יונתן ברקאי

משורר ישראלי

יונתן ברקאי (18 במרץ 193712 באפריל 2020) היה משורר, שחקן ומורה ישראלי.

יונתן ברקאי
ברקאי בנובמבר 2014
לידה 18 במרץ 1937
לידא, הרפובליקה הפולנית השנייה פוליןפולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 באפריל 2020 (בגיל 83)
תל אביב-יפו, ישראל ישראלישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
עיסוק משורר
שחקן
מורה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

יונתן ברקאי נולד בשם "יאן שיבנסקי" ב-1937 בעיירה לידא הסמוכה לווילנה (בתחומי בלארוס של ימינו). ב-1941 במהלך מלחמת העולם השנייה והשואה ניצל מאירוע הרג גדול בגטו על ידי התחזות לגופה, כאשר אמו מרחה עליו ועליה דם מגופה שהייתה שם. הוא נמלט עם אמו בזהות שאולה (אותה סיפק להם חסיד אומות העולם הכומר ד"ר ויטולד שימשוקביץ') לווילנה, שם הוסיפו לחיות גם אחרי תום המלחמה והשואה. עם עלייתו לישראל ב-1951 התגורר בקריות עם אמו ואביו החורג.

שיחק כשנה בתיאטרון האהל בתל אביב, ולאחר מכן שירת בצה"ל כאלחוטאי בחיל הקשר והתקשוב. לאחר שהשתחרר מהצבא למד באוניברסיטה העברית בירושלים היסטוריה כללית ומדע המדינה, ובמהלך לימודיו נחטף לירדן והיה שבוי במשך חודשים בבית הכלא בקישלה ובזרקא. במהלך לימודיו שיחק בלהקת הסטודנטים של האוניברסיטה, והשתתף בתסכיתים בקול ישראל. לאחר מכן התקבל כשחקן בתיאטרון העירוני חיפה והקים יחד עם רחל לוי וניסים זוהר את "תיאטרון הצוות" שהיה אחד מתיאטראות הפרינג' הראשונים בארץ, והופיע בת"א ובהתיישבות העובדת. בשנת 1963 נסע ללמוד משחק בבית ספרה של אוטה האגן והרברט ברגהוף בניו יורק ועבד וביים במחנות קיץ בארצות הברית. עם שובו לישראל שימש כמורה להיסטוריה ואזרחות בבית הספר התיכון בקריית חיים ובבית הספר אורט קריית ביאליק. בנוסף, ביים גרסאות למחזות שונים – בין היתר, "צלילי המוסיקה", "סיפור הפרברים", "קזבלן", "הקרנפים", "אנדורה", "שני קוני למל", "דודתו של צ'ארלי", ו"רביזור". ב-1990 השתתף בסדנת תיאטרון של דודו מעיין בקיבוץ כברי והחל לכתוב שירה. השתתף בסדנאות שירה של ישראל בר-כוכב ואגי משעול ופרסם את שיריו בכתבי עת רבים ובאיגרת השבועית של תיאטרון החדר של אמיר אוריין.

ארז שוויצר כתב על שיריו "שיריו של ברקאי אינם עוד שלוחה מאוחרת של אוונגרד שובר מוסכמות שפה וחיים. הם לא עוד פרובוקציה לשם פרובוקציה הרושם הבולמוסי שהם מעוררים נובע מרעב אדיר לחיים, מהיאחזות במה שנשאר אחרי שנשרפה הנפש, כלומר בבשר, אבל גם מחוסר יכולת להכיל עוד בכלים ראויים כביכול, מכובדים כביכול, מתורבתים, את מה שאין לקבלו."[1]

בנוסף לשני ספרי שירים בעברית פרסם גם שלושה ספרי שירה מתורגמים לפולנית על ידי ויולה ויין (הוצאת ורסט, לובלין) שזכו לביקורות אוהדות[2].

התגורר בתל אביב. נפטר ב-12 באפריל 2020[3].


מכתביועריכה

ספריועריכה

  • דו"ח קצר, רעננה: אבן חושן, 2010
  • באווירה הפסטורלית של בית העלמין, אבן חושן 2014

תרגומיועריכה

  • רק החיבה עולה לשמיים – שיריו של תומאש יאסטרון, חיפה: הוצאת פרדס, 2010

שיריועריכה

  • "שירים אורבניים", שבו, 25, עמ' 89 - 94
  • "שני שירים", שבו, 22 – 23, עמ' 166 - 167

לקריאה נוספתעריכה

  • ענת זגורסקי-שפרינגמן, הרהורים אחדים על "דו"ח קצר", שירים מאת יונתן ברקאי. פסיפס, גל' 78 (קיץ 2010), עמ' 43–46

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא יונתן ברקאי בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ארז שוויצר, "דברים שבשירה – זיכרונות מתהומות האבסורד", 30 ביוני 2010
  2. ^ יונתן ברקאי, שירה: "בקברט אימים בנאלי נועדתי לשחק", באתר ynet, 28 באפריל 2014
  3. ^ יונתן ברקאי ז"ל, באתר אבלים