פתיחת התפריט הראשי

קרל פון אוסייצקי

עיתונאי גרמני, זוכה פרס נובל לשלום.
קרל פון אוסייצקי בתקופת מעצרו, 1933

קרל פון אוסייצקיגרמנית: Carl von Ossietzky;‏ 3 באוקטובר 1889 - 4 במאי 1938) היה עיתונאי ופציפיסט גרמני שזכה בפרס נובל לשלום לשנת 1935.

ביוגרפיהעריכה

אוסייצקי נולד בהמבורג למשפחה קתולית, ממעמד בינוני נמוך. אביו, שנפטר בהיותו בן שנתיים היה פקיד ממשלתי זוטר. הממונה על אביו סייע לאוסייצקי להתקבל לבית ספר לבני המעמד הגבוה[1]. לאחר סיום בית הספר היסודי הוא התקבל למשרה זוטרה במנגנון הממשלתי. עוד בשנת 1913 היה לפציפיסט. בשנה זו נישא לאשה אנגליה בשם מוד ליצ'פילד ווד שפגש בעת שהיא ביקרה בהמבורג, ולזוג נולדה בת. התנסותו כחייל קרבי במלחמת העולם הראשונה חיזקה את הפציפיזם שלו שהופיעה במאמרים שפרסם לפני המלחמה. לאחר המלחמה הוא נהייה פעיל בתנועות פציפיסטיות והיה למזכירה של "האגודה הגרמנית לשלום". במקביל, הוא התפרנס כעיתונאי, ועל אף שלא סיים מעולם את בית הספר התיכון, הצליח בכך מאוד. כתבותיו עסקו במגוון נושאים, החל מביקורת תיאטרון וכלה בפמיניזם. בתקופת רפובליקת ויימאר פרסם מאמרים שהציבו אותו בצידם של תומכי הדמוקרטיה. בשנת 1927 החליף את העיתונאי קורט טוכולסקי כעורך השבועון השמאלי "די ולטביהנה". בעקבות זכייתו בפרס נובל תואר בדבר[2]:

"מששמעו אנשי הקומאינטרן את דעותיו ... הם קירבוהו אליהם בכל מיני שידולים, ניסו להעתיר עליו שפע של כבוד ובלבד שיירתם למרכבתם. אך אדם זה "בלתי נוח" היה מטבעו. הוא דחה גם הצעתם, והוכיחם בשער בלשונו התרבותית והשנונה כאחת - על סטיותיהם ותעלוליהם. באותו ההגיון הצלול והרגש הכנה, שבהם היה מצליף על מנהיגי הסוציאלדמוקראטיה בגרמניה - היה מצליף גם על מוסקבה, על סטיותיה ותעתועיה. ולפי כך לא היה חן אוסייצקי על אנשי השלטון. אולם ההמונים, שאליהם הגיעו דבריו הרגישו שאדם בעל שיעור קומה לפניהם והם דבקו אליו מאהבתם התמימה."

במרץ 1927 פרסם עיתונו של אוסייצקי מאמר של ברתולד יאקוב, שמתח ביקורת על הרייך בגין מתן הכשר לארגונים כמו-צבאיים. אוסייצקי, כעורך האחראי, נשפט באשמת הוצאת דיבה, נמצא אשם ונידון לחודש מאסר. אוסייצקי נחשב לפובליציסט מאוד משפיע בגרמניה. גוסטב שטרזמן צוטט כאומר שלא יכל לחתום על ההסכמים שחתם עליהם עם צרפת בלי הגיבוי של אוסייצקי[1]. בשנת 1929 פרסם השבועון כתבה שחשפה כי הרייכסווהר מקים חיל אוויר בשיתוף פעולה עם ברית המועצות בניגוד להסכם ורסאי. אוסייצקי הועמד לדין בסוף שנת 1931 באשמת בגידה, הורשע[3] ונדון ל-18 חודשי מאסר. הוא שוחרר מהכלא בסוף שנת 1932 במסגרת שחרורים לכבוד החגים[4]. בעודו בכלא הוגש כנגדו כתב אישום נוסף, על כי התיר פרסום מאמר של טוכולסקי שכלל את השורה "חיילים הם רוצחים". במשפט זה זוכה.

במשך שנים הזהיר אוסייצקי מהנאצים ומאדולף היטלר. עם עלות הנאצים לשלטון בינואר 1933, לא נשמע אוסייצקי לעצת חבריו לברוח מגרמניה והביע בפומבי את התנגדותו למשטר החדש. לאחר שריפת הרייכסטאג ב-28 בפברואר 1933, נאסר שוב[5], והוחזק בתחילה בכלא שפנדאו, ועבר עינויים שכללו שבירת שיניו[6][7]. לאחר מכן הועבר למחנה הריכוז אסטרווגן ליד אולדנבורג, ומחנות נוספים. במאי 1936 הוא הועבר לבית חולים בכלא בברלין בשל דלקת ריאות חמורה כתוצאה ממחלת השחפת. בנובמבר 1936[8], מספר ימים לפני ההודעה על הזוכה בפרס נובל לשלום, הודיעו השלטונות הנאציים על שחרורו. הוא הועבר לבית הבראה בה הותר לאשתו לשהות עימו, אך הוא עדיין נותר תחת פיקוח הגסטפו[9]. הוא מת בעודו בבית ההבראה ב-4 במאי 1938[10] מסיבוכים של מחלת השחפת, הקשורים בתנאי מעצרו הקשים[11]. האוניברסיטה של אולדנבורג קרויה על שמו.

פרס נובלעריכה

בינואר 1934 פרסם ויקהאם סטיד בטיימס הלונדוני קריאה לשחרורו של אוסייצקי[12]. הקריאה עוררה הדים ונעשו ברחבי העולם פעולות שונות בדרישה לשחרר את אוסייצקי[13]. בסוף 1934 התארגנו ידידיו, גולים גרמנים ברחבי העולם, במטרה לקדם את מועמדותו של אוסייצקי לפרס נובל לשלום, בתקווה שהדבר יביא לשחרורו. בראש המהלך עמד הלמוט פון גרלך(אנ') והשתתפו בו בין השאר וילי ברנדט שפעל בנושא באוסלו ואלברט איינשטיין ששכנע את ג'יין אדמס להגיש את מועמדותו של אוסייצקי. עוד חמישה אנשים גויסו בהמשך להצעת המועמדות[14]. במקביל, פעלו חבריו של אולייצקי לעורר את דעת הקהל בעד מועמדותו. בין השאר הוצע מחוגי מפלגת העבודה הנורווגית לתת לו את הפרס בשותפות עם תומאס מסריק[15][16]. בנובמבר 1935 הודיעה ועדת הפרס שאף מועמד אינו ראוי לקבלת הפרס[17] וכספי הפרס הועברו לחלוקה בשנה הבאה. המאמצים להענקת הפרס לאוסייצקי נמשכו בשנת 1936[18].

הנאצים מצדם פעלו למנוע את מתן הפרס לאוסייצקי. בין השאר פרסם קנוט האמסון מאמר שעורר פולמוס נרחב נגד מתן הפרס לאוסייצקי[19]. תומכיו של אוסייצקי, ראו בפולמוס זה סיוע רב למאבק שלהם למען אוסייצקי. הנאצים גם הפיצו מידע שלילי על אוסייצקי וניסו לקדם את פייר דה קוברטן כמועמד חלופי[1].

המאמצים למתן הפרס לאוסייצקי הוכתרו בהצלחה כאשר בנובמבר 1936 הודיעה ועדת הפרס על הענקת הפרס לשנת 1935 לאוסייצקי[20]. הנאצים הביעו מחאה בפני ממשלת נורווגיה על מתן הפרס לאוסייצקי והודיעו שמעתה והלאה לא יותר לאזרחי גרמניה לקבל פרסי נובל לשלום[21]. לאחר ההודעה על מתן הפרס התירו הנאצים לנציגי התקשורת הזרה לבקר את אוסיצקי בבית החולים. אוסיצקי אמר לעיתונאים שהוא הסכים לקבל את הפרס ושהוא מצטער על שמתן הפרס הביא למתיחות ביחסי גרמניה-נורווגיה[22]. השלטונות הותירו את שאלת נסיעתו לקבלת הפרס עלומה[23] ולבסוף מנעו ממנו את הנסיעה. ממיטת חוליו הצליח אוסייצקי להבריח הודעה בה הוא מקבל את הפרס, תוך שהוא דוחה את הטענה שהסכמה לקבלת הפרס מוציאה אותו מ"קהיליית העם הגרמני" (deutsche Volksgemeinschaft). ניסיונות של רופאים בריטים לבקר אותו בבית החולים נדחו על ידי הגסטפו[24].

בעיתונות פורסם בתחילה שכספי הפרס הועברו לחשבון בנק בדנמרק ושהגסטפו עשה ניסיון להוציא את הכסף[25]. בפברואר 1937 פורסם שהכסף הועבר לגרמניה[26]. בתחילת 1938 העמידו הנאצים לדין את עורך הדין של אוסייצקי בטענה שהוא מעל בכספי הפרס[27] ודנו אותו לשנתיים מאסר[28].

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא קרל פון אוסייצקי בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 The Nobel Peace Prize and the Laureates, page 134
  2. ^ א. ל., קארל פון אוסייצקי, דבר, 1 בדצמבר 1936
  3. ^ שמואל שפי, העורך דין ד"ר אלפרד אפל: קרבן הנאצים, דואר היום, 16 במרץ 1933
  4. ^ אליעזר לובראני, בפרוס החגים בגרמניה, דבר, 1 בינואר 1933
  5. ^ במחנות ההסגר של היטלר, דואר היום, 19 בפברואר 1934
  6. ^ בגיהנם ההיטלרי בגרמניה, דואר היום, 22 במרץ 1933
  7. ^ גורלם של סופרים אנטי־נאציים במחנות ההסגר בגרמניה, הירדן, 1 באוגוסט 1934
  8. ^ שוחרר קרל פון אוסייצקי, דבר, 18 בנובמבר 1936
  9. ^ אוסיצקי ש"שוחרר", דבר, 21 בינואר 1937
  10. ^ מת קארל פון אוסיצקי, הצופה, 5 במאי 1938
  11. ^ David E. Rowe, Robert Schulmann. (2007). Einstein on Politics: His Private Thoughts and Public Stands on Nationalism, Zionism, War, Peace, and the Bomb. Princeton University Press. p.466. ISBN 978-0691120942
  12. ^ סופר מעונה בידי הנאצים, דואר היום, 29 בינואר 1934
  13. ^ לאחר מחאה שוחררו, דבר, 11 בספטמבר 1934
  14. ^ Irwin Abrams, MULTINATIONAL CAMPAIGN FOR CARL VON OSSIETZKY, A paper presented at the International Conference on Peace Movements in National Societies, 1919-1939, held in Stadtschlaining, Austria, September 25-29, 1991
  15. ^ פוס נובל לשלום, דואר היום, 14 באוגוסט 1935
  16. ^ פרס־השלום של נובל לקרל פון אוסיצקי, הבוקר, 17 באוקטובר 1935
  17. ^ אין למי לתת פרס, דבר, 20 בנובמבר 1935
  18. ^ אוסיצקי הוצע שוב לפרס השלום, דבר, 10 בפברואר 1936
    פרס השלום של נובל לאוסיצקי, דבר, 13 במרץ 1936
  19. ^ האמסון נגד אוליצקי, דבר, 16 בדצמבר 1935
  20. ^ פרס השלום לאוסיצקי, דבר, 25 בנובמבר 1936
  21. ^ אוסייצקי יוצא לאוסלו, דבר, 27 בנובמבר 1936
  22. ^ מה אמר אוסיצקי, דבר, 22 בדצמבר 1936
  23. ^ אוסיאצקי נעלם?, דבר, 18 בדצמבר 1936
  24. ^ לא ניתן לבקר את אוסיאצקי, דבר, 11 בינואר 1937
  25. ^ "הגסטאפו" וכספו של אוסיצקי, דבר, 7 בפברואר 1937
  26. ^ כסף הפרס של אוסצקי הועבר לגרמניה, דבר, 18 בפברואר 1937
    מה היה על כסף הפרס של אוסיצקי?, דבר, 11 במאי 1937
  27. ^ כספי פרס־נובל של אוסייצקי בוזבזו ע"י זולתו, הבוקר, 20 בינואר 1938
  28. ^ דינו של מבזבז כסף אוסייצקי, דבר, 8 במרץ 1938