פתיחת התפריט הראשי

ירון מרגולין

מרגולין בשנת 2013

ירון מרגולין (נולד ב-5 ביוני 1954) הוא רקדן וכוראוגרף ישראלי. נודע, בין השאר, כרקדן הישראלי הראשון שהופיע בעירום מלא על הבמה, ביצירה "נשים מקוללות". [1]

ביוגרפיהעריכה

ילדותעריכה

בשנת 1958 החל מרגולין ללמוד ריקוד בכפר הולדתו תל עדשים ובהמשך, משנת 1968 התקבל ללימודים אצל ירדנה כהן, כלת פרס ישראל, ממייסדי המחול הישראלי.

קריירת מחולעריכה

 
ירון מרגולין - צילום: אלדד ברון 1987

בזכות כשרונו המרשים התקבל ב-1977 ללהקת בת שבע בהנהלת קאי לוטמן. הופעת הבכורה שלו בבת שבע הייתה כסולן בבלט המודרני "חדרים" (Rooms) בכוראוגרפיה מאת אנה סוקולוב.

 
ירון מרגולין

בשנת 1979 פרש והחל להופיע עם סדנת המחול הירושלמית בניהולה של פלורה קושמן. את הרסיטל הראשון שלו יצר בשנת 1979, ויצא אתו לסיבוב הופעות ובשנת 1980 הופיע ברסיטל זה בברלין. בשנת 1982 יצא לסיבוב הופעות ברחבי מקסיקו והופיע לצד הרקדנית המקסיקנית רבקה סיט (Rebecca Sitt) בתוכנית דואט ישראלי.

כשרונו ופרסומו בארץ ובעולם הביאו להופעת המחול הראשונה שלו בפסטיבל ישראל בשנת 1986 עם להקתו "להקת מחול ירון מרגולין". להפקה זו יצרה אנה סוקולוב עבורו את הריקוד "שיר" (Poem), בהשראת שירו של אדגר אלן פו.

מרגולין ייסד שתי להקות מחול: בשנת 1986 הקים את "להקת מחול ירון מרגולין", ובשנת 1999 ייסד להקת חובבים בשם "להקת המחול הרב-תרבותית" ובה הפעיל בני נער שהוגדרו כנוער במצוקה, נערים ערבים ממחנות הפליטים הופיעו, בלהקה זו, לצד עולים חדשים מחבר העמים ואתיופיה. עבור "להקת המחול הרב תרבותית" יצר את הסוויטה "מחולות בני שם" ויצא עמה לשני סבבי הופעות ברחבי אירופה.

מוריועריכה

מרגולין החל ללמוד בגיל 4 אצל מרים אופיר בתל-עדשים (כפר הולדתו), המשיך ללמוד בחיפה אצל ירדנה כהן. לאחר שרותו הצבאי (אותו סיים כמפקד טנק בדרגת סמ״ר) התקבל ללימודי המחול אצל רינה שחם, למד בבית ספר בת-דור במלגה מלאה בן מוריו המרכזיים שם הייתה דורינה לאור, (בלט קלאסי) ומודרני למד אצל פלורה קושמן וכן לקח שעורי מחול מודרני עם יאיר ורדי, יגאל פרי ומורים רבים שהגיעו מארצות הברית. כמו כן למד בבת-שבע אצל קאי לוטמן, אנה סוקולוב, דונלד מקקיל, תירצה שפנאוף, דינה שמואלי ורינה שחם. מרגולין יצא להשתלם במודרה שבבריסל (בית הספר של מוריס בז׳אר ובלט המאה עשרים). מרגולין למד באותה תקופה גם בפריז ובבית הספר של האופרה בפריז, השתלם אצל קרולין קרלסון וז׳אן בבילה. בניו יורק למד אצל דון פרסוורסט ומרס קנינגהם.

שיטת מרגוליןעריכה

מרגולין המציא ופיתח שפת מחול ייחודית: שיטת מרגולין, שנודעה כיעילה בפיתוח גמישות הרקדן.

כתיבה וחיים אישייםעריכה

בשנות ה-90 מרגולין פעל כמבקר המחול של עיתון ירושלים. הוא פרסם מאמרים על ריקוד בירחון 'סטודיו', בשבועון דבר השבוע, ב"מחול בישראל" וב"מחול עכשיו". כמו כן פרסם מאמרים רבים ברשת האינטרנט באתר IsraelDance, חלקם מקושרים לערכים של האנציקלופדיה המקוונת של ynet. את ספרו "המחול הבלתי תלוי" כתב עם הפילוסוף הרומני ניקו הורודניצ'יאני.

מרגולין חי בירושלים, ועוסק בריפוי. הוא גרוש ויש לו שני ילדים.

יצירתועריכה

נשים מקוללותעריכה

הפקת המחול הנודעת הראשונה שיצר "נשים מקוללות" עוררה תדהמה בקרב הקהל והתקשורת, של אותם זמנים, בשל נועזותה הבימתית. הריקוד בהשראת ארבעה משיריו של שארל בודלר ומוזיקה מאת סזר פרנק כלל לראשונה בישראל עירום מלא של נשים וגברים על בימת הריקוד. הופעת הבכורה התקיימה באולם צוותא תל אביב בשנת 1986 בשל חשש מהפגנות החרדים שימנעו את הופעת הבכורה בעיר מגוריו ירושלים. הריקוד של מרגולין זכה להד בינלאומי ולשבחי הביקורת. "נשים מקוללות" שינתה מאוחר יותר את פני המחול הישראלי.

מחולות בני דודעריכה

בשנת 1990 עלה הרסיטל השני של מרגולין "מחולות בני ברית-דוד" במסגרת פסטיבל ישראל. המחול הוצג בהופעת טרום בכורה בתיאטרון צל של להקת הבלט הנודעת בלט שטוטגרט בגרמניה.

יצירות נוספותעריכה

בשנת 1992 יצר את הדואט "התופת" בהשראת הקומדיה האלוהית מאת דאנטה אליגיירי וסונטת דנטה מאת פרנץ ליסט. ב"התופת" הופיע מרגולין לצד הרקדנית, תלמידתו יעל הרמתי.

בשנת 1996 יצר את המחול הראשון שלו בהשראת המחול הקלאסי מהמזרח "נר אל רירה" לתלמידתו הרקדנית גל חן ובשנת 1997 התקיימה הבכורה "פנטזיה איסלמית" בתיאטרון ירושלים, מופע בן כ-3 שעות שכלל מספר מחולות שיצר עבור רקדניות להקתו, וצמרת רקדניות הבטן של ישראל. הריקוד "אל חינה" עבור אביגיל קליין, רקדנית הבטן הנודעת של מועדון קראוון, ביפו הועלה במסגרת הפקה זו.

מלגות ואותות הוקרהעריכה

פרסומיםעריכה

  • "זיו התנועה", 1980
  • "המחול הבלתי תלוי, מהות, עיצוב וביצוע", מאת ניקו הורודניצ'יאני (נפתלי עירוני) וירון מרגולין. הספר יצא לאור בסיוע מכללת הדסה וקרן ירושלים, 1991.
  • "מחולות מן האולימפוס" מחקר של מרגולין על מכלול יצירותיה של שרה לוי תנאי, כלת פרס ישראל, בתוך "דרכה הכוריאוגרפית של שרה לוי תנאי", הוצאת תיאטרון מחול ענבל, 2002.

הערות שולייםעריכה