ינה איוואנפי
ינה איוואנפי (במקור איגנץ וייסברון,[1] בהונגרית: Ivánfi Jenő; סגהאלום, 6 באוקטובר 1863 – בודפשט, 26 בספטמבר 1922) היה שחקן ובמאי תיאטרון יהודי-הונגרי. הוא היה "חבר לנצח של התיאטרון הלאומי של בודפשט" וחבר באגודה פטופי (1922).
_Hungarian_actor_-_unknown_photographer_-_unmarked.jpg) | |
| לידה |
6 באוקטובר 1863 סגהאלום, הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
26 בספטמבר 1922 (בגיל 58) בודפשט, ממלכת הונגריה |
| שם לידה |
Weisbrunn Ignác |
| מדינה |
הונגריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות קרפשי |
  | |
ביוגרפיה
עריכה
הוא נולד למשפחה יהודית, בנם של מוזס (משה) וייסברון וקטלין ברויאר. הוא סיים את לימודיו בתיכון בבודפשט. ולאחר מכן את האקדמיה הלאומית לאומנות הבמה (שמה כיום האוניברסיטה לאמנויות התיאטרון והקולנוע), תחילה חתם בעיר גיור ואחר כך בסגד. שריפת תיאטרון סגד הביא אותו לתיאטרון הלאומי בקלוז'. בשנת 1890 נסע לטיול לימודים ארוך בחו"ל, שם התוודע לאומנות הבמה והמשחק של גרמניה, צרפת ואנגליה, ובזמן שהותו בחו"ל תרגם דרמות בשליחותו של אדה פאולאי, שהיה שחקן, במאי, מחזאי, מורה למשחק, מתרגם, והבמאי הראשי של התיאטרון הלאומי בבודפשט. לאחר שובו להונגריה, באוקטובר 1893 חתם חוזה כשחקן עם התיאטרון הלאומי של בודפשט, שם עבד גם כבמאי החל משנת 1912. בשנת 1922 מונה לבמאי הראשי.
כשחקן, שיחק בעיקר בתפקידי הדרמות הקלאסיות. הדמויות העיקריות שגילם: ריצ'רד השלישי (שייקספיר), אדיפוס המלך (סופוקלס), לוציפר (במחזהו של אימרה מדאץ': טרגדיית האדם). הוא כתב ותרגם מחזות. הוא תרגם, בין השאר, את מולייר: טרטוף, את יודית של המחזאי והמשורר הגרמני פרידריך הבּל, את בריטניקוס של המחזאי הצרפתי ז'אן רסין עבור התיאטרון הלאומי של בודפשט. מאמריו התפרסמו בעיתונים מקומיים ובמגזינים זרים.
עבודותיו
עריכה- העבר (שירת דרמה, קלוז'-נאפוקה, 1890)
- גלי הים והאהבה (טרגדיה בחמש מערכות. תרגום ליצירה של פרנץ גרילפרצר, בודפשט, 1892)
- סמיל נסיך המורים (דרמה בארבעה מערכות;
- סאפו (טרגדיה בחמש מערכות של פרנץ גרילפרצר.
- נערות סוף המאה (מחזה בשלוש מערכות)
לקריאה נוספת
עריכה- יוז'ף סינאי: חייהם ועבודותיהם של סופרים הונגרים, כרך 5
- לקסיקון ביוגרפי הונגרי
- רוואי: הלקסיקון הגדול של רוואי
- אלאדאר שפלין: הלקסיקון לאומנות הבמה
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ „a vidéki színpadokon már zsidó jargon és zsidó termet tükrözi vissza a magyar jelleget s ha Ditrói (Himmelstein) Mór kolozsvári színházi direktor csakugyan kineveztetik a nemzeti színház főrendezőjévé, Fáy (Franki) Szeréna, Ivánfi (Weisbrunn Ignácz) Jenő és Faludi (Held) Kálmán mellé majd kapunk még több művészt, kik annak a nyelvnek lesznek apostolaivá, a melyet a zsidó matadorok kegyelméből beszél a sajtó, színész és beszélnek már a szalonok." Magyar Szemle, 1894 (6. évfolyam, 1-52. szám)