנחלים[4].

בשנת 2006, נעצר מירון בניו יורק, עיר מגוריו, בחשד שתקף את אשתו אילנה במריבה שפרצה ביניהם.[5] בשחרורו, אסר עליו בית המשפט להתקרב לביתם המשותף. בהמשך הודה מירון כי תקף את אשתו ואמר כי היא שהחלה בפעולה אלימה.[6]

מירון מתגורר בתל אביב ובניו יורק. גרוש, אב לשלושה ילדים.

בשנת 2016 הפקיד את ארכיונו האישי בספרייה הלאומית[7].

בספטמבר 2020 נבחר כחבר באקדמיה הלאומית למדעים[8].

מספריו

עריכה
  • ארבע פנים בספרות העברית בת ימינו, עיונים ביצירות אלתרמן, רטוש, יזהר, שמיר (ירושלים : הוצאת שוקן, מהדורה ראשונה תשכ"ב 1962, הוצאה מחודשת תשל"ה 1975)
  • בין חזון לאמת : ניצני הרומן העברי והיידי במאה התשע-עשרה (ירושלים : מוסד ביאליק, תשל"ט 1979)
  • הפרידה מן האני העני, מהלך התפתחות שירתו המוקדמת של חיים נחמן ביאליק 1891 - 1901, (בלווית שמונה תחריטים מאת משה גרשוני) (תל אביב : האוניברסיטה הפתוחה, מחקרי האוניברסיטה הפתוחה, תשמ"ו 1986)
  • בודדים במועדם, לדיוקנה של הרפובליקה הספרותית העברית בתחילת המאה העשרים, עם עובד, תל אביב, 1987.
  • אם לא תהיה ירושלים, מסות על הספרות העברית בהקשר תרבותי-פוליטי, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1987.
  • נוגע בדבר, מסות על ספרות, תרבות וחברה, זמורה-ביתן, תל אביב, 1991.
  • מול האח השותק: עיונים בשירת מלחמת העצמאות בלוויית י"ב רישומים מאת מנשה קדישמן, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1992.
  • האדם אינו אלא, חולשת הכוח, עוצמת החולשה, עיונים בשירה, זמורה ביתן, תל אביב, 1999.
  • אקדמות לאצ"ג, עיונים בשירת גרינברג, מוסד ביאליק, ירושלים, 2002.
  • אמהות מייסדות, אחיות חורגות , על ראשית שירת הנשים העברית, הוצאת הקיבוץ המאוחד תל אביב, תשס"ד 2004
  • הצד האפל בצחוקו של שלום עליכם: מסות על חשיבותה של הרצינות ביחס ליידיש ולספרותה, עם עובד, 2004
  • הרפיה לצורך נגיעה: לקראת חשיבה חדשה על ספרויות היהודים, הוצאת עם עובד, 2005[9].
  • הספרייה העיוורת - פרוזה מעורבת 1980–2005, הוצאת ידיעות אחרונות, 2005[10].
  • הגביש הממקד, מוסד ביאליק, 2011.
  • תשע וחצי של א.ב. יהושע, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011[11].
  • מפה לאוזן, שיחות באמנות המונולוג של שלום עליכם, תרגם את שבעת המונולוגים וכתב עליהם מאמרים, הוצאת אפיק, 2012[12].
  • החיה בבית הכנסת - היבטים ביהודיות של פרנץ קפקא, הוצאת אפיק, 2016.
  • הכוכבים לא רימו: כוכבים בחוץ מאת נתן אלתרמן, קריאה מחדש (יחד עם אריאל הירשפלד), עם עובד, 2023.[13]
  • שתי הנקמות המאוחרות של פרנץ קפקא או: מדוע דרוש לעם העכברים "משורר לאומי", הוצאת בלימה, 2023[14]

מתרגומיו

עריכה
  • גיאורג ביכנר, וויצק: קטע דרמטי, עברית - דן מירון, תל אביב 1970
  • יעקב גלאטשטיין, כשיאש הגיע, תרגם מיידיש דן מירון, עם עובד, תל אביב, תשס"ז 2006
  • יעקב גלאטשטיין, כשיאש נסע, תרגום מיידיש ואחרית-דבר - דן מירון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשנ"ד 1994
  • פרנץ קפקא, סיפורים ופרקי התבוננות, שוקן ירושלים, תשל"ח 1977
  • יהודה לייב טלר, שירים, תרגם מיידיש והוסיף מסת-מבוא דן מירון, ספרית פועלים, תל אביב, תשמ"ז 1986
  • שלום עליכם, סיפורי זעם, תרגום ואחרית דבר, עם עובד, 2007
  • שלום עליכם, טֶביֶה החולב, כתר, תשס"ט 2009
  • שלום עליכם, סיפורי תוהו, כתר, תש"ע 2010

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

על כתביו:

מכתביו:

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ מיה סלע, דן מירון מייסד סדרת ספרים עצמאית, באתר הארץ, 8 במרץ 2012
  2. ^   יהושע גרינברג, "החיה בבית הכנסת": פרנץ קפקא על פי דן מירון, באתר הארץ, 26 בינואר 2017
      ניצה בן־דב, דן מירון וא"ב יהושע מתווכחים על קפקא, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2016
  3. ^ גילוי דעת של אגדות הסופרים העברים בישראל על: עברית ותרבות יהודית בבריה"מ, דבר, 15 באוקטובר 1971
  4. ^ נדב שרגאי, כך התנכלו לנעמי שמר - בגלל דעותיה, באתר ישראל היום, 21 ביוני 2013
  5. ^ ליאורה גולדנברג-שטרן, הפרופ' המוערך והאישה המוכה, באתר nrg‏, 2 במרץ 2006
  6. ^ שירי לב ארי, דן מירון הודה: תקפתי אשתי, באתר הארץ, 2 במרץ 2006
  7. ^ ארכיון דן מירון, בספרייה הלאומית
  8. ^ האספה הכללית של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים בחרה חמישה חברים חדשים לאקדמיה הלאומית
  9. ^ חנן חבר, "האם קיימת בכלל ספרות עברית אחת?", באתר הארץ, 6 בנובמבר 2005
  10. ^ דליה קרפל, דלות הפרוזה הישראלית, באתר הארץ, 11 בינואר 2006
  11. ^ מיה סלע, הרבה דברים מרגיזים את פרופ' דן מירון בביקורות ספרים הנכתבות היום, באתר הארץ, 12 באוגוסט 2011
  12. ^ דרור בורשטיין, קדירת הזהב של שלום עליכם, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2012
  13. ^   שני פוקר, "בדרך אל הנשיות": דן מירון ואריאל הירשפלד מאמצים אידיאולוגיה חדשה, באתר הארץ, 26 ביולי 2023
  14. ^   חיים באר, דן מירון מוצא ראיות לכך שקפקא התכוון ללעוג על הנרקיסיזם של ביאליק, באתר הארץ, 25 ביולי 2023