פתיחת התפריט הראשי
כאמל אל-חוסייני

כאמל טאהר אל-חוסייניערבית: كامل طاهر الحسيني, תעתיק מדויק: כאמל טאהר אלחסיני, 186731 במרץ 1921) היה המופתי של ירושלים בשנים האחרונות של השלטון העות'מאני ובשנים הראשונות לשלטון הבריטי בארץ ישראל.

כאמל אל-חוסייני, בן משפחת חוסייני המכובדת, היה בנו של המופתי טאהר אל-חוסייני, וירש את משרתו של אביו לאחר מותו ב-1908. בניגוד לאביו, נקט עמדה מתפשרת כלפי הציונות וכלפי הבריטים, שכבשו את ירושלים ואת ארץ ישראל במהלך כהונתו. בימי מלחמת העולם הראשונה ניסה השלטון העות'מאני להדיחו מתפקיד המופתי בשל עמדותיו האוהדות כלפי הבריטים ופשרנותו כלפי הציונות, ולהכריז על אסעד שוקיירי כמופתי תחתיו. אולם היות שהעות'מאנים ניגפו במערכה, לא יצאה ההדחה אל הפועל ואל-חוסייני המשיך לכהן בתפקידו. הבריטים העריכו את מתינותו וגמלו לו במינויו לנשיא בית הדין לערעורים וכמנהל ועדת הוקף העליונה.

בסוף אפריל 1918, השתתף יחד עם קבוצת נכבדים ערבים נוספים, בארוחת ערב שערך רונלד סטורס בירושלים בהשתתפות חיים ויצמן. ויצמן טען בפניהם כי הציונים שבים למולדתם, הם מעוניינים בשלום ושיש בארץ מקום לשני העמים.[1]

אל-חוסייני היה חבר במסדר הכבוד הבריטי (Companionship of the Order of St Michael and St George). בזמן פרעות תר"פ ב-1920, ערכה המשטרה חיפושים בביתו. אל-חוסייני נעלב והחזיר את העיטורים שקיבל. מספר שבועות לאחר מכן, ערך הגנרל לואיס בולס טקס בו החזיר לאל-חוסייני את העיטורים.[2]

ביוני 1920, בקבלת פנים רשמית לנציב העליון הרברט סמואל, סירב מנחם אוסישקין ללחוץ את ידו של כאמל אל-חוסייני ויצר בכך תקרית דיפלומטית שהוזכרה לימים כמה פעמים מפיו של אמין אל-חוסייני. אוסישקין הסביר את סירובו לגד פרומקין בנימוק "איך יכולתי להושיט ידי לשלום לראש הדת שבניה אנסו בנות ישראל"[3].

כאמל אל-חוסייני מת ב-1921, וירש אותו בתפקידו אחיו למחצה אמין אל חוסייני, שנקט קו תקיף וקיצוני הרבה יותר כלפי השלטון הבריטי וכלפי התנועה הציונית.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ נורמן רוז, חיים ויצמן, פרק ט, עמ' 123.
  2. ^ ג'ני לבל, חאג' אמין וברלין, עמ' 10.
  3. ^ גד פרומקין, דרך שופט בירושלים, עמוד 224; התקרית והשלכותיה נדונות אצל אילן פפה, אצולת הארץ: משפחת אל-חוסייני, עמודים 229-230