יוסף וולף

יוסף ווּלף (Joseph Wulf;‏ 22 בדצמבר 1912 - 10 באוקטובר 1974) היה היסטוריון יהודי ממוצא גרמני-פולני וניצול השואה.

יוסף וולף, קרקוב, אוגוסט 1940

ביוגרפיהעריכה

וולף הוא יליד קמניץ, גדל והתחנך בעיר קרקוב. באוניברסיטה היהודית בעיר החל בהכשרה ללימודי רבנות. לאחר כיבוש פולין על ידי גרמניה הנאצית, וולף ומשפחתו נאסרו בגטו קרקוב. בגטו חבר לחברי מחתרת יהודים. פעילותו המחתרתית נתגלתה והוא נשלח למחנה אושוויץ, שרד את תלאות המחנה ואת צעדת המוות ממנו. אשתו ובנו שרדו אף הם את המלחמה, אך הוא איבד את אביו, אימו, אחיו, גיסתו ואחיינית.

הנצחת ועידת ואנזהעריכה

 
וילת ואנזה

בשנת 1965, וולף הציע שוילת ואנזה, הבניין בו התנהלה ועידת ואנזה בה הוחלט על הפתרון הסופי בשנת 1942, תהפוך לאתר הנצחה ומרכז תיעוד לזכר השואה, אך הממשלה הגרמנית דחתה את ההצעה בזמנו. המבנה שימש כבית ספר ולא היה תקציב להוציא את הרעיון אל הפועל.

ביאושו, התאבד וולף בשנת 1974 בקפיצה מחלון דירתו בקומה החמישית של בית מגורים בעיר שרלוטנברג. "פרסמתי 18 ספרים על הרייך השלישי ולא הייתה להם אף השפעה. ניתן לתעד כל דבר עד המוות לגרמנים. ישנו משטר דמוקרטי בבון. אולם רוצחי ההמונים מסתובבים חופשי, חיים בבתיהם הקטנים ומגדלים פרחים" - כך כתב במכתב ההתאבדות שהותיר לבנו דייוויד. לאחר התאבדותו הובא לקבורה בחולון.

ב-20 בינואר 1992, יובל שנים מאז שהתקיימה הוועידה ההיסטורית, וילת ואנזה נפתחה לציבור כמוזיאון וכאתר הנצחה לזכר השואה. בחדר האוכל בו התכנסו ראשי המשטר הנאצי, ישנן תמונות וביוגרפיות על המשתתפים בוועידה. המוזיאון מכיל גם מיצגים קבועים של תמונות וטקסטים המתעדים את השואה ואת תכנונה. בקומה השנייה קיים חדר הנקרא על שמו של וולף ובו שוכן אוסף גדול של ספרים העוסקים בימי המשטר הנאצי וכן חומר תיעודי נוסף כגון סרטי מיקרופילם ומסמכים רשמיים של הנאצים.

היסטוריוןעריכה

עם תום מלחמת העולם השנייה וולף נותר בפולין, ובין השנים 1945 עד 1947 היה חבר בוועדה היהודית ההיסטורית המרכזית. בקיץ 1947 עבר לפריס ובשנת 1952 השתקע בברלין. וולף פרסם ספרים רבים אודות הרייך השלישי, ביניהם ביוגרפיות אודות היינריך הימלר ומרטין בורמן.

וולף זכה במספר פרסים ועיטורים, ביניהם פרס ליאו בק (1961), מדליה על שם קרל פון אוסייצקי (1964) ותואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ברלין החופשית.