כנסיית סנטה מריה דל מאר (ברצלונה)
כנסיית סנטה מריה דל מאר (בקטלונית: Santa Maria del Mar - "מריה הקדושה של הים") היא כנסייה קתולית המוקדשת למריה. הכנסייה נבנתה בסגנון גותי והיא שוכנת בברצלונה, קטלוניה, ספרד. הכנסייה נבנתה בשנים 1329–1383, בתור הזהב של קטלוניה, שבמהלכו העיר שגשגה בזכות מסחר, בעיקר מסחר ימי. הכנסייה היא דוגמה מצוינת לאדריכלות גותית קטלונית ומצטיינת בטוהר ואחידות סגנונית הנדירים בדרך כלל במבנים מימי הביניים[1].
מידע כללי | |
---|---|
סוג | בזיליקה זוטרה, בזיליקה |
כתובת | Pl. Sta. Maria, 1 i Sombrerers, 2 |
מיקום | Sant Pere, Santa Caterina i la Ribera |
מדינה | ספרד |
הקמה ובנייה | |
תקופת הבנייה | ?–1329 |
תאריך פתיחה רשמי | 1383 |
אדריכל | Berenguer de Montagut |
סגנון אדריכלי | אדריכלות גותית קטאלנית |
קואורדינטות | 41°23′01″N 2°10′55″E / 41.383611°N 2.181944°E |
אתר רשמי | |
היסטוריה
עריכההאזכור הראשון של כנסיית מריה הקדושה של הים מתוארך לשנת 998. המבנה הנוכחי נבנה מאוחר הרבה יותר, במאה ה-14. את בניית המבנה הנוכחי יזם הקנון ברנט לול, שמינה את הארכידיקאן של סנטה מריה ב-1324. עבודות הבנייה החלו ב-25 במרץ 1329, אז הניח המלך אלפונסו הרביעי, מלך אראגון את אבן הפינה כפי שמונצח בלוח בלטינית בחזית הפונה כלפי כיכר "פוסר דה לס מוררס" (Fossar de les Moreres). האדריכלים שהיה אחראים על הבנייה היו Berenguer de Montagut (שתכנן את הכנסייה) ו-Ramón Despuig. בבנייה עצמה היו מעורבים גם הגילדות של רובע ריברה.[1] הקירות, הקפלות הצידיות וחזיתות המבנה הושלמו ב-1350. ב-1379 פרצה שרפה בכנסייה ופגעה קשה בעבודות הבנייה. לבסוף, ב-3 בנובמבר 1383 הושלמה הבנייה וב-15 באוגוסט נערכה בה המיסה הראשונה.
ב-1428 רעידת אדמה גרמה לנזק ואבדות בכנסייה והרסה את חלון הרוזטה בחזית המערבית.[2] חלון זה הוחלף בחלון רוזטה חדש בסגנון Flamboyant בשנים 1459–1460. איקונין ומזבח מתקופת הבארוק נהרסו בשרפה בשנת 1936. במאה ה-19 נוספה קפלת הסקרמנט המבורך ליד האפסיס.[2]
אדריכלות
עריכהחוץ
עריכהמבחוץ, סנטה מריה דל מאר נותנת רושם של איפוק חמור-סבר שמסווה את הפנים. מאחר שהכנסייה בנויה בצמוד לסמטאות והרחובות הצרים של רובע הריברה, קשה לקבל מבט כללי על חוץ הכנסייה, למעט שתי החזיתות שצמודות לכיכרות פוסר דה לס מוררס (Fossar de les Moreres) ומריה הקדושה (Plaça de Santa Maria), ששימשו בעבר כבית קברות. האחרונה שבהן נשלטת בידי החזית המערבית ובה חלון רוזטה. פסלים של פטרוס ופאולוס ניצבים בגומחות משני צידי השער המערבי, והטימפנון מראה את המושיע מאוגף בבתולה וביוחנן המטביל. המגדל הצפון-מערבי הושלם ב-1496 אך תאומו הדרומי הושלם רק ב-1902.[2][1]
פנים
עריכהבניגוד לחוץ המבנה, פנים המבנה נותן רושם של אור ומרווח. היא בנויה כבזיליקה בת 3 אגפים, ללא טרנספט וללא גבול בין הספינה הראשית (המתנשאת לגובה 32 מטר) לבין בית הכמורה (presbytery). הכנסייה מקורה בקמרון צלעות פשוט שנתמך בידי עמודים דקים ומתומנים ואור רב חודר דרך החלונות הגבוהים של הספינות המשניות. מעל לקשתות הספינה הראשית, בשני הצדדים מנוקבים חלונות עגולים במקום חלונות ענק כמו בקתדרלות הגותיות של צרפת ומרכז אירופה.
בתוך הכנסייה, כמעט שאין דימויים המצויים בכנסיות הגותיות האחרות של ברצלונה: קתדרלת יולליה הקדושה וכנסיית סנטה מריה דל פי, אחרי ששרפה שפרצה ב-1936 בעת מרידה נגד הכמורה השמידה יצירות אמנות רבות בתוך הכנסייה, הידועה שבהן הייתה לוח מזבח בארוקי מאת Deodat Casanoves ו-Salvador Gurri. מספר חלונות ויטראז' שרדו מתקופות שונות.[2][1]
פרופורציות
עריכהלפי ההיסטוריון Josep Bracons[3] יחידת המידה הבסיסית ששימשה בבניית הכנסייה הייתה רגל מימי הביניים באורך 33 ס"מ. לפי מידה זאת עומק הקפלות הצידיות כ-10 רגל (כ-3 מטר), רוחב הספינות המשניות הוא כפול ורוחב הספינה הראשית הוא כ-40 רגל (כ-12 מטר). הרוחב הכולל של הכנסייה הוא כ-100 רגל (כ-33 מטר) שזהו בערך גובה המבנה הפנימי (32 מטר).
בתרבות הפופולרית
עריכהבניית הכנסייה סנטה מריה דל מאר משמשת כרקע לרומן "הקתדרלה ליד הים" מאת אילדפונסו פלקונס (Ildefonso Falcones), וכן לסדרה בשם זה שהופקה על ידי נטפליקס ויצאה בשנת 2018.
גלריה
עריכה-
האפסיס במזרח, שוחזר ב-1967
-
הספינה הראשית, מבט לכיוון צפון-מזרח
-
מבט מערבה המראה את חלון הרוזטה ואת פרופורציות אגפי הכנסייה
-
החזית המערבית
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של כנסיית סנטה מריה דל מאר (בקטלאנית)
- 360º פנורמה של הכנסייה
- תמונות
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 Cirici, Alexandre. Barcelona paso a paso, Barcelona, Editorial Teide, S.A. 2nd ed., 1981
- ^ 1 2 3 4 Hernàndez-Cros, Josep Emili (ed.). Catàleg del Patrimoni Arquitectònic Històrico-Artístic de la Ciutat de Barcelona, Barcelona, Ajuntament de Barcelona, 1987
- ^ Bracons, Josep, "Bellesa, harmonia i proporció", Quadern supplement to El País, Barcelona ed., 9.11.2006