יצחק ארובאש

מחכמי פאס ותטואן במאה ה-17

רבי יצחק ארובאש היה משורר ופוסק הלכה שפעל במאה ה-17 בעיר תטואן שבמרוקו ובעיר ונציה שבאיטליה. הוא חיבר ספרים הממזגים הלכה ואמונה בשירה וחריזה.

רבי יצחק ארובאש
לידה מרוקו
מדינה מרוקו, איטליה
מקום מגורים תטואן
מקום פעילות תטואן, ונציה
השתייכות אחרונים
תחומי עיסוק שירה, פסיקה הלכתית
חיבוריו זבחי צדק, אמת ואמונה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תולדות חייו ויצירותיו

עריכה

יצחק נולד בתטואן או בפאס לרבי חנניה ארובאש, דיין וחכם בערים פאס ותטואן שבמרוקו ובן לקהילת המגורשים.[1] רבי יצחק מזכיר את רבותיו ומלמדיו: רבי יעקב הלוי ורבי אברהם אלמושנינו.[2] באמצע המאה ה-17, בעקבות לחץ כלכלי, הוא עזב את מרוקו ועבר לאיטליה, בה התיישב בעיר ונציה, ואולי גם בעיר מנטובה.[3] באיטליה הוא כתב את חיבוריו "זבחי צדק" (ה'תכ"ב) ו"ואמת ואמונה" (ה'תל"ב) ואף היה נחשב בה לאחד מהרבנים. נמצא שחתם על מעשה בית דין בענייני כספים הקשור לקהילת מנטובה יחד עם השד"ר רבי יוסף שליט רקיטי, ובתוספת אישורו של רבי משה זכות.[4] האחרון כתב שירי תהילה לרבי יצחק שנדפסו בראש ספריו (ראו להלן).

חיבוריו

עריכה

ספר נוסף מפרי עטו הוא "שיר ידידות", בו הוא ערך בקצרה את ההלכות המופיעות בחלק אורח חיים מהשולחן ערוך בצורה של שיר וחריזה ובתוספת פירוש, לעיתים הוסיף דברי דרוש לפני ההלכות. ספר זה נותר בכתב יד.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ כך כותב רבי יצחק על אביו בשער ספרו "זבחי צדק" ”החכם השלם הדיין המצויין הכולל... תושב קהילות הקודש קהילות המערב, פיס וטיטואן, מקהילות המגורשים מקאשטילייא”. אביו ידוע כחכם מפורסם מתטואן ופסקיו נזכרו כמה פעמים בספר התקנות של היעב"ץ - בו מקובצות התקנות של חכמי קהילות המגורשים וכן בספרות חכמי מרוקו. ראו גם: רבי יעקב משה טולידאנו, נר המערב עמ' 108, באתר היברובוקס; ויוסף בן נאים, מלכי רבנן בערך על רבי חנניה, באתר היברובוקס.
  2. ^ ראו בהקדמה לספרו שיר ידידות באתר: כתיב. יצוין שבתקופה זו ידוע חכם בשם רבי יעקב הלוי שהיה דיין בעיר יחד עם רבי חנניה ארובאש. ראו: רבי יוסף בן נאים, מלכי רבנן, דף יג טור ב, ודף מד ע"א, ירושלים, תרצ"א.
  3. ^ בהקדמות לספריו הוא מציין את מפורשות שעזב את מולדתו מרוקו בעקבות לחץ כלכלי ועבר להתגורר בוונציה. ולגבי מנטובה ראו להלן ובהקדמה לספרו "זבחי צדק" בה הוא מתקנא בכשרון השיר של חכמי ונציה "ומנטובה".
  4. ^ ראו: שטר בענייני כספים הקשור לקהילת מנטובה. באתר: בידספיריט.