ישראל מ' תא-שמע

חוקר התלמוד והספרות הרבנית, פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים
(הופנה מהדף ישראל מ' תא שמע)

ישראל משה תא-שמע (15 בספטמבר 19364 באוקטובר 2004) היה חוקר תלמוד וספרות רבנית, פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים. חתן פרס ביאליק לחכמת ישראל (2002), פרס א.מ.ת ופרס ישראל בחקר התלמוד (תשס"ג).

ישראל מ' תא-שמע
לידה 1936
תל-אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 באוקטובר 2004 (בגיל 68 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי ספרות חז"ל, ספרות עברית, ספרות עם ישראל, יהדות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
תלמידי דוקטורט נריה גוטל עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

תא-שמע נולד בשנת 1936 בתל אביב. בצעירותו למד בעירו ב"הסתדרות החרדים" ובישיבת היישוב החדש. ב-1954 עבר לישיבת חברון בירושלים, שם הוסמך לרבנות, בגיל 21, בידי הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג. במאי 1956 זכה בפרס לחידושי תורה בכתב של משרד הדתות[1]. בשנים 19571959 שירת בצה"ל במסגרת הרבנות הצבאית, כחבר מערכת כתב העת "מחניים".

בשנת 1960 החל בלימודיו האקדמיים וקיבל תואר שני בתלמוד באוניברסיטה העברית, ובשנת 1973 קיבל תואר דוקטור באוניברסיטת בר-אילן. לימד בחוג לתלמוד באוניברסיטת בר-אילן, ובשנת 1981 עבר לאוניברסיטה העברית, שבה מונה לפרופסור מן המנין בשנת 1991. בשנת 1999 פרש לגמלאות. במשך כ-18 שנה, החל משנת 1963, שימש כמזכיר המערכת ואחר כך כעורך משנה בנושאי יהדות באנציקלופדיה העברית. זכה בפרס ביאליק ובפרס א.מ.ת ובשנת 2003 הוענק לו פרס ישראל בחקר התלמוד. הלך לעולמו בחול המועד סוכות תשס"ה, 4 באוקטובר 2004.

תא-שמע עסק בעיקר בחקר הספרות הרבנית בימי הביניים. מחקריו עסקו בעיקר בספרות הראשונים, הן במוקדיה המרכזיים באשכנז, בצרפת ובספרד והן במקומות פחות מרכזיים כמו ביזנטיון, צפון אפריקה, איטליה, אנגליה ועוד. מחקרו כלל סקירה של אופי בתי המדרש השונים במהלך ימי הביניים כמו גם ניסיונות לאפיין שיטות לימוד ייחודיות לבתי המדרש השונים. במסגרת מחקריו בדק כתבי יד רבים, והיה מנהל המכון לתצלומי כתבי יד עבריים שעל יד הספרייה הלאומית ומזכיר מדעי של חברת מקיצי נרדמים. כמו כן חקר את עולם המנהגים האשכנזיים הקדומים. בתחום זה עסק לא מעט, ועמד על קשריו של מנהג אשכנז הקדמון עם המורשת הארץ-ישראלית, פעמים אף בניגוד להלכה כפי שהיא מתבטאת בתלמוד הבבלי. הוא עסק מעט גם ביחס בין ההלכה והמיסטיקה היהודית. פרופ' תא-שמע פרסם למעלה ממאה וחמישים מאמרים בתחומי מחקריו בכתבי עת מדעיים.

הוועדה שבחרה בו לקבלת פרס ישראל כתבה על יצירתו:

מפעלו מעיד כי אפשר למזג במחקר בין הלכה לתרבות ולספרות וליצור תמונה עשירה בפרטים ועמוקה בכללים של רוח העם היהודי באירופה בימי הביניים, כשעומדים זה לצד זה תלמוד תורה, הלכה, מנהג, קבלה וחיי יום יום. וכל זה על רקע התרבות הנוצרית בת התקופה.

נימוקי השופטים להענקת פרס ישראל לשנת תשס"ג, באתר פרס ישראל

חבר השופטים הגדיר את פרופ' תא-שמע כיחיד מסוגו:

תא שמע הוא החוקר היחיד בדורנו המתמקד בספרות הרבנית וביחס בין ההלכה לאורח החיים בכל מרכזי התורה באירופה של ימי הביניים: אשכנז, ספרד, פרובאנס, איטליה, אנגליה וביזנטיון. לצד אפיון שיטתי של הקווים המייחדים כל מרכז וכל תקופה.

נימוקי השופטים להענקת פרס ישראל לשנת תשס"ג, באתר פרס ישראל

ספריו

עריכה

כנסת מחקרים - עיונים בספרות הרבנית בימי הביניים. אסופת מאמרים שפורסמו בכתבי עת. נכון לשנת 2010 יצאו לאור ארבעה כרכי

  • כרך ראשון - אשכנז.
  • כרך שני - ספרד.
  • כרך שלישי - איטליה וביזנטיון.
  • כרך רביעי - ארצות המזרח, פרובנס ומאסף.

Creativity and Tradition: Studies in Medieval Rabbinic Scholarship, Literature and Thought, Cambridge MA 2006

משפחתו

עריכה

תא שמע היה נשוי לדבורה, ולהם חמישה ילדים ציפי מיידלר, פרופסור אמנון תא-שמע, ד"ר אחינעם יעקבס, ד"ר אסף תא-שמע, ומיכל ברניג. בתו אחינעם נשואה לחוקר המקרא פרופסור יהונתן יעקבס.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא ישראל מ' תא-שמע בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה