ישיבת היישוב החדש

ישיבה בתל אביב

ישיבת היישוב החדש או ישיבת הרב עמיאל (בקיצור: היישוב) היא ישיבה תיכונית חרדית השוכנת בתל אביב, חלוצת הישיבות התיכוניות ביישוב החדש.

ישיבת היישוב החדש ("היישוב")
ישיבת הרב עמיאל
Yeshivat harav amiel.jpg
חזית מבנה הישיבה
ישיבה
השתייכות ישיבה תיכונית חרדית
תאריך ייסוד שנת 1938
מייסדים הרב משה אביגדור עמיאל
בעלי תפקידים
ראש הישיבה
שונות
מיקום רח' פומבדיתא 13, תל אביב
קואורדינטות 32°04′55″N 34°47′15″E / 32.081847°N 34.787607°E / 32.081847; 34.787607
(למפת תל אביב רגילה)
Tel Aviv map-plain.png
 
ישיבת היישוב החדש
ישיבת היישוב החדש
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

היסטוריהעריכה

 
הרב עמיאל נואם בעת הקמת הישיבה
 
הרב עמיאל מרצה את שיעורו בפני בחורי הישיבה

רקעעריכה

  ערך מורחב – ישיבה תיכונית

עד המחצית השנייה של שנות ה-30 של המאה ה-20 זוהה מוסד ה"ישיבה" בארץ ישראל עם היישוב הישן ועם העולים מישיבות הגולה. שפת הלימוד ברובן הייתה יידיש והן לא נחשבו כחלק ממסלול החינוך של הנוער ביישוב החדש.[1] סנונית ראשונה בדמות גימנסיה תורנית שראשיה נמנעו בדרך כלל מלכנותה בתואר "ישיבה"[1] היה מכון אלומה שהוקם בירושלים ב-1936 אך תוכנית הלימודים שלו לא דמתה לישיבות המסורתיות.[2][1]

בשנת 1938 הוקמה בתל אביב ישיבה חדשה על ידי הרב משה אביגדור עמיאל, רבה של העיר, ביוזמת המרכז העולמי של תנועת המזרחי[3] ובמימון משותף של התנועה ושל קרן היסוד והקרן הקיימת.[4] הישיבה הוקמה כמוסד המשך לבוגרי "ישיבת תל אביב" מוסד תורני לתלמידי כיתות ה-ח של בית הספר היסודי, שהוקם 14 שנה קודם לכן והתאחד עם הישיבה החדשה תחת הנהלה אחת.[5] ישיבה זו קיימה תוכנית לימודים ואווירה ישיבתית ולכן יש לראות בה את אב הטיפוס של הישיבות התיכוניות ביישוב החדש בארץ ישראל.[1] הישיבה פנתה לבני היישוב החדש הן בשפה העברית שבה התקיימו הלימודים והן באווירה ובהכללת לימודים כלליים להשכלה תיכונית במסגרת הלימודים בישיבה.

בתקופה זו עמד רעיון הישיבה המשלבת השכלה כללית לצד לימוד התורה, במוקד ויכוח רעיוני שנטלו בו חלק גדולי הרבנים בעולם האורתודוקסי. כשעלה רעיון לפתיחת ישיבה עם קולג', סניף של ישיבה יוניברסיטי האורתודוקסית האמריקאית, בארץ ישראל, שיגר הרב חיים עוזר גרודזנסקי מוילנה ובו שלל את הרעיון: "הצעד הזה מסוכן ליהדות ומוסדות התורה בארץ הקודש".[6] הוא לא הזכיר את ישיבתו של הרב עמיאל שכבר פעלה בארץ ישראל באותם ימים.

שנות בראשיתעריכה

 
בית הכנסת הגדול בשנות ה-30 של המאה ה-20. בקומה השלישית של הבניין שכנה הישיבה בשנותיה הראשונות
 
שרטוט חזית המבנה המרכזי המתוכנן של הישיבה. 1945
 
שרטוט חזית מבנה הפנימייה המתוכנן של הישיבה. 1945

עם הקמת הישיבה, כיהן כנשיאה הרב הראשי לתל אביב הרב משה אביגדור עמיאל שאף העביר בה שיעורים לעיתים תכופות. כנשיא הכבוד של הישיבה התמנה הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל,[7] ובין חברי הוועד וההנהלה נמנו רבנים ואישי ציבור, בהם: הרב פרופ' דוד פראטו[8] השר דוד צבי פנקס,[9] יש"י אדלר[10] ויעקב לסלוי.[11] המנהל האדמיניסטרטיבי הראשון היה יצחק הלפרין שהיה שותף גם לייסודה של ישיבת תל אביב ומנהלה.

ראש הישיבה בפועל היה הרב ראובן טרופ בנו של ראש ישיבת ראדין הרב נפתלי טרופ וכמשגיח רוחני שימש הרב יואל קלופט. כמדריכיה הרוחניים והלימודיים של הישיבה שימשו רבה של ירושלים הרב צבי פסח פרנק וראש ישיבת עץ חיים הרב איסר זלמן מלצר.[3] למרות היותם של מייסדי הישיבה מזוהים עם תנועת המזרחי הדתית-לאומית, צוות הישיבה שהגיע מעולם הישיבות הליטאי חסם את מינויים של אנשי צוות ואפילו מדריכים מרקע דתי-לאומי, כך נמנע מינויו של הרב משה צבי נריה בידי הרב קלופט.[12] לאחר תקופה ממושכת שבה נמסרו כל השיעורים בישיבה בידי הרב טרופ, הצטרפו לצוות הישיבה ר"מים חדשים: הרב דב מעייני, הרב צבי יהודה מלצר והרב אלעזר מנחם מן שך.[13]

בשנותיה הראשונות השתמשה הישיבה בקומה השלישית של בית הכנסת הגדול[14] ששימשה קודם לכן את ישיבת תל אביב מיסודיו של הרב שלמה אהרונסון עד למעברה למשכנה הקבוע. בהמשך הצליח תלמידו של הרב עמיאל, אליהו-משה גנחובסקי, להעביר בדירקטוריון קרן היסוד החלטה להקדשת "עזבון ג. קרנץ" שיועד באפוטרופסות לצורכי מוסד דתי, לטובת הקמת בניין עבור ישיבת היישוב החדש.[15] בשלב זה תוכנן לבנות את הבניין בכספי קרן היסוד על אדמת הקרן הקיימת ברחוב זמנהוף, ואף נבחרה תוכנית אדריכלית של יהודית ובנימין צ'לנוב.[16] הצעה מאוחרת יותר לבנות את בניין הישיבה לפי דגם בית הכנסת של רש"י בוורמייזא, בשילוב סגנון הבנייה העתיק עם בנייה מודרנית, נשקלה בידי הרב מאיר בר-אילן שהופקד על התכנון לקראת הקמת המבנה, אך נשללה מחשש ליצירת בלבול ארכיטקטוני בייבוא סגננונות זרים השואבים מתרבות הבנייה של ארצות הגולה ותקופות קדומות.[17] לקראת הקמת בניין הישיבה נערכה תחרות אדריכלים, בה זכה האדריכל יעקב נטל. נרכש מגרש גדול ברחוב פומבדיתא בתל אביב ומעמד הנחת אבן הפינה התקיים בנובמבר 1941. הבנייה התעכבה נמשכה לתוך שנות ה-50 של המאה ה-20.

בעידוד הרב עמיאל עסקו בחורי הישיבה במסגרת הישיבה גם בכתיבה ועריכה תורנית, בקיץ ה'תש"א הדפיסה הישיבה כתב עת תורני בשם "הנצנים" בעריכת הרב יהושע יגל ששימש אז מדריך בישיבה ובסיוע מוסד הרב קוק. חלק מהתלמידים שהשתתפו בקובץ התפרסמו לימים ובהם: השופט אלישע שינבוים והרב גדליה נדל, אך הוצאתו לאור נפסקה כעבור זמן קצר.[18] הספר "שיטה מקובצת" על מסכת פסחים בשלושה כרכים שיצר הרב יהודה גרשוני ביוזמת הרב עמיאל נערך בשנים שלאחר פטירת הרב עמיאל בידי תלמידי הישיבה[19] באופן חריג.[20]

לאחר פטירת הרב עמיאל בשנת ה'תש"ה, 1945, שונה שמה הרשמי של ישיבת היישוב החדש לישיבת הרב עמיאל. כדי לזרז את הקמת הבניין לישיבה, הוקמה "קרן בנין ישיבת הרב עמיאל", בנשיאות אישים בולטים: הרבנים הראשיים יצחק אייזיק הלוי הרצוג ובן-ציון מאיר חי עוזיאל, אהרן ברט, דוד צבי פנקס (שהיה במקביל יו"ר הוועד הפועל), הרב ד"ר שמואל גרינברג (ה'תר"ם, 1880 - ה'תשי"ט, 1959) יו"ר המועצה הדתית ואריה שנקר. יושב ראש הנשיאות היה ראש העיר ישראל רוקח. בין חברי הוועד הפועל נמנו ראב"ד תל אביב הרב חיים מרדכי ברונרוט[21] והדיין הרב יונה הוכמן.[22]

בראשות הרב קולודצקיעריכה

בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20, חלה הרב טרופ ונסע לתקופה ממושכת לארצות הברית, כשחזר בעודו חולה (חורף ה'תש"י[23]) פרש מן הישיבה. לדברי בנו נתפסה ההנהלה בידי מדריך פליט מלחמה שמנע ממנו "כמעט בכח", מלהשמיע את שיעוריו.[13] הרב טרופ התפטר מהנהלת הישיבה ובעצת החזון איש נענה להצעה לעמוד בראש ישיבת תומכי תמימים חב"ד בעיר לוד, אך בטרם החל להעביר בה בפועל את שיעוריו, התדרר מצבו והוא נפטר (קיץ 1951).[13] בעקבות פרישת הרב טרופ עזבו חלק מהתלמידים את הישיבה וסייעו לביסוסה של מדרשיית נעם בפרדס חנה.[24]

משנת ה'תש"ט, ולאחר פרישת הרב טרופ, עמדו בראש הישיבה, הר"מים: הרב דוד הלוי חדש[25] שהיה ר"מ בישיבה מראשית שנות ה-40 (נפטר ה'תשל"ז, 1977), הרב אליעזר גולדשמידט[26] והרב יהודה ( ר' יודל) קולודצקי שהיה מנהלה הרוחני של הישיבה. במשך שנות ה-50 של המאה ה-20 התקבע מעמדו של הרב קולודצקי כראש הישיבה ומנהלה הרוחני.

הרב קולודצקי בשיתוף פעולה עם הרב יהושע יגל, אז כבר ראש ישיבת מדרשיית נעם, ועם הרב משה צבי נריה הצליחו להחריג את הישיבות התיכוניות במבחני הבגרות כך שבחינת הבגרות בתלמוד לתלמידי ישיבות אלו תיערך אך ורק בעל פה ובידי בוחנים שיאושרו בידי ראשי הישיבות. שלישיית ראשי הישיבות התיכוניות (ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה פעלה כישיבה תיכונית משנת 1951) סייעו בצוותא לשיקום עולם התורה לאחר מלחמת העולם השנייה כשהפנו את תלמידיהם לישיבות: פוניבז', מרכז הרב, חברון, סלבודקה, ומאוחר יותר ישיבת כנסת חזקיהו וישיבת באר יעקב.[27]

עד להקמת מבנה הקבע של הישיבה ביוני 1956,[28] התפצלה הישיבה בין מבנים מרוחקים זה מזה. אולם הלימודים היה ברחוב טרומפלדור 30 בתל אביב ואילו חדר האוכל והפנימיה, ברחוב מונטפיורי 5.[29]

מניין הבחורים בישיבה הלך וגדל, עם הקמתה עמד מניין הבחורים על עשרים, בשנת 1939 על למעלה ממאה,[30] ובשנת 1958 כבר למדו בה מאות תלמידים.[31] מהישיבה התפצל סניף לישיבה תיכונית עצמאית ביפו.

בין המורים בישיבה בשנות ה-60 של המאה ה-20 היה פרופ' הלל ויס.[32] הרבנית מאשה עמיאל, אשת הרב עמיאל, ניהלה את פנימיית הישיבה עד סמוך לפטירתה בגיל 82 בשנת 1964.[33] גם מצבת הר"מים התרחבה, עד ראשית שנות ה-60 העבירו את השיעורים בישיבה, הרב קולודצקי והרב חדש.[34] בשנת הלימודים ה'תשכ"ב (1961–1962) הצטרף כר"מ, הרב מנחם פישל,[35] ובשנת ה'תשכ"ו (1965–1966), הצטרפו הרבנים שמואל גרוסברד ונפתלי לב.[36]

מצבת הרבנים לא השתנתה עד פטירתו של הרב חדש בשנת ה'תשל"ז, 1977. בשנה הבאה הצטרף לצוות הישיבה הרב כתריאל קולודצקי, בנו של ראש הישיבה.[37] רק כעבור חמש עשרה שנים, בשנת הלימודים ה'תשנ"ג (1992–1993), הצטרפו לצוות שני ר"מים חדשים: הרב יעקב בן-ציון קרמר והרב אברהם נחשון והרב שמואל גרוסברד פרש.[38] בשנה שאחריה הצטרף גם הרב פנחס קצבורג[39] והרב פישל פרש.[40] בחורף ה'תשע"ט, 2019, פרש הרב נפתלי לב, הוא נפטר זמן קצר לאחר פרישתו.

במאה ה-21עריכה

בעשורים הראשונים של המאה ה-21 מתמודדת הישיבה עם הקמת ישיבות תיכוניות חרדיות רבות הפונות לאותו קהל יעד (ישיבת מאורות, מערבא נהורא נהרדעא, מתיבתא ואחרות), בעוד במקביל רבים מבוגרי הישיבה שולחים את בניהם לישיבות חרדיות שאינן תיכוניות. למול אלו מדגישה הישיבה את ההישגים הגבוהים בה ואת המשמעת הקפדנית שנוהגת בה. התומכים בסגנון פדגוגי זה מציינים את יוקרתה של הישיבה ואת הישגיהם הגבוהים של התלמידים.

ראש הישיבה הוותיק שדמותו זוהתה עם הישיבה, הרב יהודה קולודצקי נפטר, ובשנת הלימודים ה'תשס"ח (2007–2008) החליף אותו בנו כראש הישיבה. במקומו כר"מ, נכנס הרב אברהם קולודצקי. בסוף ימיו של הרב נפתלי לב, נכנס לצוות הישיבה הרב דוב קרמר, בנו של הרב בן ציון קרמר, כמחליפו.

אופי הישיבהעריכה

לאורך השנים נחשבה הישיבה נחשבת לאליטיסטית והישגית. ראש הישיבה הדומיננטי הרב קולדצקי הנהיג בישיבה מיד בתחילת דרכו משטר נוקשה, שזכה לביקורת בקרב חלק מבוגרי הישיבה. כך למשל: משה חלמיש, שסיים את לימודיו בישיבה ב-1954 סבר שיש להשיג על "היד הקשה מבחינה חינוכית והיחס אל אישיות הפרט, אם כי רבים בוודאי יטענו אחרת".[41] בוגר מתקופה מאוחרת יותר, הרב ישעיה שטיינברגר מראשי ישיבת הכותל ורב שכונת רמת שרת בירושלים, צוטט: "הרב קולודצקי הנהיג משטר נוקשה, ושלט ביד רמה בנפשות חניכיו, לפעמים גם בוגריו. הנפגעים האשימוהו במניפולציות רגשיות פוגעניות. אבל ההצלחה חסרת אח ורע של עשורים רבים מדברת בעד עצמה. היום כאשר החיבוק והליטוף, הידידות עם התלמידים, הם הבסיס של החינוך כמעט בכל אתר – ה"ישוב" היווה חריג מרתק ומאתגר בנוף הומוגני".[42]

בישיבה נוהג יום לימודים ארוך בן 13 שעות, שמתוכן רק כשלוש שעות מוקצות ללימודי חול. כדי לאפשר את מינון לימודי החול הנמוך, נמשכים הלימודים בישיבה עד להשגת תעודת הבגרותם חמש שנים, ולא ארבע כמקובל בישיבות תיכוניות אחרות.[43] לתלמידים שאינם מתגוררים בגוש דן מקיימת הישיבה מסגרת פנימייתית.[44]

בחורי הישיבה מגיעים בעיקר ממשפחות חרדיות מודרניות, חלקן משפחות שעלו לישראל מחו"ל, המעוניינים בתעודת בגרות. וגם בני דור שני ושלישי לבוגרי הישיבה. רוב מוחלט של הבוגרים ממשיכים לאחר הלימודים בישיבה ללימודים בישיבות גבוהות חרדיות ורק מיעוט ממשיך בישיבות הסדר או במסלולי שירות צבאי אחרים.

בלימוד גמרא מקובלת בישיבה שיטת הלימוד הישיבתית הקלאסית (ליטאית-בריסקאית). בוגרי הישיבה, על פי רוב, ממשיכים לימודיהם, בעידוד רבני הישיבה, בישיבות גדולות חרדיות 'קלאסיות', כמו: ישיבת חברון, ישיבת נתיבות חכמה, ישיבת איתרי, ישיבת דרך אמונה, ישיבת דרך חכמה וישיבת אור אלחנן ואף לישיבת פוניבז'.

צוות הישיבהעריכה

במשך השנים שימשו בישיבה כראשי ישיבה ור"מים: הרב משה אביגדור עמיאל, הרב ראובן טרופ, הרב דב מעייני, הרב צבי יהודה מלצר, והרב אלעזר מנחם מן שך; הרב יהודה קולודצקי, הרב דוד הלוי חדש, הרב אפרים בורודיאנסקי, הרב אליעזר גולדשמידט, הרב ישעיהו גולדשמידט, הרב דב לפין,[45] הרב מנחם פישל, הרב שמואל גרוסברד והרב נפתלי לב; הרב יעקב בן ציון קרמר והרב פנחס קצבורג חתניו של הרב יהודה קולודצקי והרב אברהם נחשון בנו של מנהל הישיבה משה זאב נחשון (1932–1997). לאחר פטירת ראש הישיבה הרב קולדצקי, התמנו ר"מים חדשים בישיבה: הרב אברהם קולודצקי והרב דוב קרמר.

מאז פטירת הרב קולדצקי (2006), עומד בראשות הישיבה בנו הרב כתריאל קולודצקי ששימש עד אז ר"מ בישיבה.

בין מנהלי לימודי התיכון בישיבה בעבר: ד"ר פויכטוונגר; הרב ד"ר מיכאל פוזן, אביו של החוקר רפאל בנימין פוזן; פרופ' מאיר הילדסהיימר; עו"ד יעקב וולץ; ניסים דהן. מנהל התיכון הנוכחי הוא ארקדי (אריק) בקרמן. בין המורים בעבר: פרופ' אביעזר וייס.

בוגרים בולטיםעריכה

בין בוגרי הישיבה בולטים: רבנים, אדמו"רים וראשי ישיבות, דיינים ושופטים, שחקנים ועיתונאים. לרשימה מפורטת יותר, ראו: רשימת בוגרים שיש עליהם ערך בוויקיפדיה

לקריאה נוספתעריכה

  • עול בנעוריו: פרקי עבר והווה בדברי ימיה של 'ישיבת הרב עמיאל' - 'ישיבת היישוב החדש', תל אביב תשע"א
  • דוב כ"ץ, ישיבה מרכזית ליישוב החדש, הארץ, כ"ח בתשרי ה'תרצ"ח, 3 באוקטובר 1937 (נדפס שנית בספר 'דברי הגות וראות: מאמרים', ב, ירושלים תשמ"א, עמ' 253 ואילך)
  • מרדכי ברויאר, שורשיה ההיסטוריים של הישיבה התיכונית (בתוך "במשוך היובל - 50 שנה למדרשיית נעם"), יוני 1996
  • גבריאל יצחק רוונה, פיתוח כושר ההסברה כמפתח ליכולת ההבנה – על דמותו ומשנתו הדידקטית של הרב יהודה קולודצקי ז"ל, שמעתין 165, תמוז-אלול תשס"ז 2007

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ישיבת היישוב החדש בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 4 אברהם רון, החזרת עטרתה של הישיבה, אור המזרח, ניו יורק, גליון כא, טבת תשי"ט, עמ' 50 ואילך. (הערה: אברהם רון הוא בנו של מנהלה האדמיניסטרטיבי הראשון של ישיבת היישוב החדש, יצחק הלפרין).
  2. ^ ר' ב., הישיבה הישנה והחדשה, סיני, שנה ה כרך ט, עמ' קפט-קצו
  3. ^ 1 2 בישיבת "הישוב החדש" בתל אביב", שערי ציון, שנה יט, חוברת א-ג, תשרי-כסלו תרצ"ט, עמ' ס.
  4. ^ דברי הרב מאיר בר-אילן בהנחת אבן הפינה לישיבה, נובמבר 1941, מצוטטים אצל: יצחק אריגור, אילן ונופו, ירושלים תשי"ב, עמ' 308.
  5. ^ איחוד ישיבת "תל אביב" עם ישיבת "הישוב החדש", שערי ציון, שנה יט חוברת ז-י, ניסן-תמוז תרצ"ט, עמ' מח
  6. ^ "מאסף בית המדרש", תל אביב, תש"א, עמ' רנח.
  7. ^ ברכה לישיבת הישוב החדש, בתוך: מכמני עוזיאל, ד, ירושלים תשס"ז, עמ' תג (במקור נדפס בתוך: בית מדרש עליון לתורה, תל אביב תרצ"ט, עמ' ד), הערה 1.
  8. ^ דוד תדהר (עורך), "הרב פרופ' דוד פראטו", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1699.
  9. ^ אברהם חצרוני (עורך), ספר היובל לבית הכנסת הגדול בתל אביב, תל אביב תשמ"ו, עמ' 146.
  10. ^ אברהם חצרוני (עורך), ספר היובל לבית הכנסת הגדול בתל אביב, תל אביב תשמ"ו, עמ' 134.
  11. ^ יצחק בן ישראל, רבי יעקב לסלוי - האיש ופעלו, בתוך: יצחק אלפסי (עורך), ספר יעקב לסלוי, תל אביב, 1985, עמ' 456.
  12. ^ משה קרונה, אישים וניחוחים, מורשת, 1991, עמ' 86
  13. ^ 1 2 3 הרב נפתלי טרופ, תולדות הגאון המחבר זצ"ל, בתוך: הרב ראובן טרופ, בינת ראובן - נשים, ירושלים תשל"ב.
  14. ^ בית הכנסת הגדול יום יום, בית הכנסת: גליונות בית הכנסת הגדול תל-אביב, גליון א, ערב ראש השנה תש"ו, עמ' 21.
  15. ^ דוד תדהר (עורך), "אליהו משה גנחובסקי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 719.
  16. ^ תוצאות ההתחרות לבנין בית כנסת חדש בתל אביב, הצופה, 20 באוגוסט 1940, עמ' 3. באתר עיתונות יהודית היסטורית.
  17. ^ יעקב אדלשטיין, ארכיטקטורה של בתי כנסת בישראל, בתוך: ארשת, ד, ירושלים: משרד הדתות, תשמ"ד, עמ' 93.
  18. ^ הנצנים (תל אביב), בתוך: יצחק לוין (עורך), אוצר כתבי־עת תורניים: ביבליוגרפיה של כתבי עת תורניים... בשנות תנ"א – תש"ח. ניו יורק: דפוס האחים שולזינגר, תש"מ עמ' 206.
  19. ^ שער הספר, מהדורת ניו יורק תשכ"ו, באתר אוצר החכמה
  20. ^ יצחק שילת, משרידי דור הנפילים, בתוך: איתמר ורהפטיג (עורך), אפיקי יהודה : ספר זכרון להרב יהודה גרשוני, ירושלים: אריאל, תשס"ה, עמ' 17.
  21. ^ עליו ראו: רבי חיים מרדכי ברונרוט, בלקסיקון הרבני "אישי ישראל".
  22. ^ בית הכנסת הגדול יום יום, בית הכנסת: גליונות בית הכנסת הגדול תל-אביב, גליון א, ערב ראש השנה תש"ו, עמ' 19. (הידיעה מכילה שרטוטים של מבני הישיבה המתוכננים).
  23. ^ הנאמן: בטאון התאחדות חניכי הישיבות, יח, טבת תש"י, עמ' 15.
  24. ^ יוסף (יוסקה) שפירא, ...וקם שבט מישראל, בתוך: ישראל סדן, נזר ישראל, 1997, עמ' 59.
  25. ^ אחיו של הרב מאיר חדש, מנהלה הרוחני של ישיבת חברון.
  26. ^ יעקב אבן חן, הרבנות הראשית לישראל בעבר ובהווה, ירושלים: משרד הדתות, תשכ"ד, עמ' 47.
  27. ^ שאול מייזליש (עורך), הליכות יהושע : לדמותו של הרב יהושע יגל, עמ' 30.
  28. ^ הצופה, 25 ביוני 1956, עמ' 2, באתר עיתונות יהודית היסטורית.
  29. ^ ישיבת הישוב החדש, שערים, גליון האלף, תשט"ו, עמ' 118.
  30. ^ הרב עמיאל, ישיבת הישוב החדש של המזרחי, הצופה, כ"ט ניסן ה'תרצ"ט.
  31. ^ י. אבן־חן, לדמותו של בן הישיבה בישראל, בתוך גווילין: למחשבה דתית-לאומית, 6-7, תשרי תשי"ט, ספטמבר 1958, עמ' 53.
  32. ^ אברהם בלאט, דיוקן וקתדרה: במחיצתם של אנשי הגות ומדע, ב, הוצאת ראובן מס, 1995, עמ' 92.
  33. ^ נפטרה הרבנית מאשה עמיאל ז"ל, הליכות : בטאון המועצה הדתית תל אביב יפו, גליון 23, עמ' 44.
  34. ^ תמונת מחזור תשכ"א. ראו להלן "לקריאה נוספת", 'עול בנעוריו', תמונות המחזור של הישיבה לאורך חמישים השנים תשכ"א-תש"ע. עמ' 68
  35. ^ תמונת מחזור תשכ"ב. ראו להלן "לקריאה נוספת", 'עול בנעוריו', תמונות המחזור של הישיבה לאורך חמישים השנים תשכ"א-תש"ע. עמ' 69. הרב פישל היה חתנו של הרב דב זוכובסקי.
  36. ^ תמונת מחזור תשכ"ו. ראו להלן "לקריאה נוספת", 'עול בנעוריו', תמונות המחזור של הישיבה לאורך חמישים השנים תשכ"א-תש"ע. עמ' 71.
  37. ^ תמונת מחזור תשל"ח. ראו להלן "לקריאה נוספת", 'עול בנעוריו', תמונות המחזור של הישיבה לאורך חמישים השנים תשכ"א-תש"ע. עמ' 83
  38. ^ תמונת מחזור תשנ"ג. ראו להלן "לקריאה נוספת", 'עול בנעוריו', תמונות המחזור של הישיבה לאורך חמישים השנים תשכ"א-תש"ע. עמ' 98
  39. ^ תמונת מחזור תשנ"ד. ראו להלן "לקריאה נוספת", 'עול בנעוריו', תמונות המחזור של הישיבה לאורך חמישים השנים תשכ"א-תש"ע. עמ' 99
  40. ^ תמונת מחזור תשנ"ה. ראו להלן "לקריאה נוספת", 'עול בנעוריו', תמונות המחזור של הישיבה לאורך חמישים השנים תשכ"א-תש"ע. עמ' 100
  41. ^ אברהם בלאט, דיוקן וקתדרה: במחיצתם של אנשי הגות ומדע, ב, הוצאת ראובן מס, 1995, עמ' 138.
  42. ^ הרב ישעיה שטינברגר, ישיבת ה"ישוב החדש" וראשה – מיקוד בעידן של אנדרלמוסיה, הצופה, 24 במרץ 2006, עמ' 12.
  43. ^ הרב יהודה קופרמן, הישיבה התיכונית במדינת ישראל, בתוך: מאיר חובב, הליכות תו שין כף, הוצאת היכל שלמה, עמוד 183
  44. ^ להרחבה על סדרי הלימוד בישיבה, בימי חול ובשבת, כבר מתקופות מוקדמות, ראו: הרב צבי אלימלך נויגרשל, עטרת צבי : בירורים ועיונים בהלכה ובמחשבה, בני ברק תשס"ט, בעיקר מעמ' רכד ואילך.
  45. ^ חתנו של הרב חזקיהו יוסף מישקובסקי וחותנו של הרב משה מרדכי חדש.