יוסף דוד (רב)

רבי יוסף דוד (ה'ת"כ, 1660, סלוניקי - ב' בכסלו ה'תצ"ז, 1736) היה אב בית דין, ראש ישיבה ורב הקהילה היהודית בסלוניקי ומחבר שו"ת בית דוד.

רבי יוסף דוד
לידה 1660
שאלוניקי
פטירה 1736 (בגיל 76 בערך)
ב' בכסלו ה'תצ"ז
מקום קבורה שאלוניקי
מדינה האימפריה העות'מאנית
רבותיו רבי יצחק טולידאנו, רבי בנימין עשהאל, רבי משה שבתי
תלמידיו רבי יוסף מולכו
חיבוריו שו"ת בית דוד, ימי דוד, צמח דוד, יקרא דשכבי, לחם הפנים, בתי אבות
אב רבי שבתי דוד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

נולד בסלוניקי לרבי שבתי דוד , ממנו קיבל את ראשית חינוכו התורני. לאחר מכן למד מפי רבי יצחק טולידאנו ורבי בנימין עשהאל, ומורו ורבו, חמיו, רבי משה שבתי[1]. בדומה לרבים מחכמי האימפריה העות'מאנית בדורו, עסק בקבלה.

נודע כדרשן ותלמיד חכם מפורסם כבר משנת ה'תמ"ד. בשנת ה'תס"ב (1702) נתמנה לדיין בבית דינו של רבי שלמה אמריליו. בערב ראש השנה ה'תפ"א לאחר שנפטר אב בית הדין של הקהילה, רבי שלמה אמראילייו (בעל הספר כרם שלמה), נבחר רבי יוסף דוד לכהן במקומו. על המשרה התחרה גם רבי משה אמריליו, בנו של רבי שלמה אמריליו. בשנת ה'תפ"ה או ה'תפ"ח לאחר שנפטר רבה הראשי של הקהילה, רבי יוסף קובו, התמנה הרב יוסף דוד לתפקיד[2][3]. הוא נשאל שאלות הלכתיות מרחבי האימפריה העות'מאנית: יוון, טורקיה, מקדוניה מצרים ועוד, ואף מאיטליה. ספרו בית דוד נחשב לאחד מספרי השו"ת היסודיים בספרות ההלכה של האחרונים, עד שהחיד"א כינהו: "גדול המורים"[4][5][6][7]

כמו כן, עמד בראשות ישיבה גדולה בסלוניקי. בין תלמידיו היו רבי משה אמריליו ורבי יוסף מולכו, מחבר פירוש שלחן גבוה על שולחן ערוך.

נפטר בד' בכסלו ה'תצ"ז (1736).

חיבוריו עריכה

 
שו"ת בית דוד

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ יקרא דשכבי, דרוש שביעי
  2. ^ יש מקורות המצביעים על כך שהחליף את רבי שלמה אמריליו לאחר פטירתו בסוף שנת ה'תפ"א - 1721 (מצבות שאלוניקי עמ' 618) ויש מקורות שמצביעים על כך שהחליף את רבי אליהו בן שאנג'י שעלה לארץ ישראל בשנת ה'תפ"ה - 1724/1725 (ארזי הלבנון)
  3. ^ כרך יא, אנציקלופדיה לבית ישראל, עמ' 228
  4. ^ יוסף אומץ סד
  5. ^ הרב חיים יוסף דוד אזולאי, שם הגדולים, ערך 'רב יוסף דוד'
  6. ^ נתינת הדורות, עמ' 163
  7. ^ כרך ח-י, ארזי הלבנון, אנציקלופדיה לגאוני ספרד, ח-י, עמ' 956