כאפיה

כיסוי ראש ערבי
עיראקי עם כאפיה עיראקית מסורתית

כאפיהערבית: كُوفِيَّة, תעתיק מדויק: כוּפִיַּה, מן כופה שבעיראק); נקראת גם "חַטַּה" (בערבית: حَطَّة) היא כיסוי ראש מסורתי ערבי אשר נפוץ בעיקר בירדן, בעיראק, בחצי האי ערב, במדינות הערביות באזור המפרץ הפרסי ובקרב הפלסטינים ועשוי בדרך כלל מכותנה או מפשתן. הכאפיה מלופפת סביב הראש באופנים שונים, בעיקר כדי לספק הגנה מפני חשיפה לשמש. באזורים מדבריים הכאפיה גם יעילה במיוחד משום שהיא מספקת הגנה על אזור הפה והעיניים מאבק ומחול. משום כך, הכאפיה נפוצה בעיקר באזורי אקלים מדברי.

הכאפיה מוצמדת לראש באמצעות פתיל בצורת טבעת (בדרך כלל מחבל כותנה) הנקרא "עִקַאל" בערבית, או "עָקָל" בעברית. מידת העיטור של העקל (כמו גם השימוש בעקל כפול ואף משולש) משמשת לראיה למעמדו של החובש.

צבעי הכאפיה, הדוגמה שעליה וקיום שנצים מעידים לרוב על שיוך שבטי או מדיני. בירדן, למשל, נפוצות כאפיות בצבע אדום (על בד לבן), ואילו בשטחי הרשות הפלסטינית - בשחור.

כאפיה לבנה עם עקל וסמל צה"ל הייתה חלק ממדי א' של חיילים דרוזים ובדווים בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל (ראה תמונה).

דימויי כאפיה באמנות ובאופנה הישראלייםעריכה

דימויי הכאפיה מופיעים באמנות ובאופנה הישראליים ואצל אמנים רבים, כגון ציבי גבע[1] שאף צייר סדרה של כאפיות[2].

בסוף שנות ה-1960-תחילת שנות ה-1970, יצרה האופנאית רוזי בן יוסף סדרת שמלות עשויות מבד כאפייה. ב-2008 השיקה חברת קסטרו הישראלית סדרה של צעיפים שנראו ככאפיות[3].

גלריהעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא כאפיה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הילה שקולניק -ברנר, מאחורי הסורגים של ציבי גבע, הארץ, ‏6.12.2008 (בעברית)
  2. ^ מוניקה לביא, רשום ברשת , דימויי סריג בציור הישראלי, חיפה: אוניברסיטת חיפה, 2002, 2002, פרק דברים שרואים מכאן, עמ' 23, ISBN 965-7230-01-2. (בעברית , אנגלית)
  3. ^ איתי יעקב, הכאפייה היא שלנו? הפריט הטעון במזרח התיכון חוזר לאופנה בישראל, Xnet, ‏25/6/2015 (בעברית)
  ערך זה הוא קצרמר בנושא טקסטיל. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.