פתיחת התפריט הראשי

יונתן ברקאי

ביוגרפיהעריכה

יונתן ברקאי נולד בשם "יאן שיבנסקי" ב-1937 בעיירה לידא, הסמוכה לווילנה, אשר בשנות האלפיים, שייכת לבלארוס. ב-1941 ניצל מאירוע ההרג הגדול בגטו על ידי התחזות לגופה, אמו מרחה עליו ועליה דם מגופה שהייתה שם, ונמלט עם אמו בזהות שאולה (אותה סיפק להם חסיד אומות העולם הכומר ד"ר ויטולד שימשוקביץ') לווילנה, שם הוסיפו לחיות גם אחרי תום המלחמה. עם עלייתו ארצה ב-1951 התגורר בקריות עם אמו ואביו החורג.

שיחק כשנה בתיאטרון האהל בתל אביב, ולאחר מכן שירת בצה"ל כאלחוטאי בחיל הקשר והתקשוב. לאחר שהשתחרר מהצבא למד באוניברסיטה העברית בירושלים היסטוריה כללית ומדע המדינה, ובמהלך לימודיו נחטף לירדן והיה שבוי במשך חודשים בבית הכלא בקישלה ובזרקא. במהלך לימודיו שיחק בלהקת הסטודנטים של האוניברסיטה, והשתתף בתסכיתים בקול ישראל. לאחר מכן התקבל כשחקן בתיאטרון העירוני חיפה והקים יחד עם רחל לוי וניסים זוהר את "תיאטרון הצוות" שהיה אחד מתיאטראות הפרינג' הראשונים בארץ, והופיע בת"א ובהתיישבות העובדת. בשנת 1963 נסע ללמוד משחק בבית ספרה של אוטה האגן והרברט ברגהוף בניו יורק ועבד וביים במחנות קיץ בארצות הברית. עם שובו לישראל לימד היסטוריה ואזרחות בבית הספר התיכון בקריית חיים ובבית הספר אורט קריית ביאליק. בנוסף, ביים גרסאות למחזות שונים – בין היתר, "צלילי המוסיקה", "סיפור הפרברים", "קזבלן", "הקרנפים", "אנדורה", "שני קוני למל", "דודתו של צ'ארלי", ו"רביזור". ב-1990 השתתף בסדנת תיאטרון של דודו מעיין בקיבוץ כברי והחל לכתוב שירה. השתתף בסדנאות שירה של ישראל בר-כוכב ואגי משעול ופרסם את שיריו בכתבי עת רבים ובאיגרת השבועית של תיאטרון החדר של אמיר אוריין.

ארז שוויצר כתב על שיריו "שיריו של ברקאי אינם עוד שלוחה מאוחרת של אוונגרד שובר מוסכמות שפה וחיים. הם לא עוד פרובוקציה לשם פרובוקציה הרושם הבולמוסי שהם מעוררים נובע מרעב אדיר לחיים, מהיאחזות במה שנשאר אחרי שנשרפה הנפש, כלומר בבשר, אבל גם מחוסר יכולת להכיל עוד בכלים ראויים כביכול, מכובדים כביכול, מתורבתים, את מה שאין לקבלו."[1]

בנוסף לשני ספרי שירים בעברית פרסם גם שלושה ספרי שירה מתורגמים לפולנית על ידי ויולה ויין (הוצאת ורסט, לובלין) שזכו לביקורות אוהדות.[2]

כיום הוא מתגורר בתל אביב, אלמן ואב לשתיים.

מכתביועריכה

ספריועריכה

  • דו"ח קצר, רעננה: אבן חושן, 2010
  • באווירה הפסטורלית של בית העלמין, אבן חושן 2014

תרגומיועריכה

  • רק החיבה עולה לשמיים – שיריו של תומאש יאסטרון, חיפה: הוצאת פרדס, 2010

שיריועריכה

  • "שירים אורבניים", שבו, 25, עמ' 89 - 94.
  • "שני שירים", שבו, 22 – 23, עמ' 166 - 167.

לקריאה נוספתעריכה

  • ענת זגורסקי-שפרינגמן, הרהורים אחדים על "דו"ח קצר", שירים מאת יונתן ברקאי. פסיפס, גל' 78 (קיץ 2010), עמ' 43–46.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ארז שוויצר, "דברים שבשירה – זיכרונות מתהומות האבסורד", 30 ביוני 2010
  2. ^ יונתן ברקאי, שירה: "בקברט אימים בנאלי נועדתי לשחק", באתר ynet, 28 באפריל 2014