ישיבת תורת חסד (לודז')
ישיבת תורת חסד (לעיתים: דישקינ'ס ישיבה, ישיבת דיסקין) הייתה ישיבה ברוח ישיבת סלבודקה שפעלה בעיר לודז' בפולין משנת ה'תרס"ט (1909) ועד מלחמת העולם השנייה, למעט תקופת הפסקה בשנות מלחמת העולם הראשונה.
בשנות קיומה למדו בישיבה אלפי תלמידים. חלק מצוות הישיבה נודע בעולם היהודי כולו.
היסטוריה עריכה
ייסוד עריכה
הישיבה נוסדה בשנת ה'תרס"ט (1909) בידי העשיר והעסקן היהודי-לודז'אי, סנדר דיסקין (דישקין), חותנו של רבי חיים הלר. לאחר התייעצות עם רב העיר רבי אליהו חיים מייזל וקבלת עזרה ארגונית מרבי נתן צבי פינקל, "הסבא מסלבודקה", שבחר את צוות הישיבה: רבי שלמה גרודזינסקי ראש הישיבה ומנהלה, והר"מים: רבי שרגא פייבל הינדס שנודע אז בכינוי "העילוי מסלוצק", רבי ישראל ליב ברוידא מצ'ייקישוק ורבי יעקב טרושקין.
בניין בן שתי קומות הוקם ברחוב קילינסקי (ווידזבסקה) 27, ובו שוכנה הישיבה. היא נקראה "תורת חסד" על שם מייסדה, חס"ד בראשי תיבות: חזוק סנדר דיסקין[1]. הישיבה כונתה גם בשם "דיסקינ'ס ישיבֶה" (ישיבת דיסקין), על שם מייסדה[2], שאף מימן את הוצאות הישיבה בתחילת דרכה. חמשת חתניו של המייסד, שהיו אף הם למדנים מוכרים, היו אף הם שותפים לניהולה בשנות הקמתה: רבי ברוך דניאל ריבקינד (אביו של יצחק ריבקינד), רבי משה יצחק גלבורד, רבי אורי משה גורדון ("העילוי מאוזדה"), רבי שניאור זלמן שניאורסון (מצאצאי בית לובביץ') ורבי חיים הלר.
עם התבססות הישיבה, ולאחר שהר"מ רבי שרגא פייבל הינדס נקרא בידי חותנו רבי שמעון שקופ, בשנת ה'תרע"ב, לשמש ר"מ בישיבתו בבריינסק, הובא לישיבה רבי ישראל שלומוביץ (רבן של אמסטיבובה ומיישגולה ולימים רבה של גוניונדז, מחבר "בית ישראל"[3]), על פי הצעת רבי נתן צבי פינקל, "הסבא מסלבודקה". כמשגיח רוחני מונה רבי אליהו דב הלפרין.
אופי הישיבה עריכה
הישיבה התנהלה במתכונתה של ישיבת סלבודקה, כולל סדרי לימוד מוסר, ורבים מבחורי הישיבה המשיכו את לימודיהם בישיבת סלבודקה. בפועל נחשבה הישיבה כסניף של ישיבת סלבודקה[4]. עם פתיחתה, הייתה הישיבה שהתנהלה בסגנון הליטאי חידוש בלודז' הפולנית, וזכתה לביקוש רב. התקבלו ללימודים 150 בחורים. בין שורותיה נמנו גם בחורים מרוסיה, וכן גם בחורים חסידיים שהצטרפו אליה בגלל סגנון הלימוד הליטאי[5].
לכתב העת של הישיבה, שנקרא כשם הישיבה "תורת חסד", הייתה חשיבות בשעתו בעולם הישיבות[6].
בין שתי המלחמות עריכה
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נאלצו ראשיה לחזור לליטא והישיבה נסגרה. כעבור כשנה, התגבשה בישיבה קבוצה מוותיקי הבחורים והצטרפו אליהם בחורים בני לודז' שנאלצו לברוח בכיוון ההפוך מישיבות ליטא, והישיבה נפתחה מחדש. זמן מה לאחר פתיחתה המחודשת, הצליח הרב שלומוביץ לחזור ללודז' ופתח מחדש את ה"קיבוץ" בישיבה, שנקרא בשם "ביהמ"ד לתלמוד והוראה", והתקיים בדירה שכורה סמוך לישיבה עצמה, ברחוב קילינסקי (ווידזבסקה) 46; שם הוא מסר שיעור פעמיים בשבוע. בחורף ה'תרע"ו חזר לישיבה רבי שלמה גרודזינסקי ועזר לכונן אותה מחדש בצורה מסודרת, במתכונת המקורית שלה. הוא עמד בראש הישיבה עד שנת ה'תרע"ט, אז עזב כדי לשקם את הרבנות בערים רדזיובה (פול'), זגורוב ואיזביצה. במקומו הוזמן לכהן בראש הישיבה רבי ישראל לב, שלפני כן היה ראש ישיבה בוולקוביסק. מונו ר"מים נוספים: רבי שאול יוסף ברמן[7], רבי שמואל אלבוים ורבי משה הרצברג. מנהל הישיבה, עד שנת ה'תרצ"ב (1932), היה רבי דוד צבי זילברשטיין, שהיה גם מבוגרי הישיבה.
הישיבה מנתה מאות תלמידים בה בעת[8], ולפי דברי מנהל הישיבה נספו בשואה אלפים מבוגרי הישיבה. על שם הישיבה הוקם כולל אברכים שהתקיים מספר שנים בבני ברק, ונקרא כשם הישיבה "תורת חסד"[9].
לקריאה נוספת עריכה
- רבי ברוך גלבורד, תורת חסד, ספר יובל, הוצאת מסורה, יצא לאור בין שתי מלחמות העולם
- הרב דוד צבי זילברשטיין, בירא דשתית מינה מיא: הישיבה 'תורת חסד' בעיר לודז', בתוך: המאמר והעיון, תל אביב תש"ך, עמ' קלא-קלג
- ישיבת "תורת חסד", פרק במאמר על רבי ישראל לב, בתוך: יצחק לוין (עורך), אלה אזכרה: אוסף תולדות קדושי ת"ש-תש"ה, "המכון לחקר בעיות היהדות החרדית", ניו יורק תשכ"א (1961), כרך ד', עמ' 215–216
- ישיבת "תורת חסד" בלודז, פרק במאמר על רבי שלמה גרודזנסקי, בתוך: יצחק לוין (עורך), אלה אזכרה: אוסף תולדות קדושי ת"ש-תש"ה, "המכון לחקר בעיות היהדות החרדית", ניו יורק תשכ"ג (1963), כרך ה', עמ' 196–197
הערות שוליים עריכה
- ^ שמעון יוסף מלר, הכהן הגדול מאחיו, ירושלים תש"ס, עמ' 44. גרסה אחרת מציינת את ראשי התיבות חתני סנדר דיסקין, שסייעו ופעלו עמו לייסוד הישיבה. ראו יצחק לוין (עורך), אלה אזכרה: אוסף תולדות קדושי ת"ש-תש"ה, "המכון לחקר בעיות היהדות החרדית", ניו יורק תשכ"א (1961), כרך ד', עמ' 215.
- ^ יצחק לוין (עורך), אלה אזכרה: אוסף תולדות קדושי ת"ש-תש"ה, "המכון לחקר בעיות היהדות החרדית", ניו יורק תשכ"ג (1963), כרך ה', עמ' 196.
- ^ וראו דבריו בהקדמתו לספר זה, וילנה תרפ"ו.
- ^ ראו על כך בספר עד שבחברון: ישיבת חברון כנסת ישראל, קוים לתולדותיה מסלבודקא ועד גבעת מרדכי (עריכה היסטורית: שלמה טיקוצ'ינסקי), ירושלים: הוצאת הישיבה, תשס"ט.
- ^ יצחק לוין (עורך), אלה אזכרה: אוסף תולדות קדושי ת"ש-תש"ה, "המכון לחקר בעיות היהדות החרדית", ניו יורק תשכ"א (1961), כרך ד', עמ' 215.
- ^ משה פרידנזון, "ישיבת תורת חסד", להלן "לקריאה נוספת".
- ^ אביו של רבי אבא מרדכי ברמן.
- ^ יתד נאמן, מוסף שבת קודש, תשנ"א, פרשת בראשית (גיליון 3), עמ' 11.
- ^ במסגרת הכולל יצאו שני קבצים תורניים בשם "תורת חסד", על מספר סוגיות בש"ס, בשנים תשמ"ד-תשמ"ה.