כנף רננים (עוף)
|
| התמונות מציגות ארבעה עופות, שהוצעו לזיהוי "כנף רננים". מלמעלה למטה: יען, עפרוני מצויץ, טווס וכרוון מצוי. ייתכן גם שמדובר בעוף המיתולוגי זיז |
אזכור בתנ"ך
עריכהלאחר שאליהוא בן ברכאל מסיים את נאומו, אלוהים מופיע מן הסערה. במהלך תשובת האל לאיוב, הוא מתאר כמה בעלי חיים שהתנהגותם מסתורית ולא מובנת לאדם או חיות חזקות במיוחד שבן אדם אינו יכול לגבור עליהן. אחד מאותם בעלי חיים הוא "כנף רננים", המתואר בספר איוב, פרק ל"ט.
תיאור
עריכה”יג: כְּנַף רְנָנִים נֶעֱלָסָה אִם אֶבְרָה חֲסִידָה וְנֹצָה:” משתמע שכנף הרננים ידועה כמביעה עליזות (נעלסה=שמחה).
”יד: כִּי תַעֲזֹב לָאָרֶץ בֵּצֶיהָ וְעַל עָפָר תְּחַמֵּם טו: וַתִּשְׁכַּח כִּי רֶגֶל תְּזוּרֶהָ וְחַיַּת הַשָּׂדֶה תְּדוּשֶׁהָ:” כנף הרננים מטילה את ביציה על הקרקע, ומשאירה אותן חשופות למרות שנשקפת להן סכנת רמיסה. לפי רש"י, כנף הרננים הולכת להתחמם בעפר בזמן שביציה על הארץ. לפי פירוש המצודות, הכוונה שהביצים לא זקוקות לדגירה כיוון שהן מתחממות בעפר.
”טז: הִקְשִׁיחַ בָּנֶיהָ לְּלֹא לָהּ לְרִיק יְגִיעָהּ בְּלִי פָחַד:” היא קשוחה כלפי צאצאיה כאילו אינם שלה. אדישה לכך שהם חשופים לסכנה, ומאמץ ההטלה יהיה לשווא.
”יז: כִּי הִשָּׁהּ אֱלוֹהַּ חָכְמָה וְלֹא חָלַק לָהּ בַּבִּינָה:” כנף רננים היא עוף טיפש.
”יח: כָּעֵת בַּמָּרוֹם תַּמְרִיא תִּשְׂחַק לַסּוּס וּלְרֹכְבוֹ:” היא מסוגלת לעוף, ולהתחמק מפרשים המנסים לצודה. או שזה תיאור שהיא עד כדי כך מתאכזרת לבניה עד שלא אכפת לה להניח את גוזליה או ביצה בקן בעוד הסוסים מאיימים עליהם.
ישנם פרשנים שאומרים שחצי מפסוק י"ג ("כנף רננים נעלסה"), זה תיאור של עוף אחד. החצי השני זה תיאור של החסידה. ושאר הפסוקים מתארים עוף שלישי שמטיל ביציו על הקרקע[1].
מטרת האזכור
עריכהפרשנים חלוקים לגבי המטרה של תיאור כנף הרננים בתשובה לאיוב. ישנם פרשנים כמו המצודת דוד שסוברים שזה חלק מהתיאור של הדברים המסתוריים בעיני האדם. לכאורה אפרוחי הכנף רננים לא היו אמורים לשרוד היות שאמם מסכנת אותם, אבל העובדה שהיא מצליחה להעמיד צאצאים מעידה על כך שיש מי שמשגיח עליהם. יש פרשנים שסבורים שתיאור זה נועד להגיד שאפילו עוף טיפש בסופו של דבר מתוכנן כך שיוכל להתגונן מפני רודפיו[2]. דעה ייחודית של המלבי"ם היא שכל התיאור בפסוקים נועד להשוות בין החסידה שמרחמת על גוזליה לכנף רננים שלא. ואז התיאור נועד להראות את חוכמת הבורא שנתן לחסידה את היכולת להתגונן על ידי תעופה, בזמן שלעוף האכזר הניח להכחד.
לדעה שמדובר בשלוש ציפורים, האזכרה של כנף הרננים נועדה להזכיר עוף מהודר במיוחד שנחשב לפלא בעיני האדם. התיאור של החסידה נועד לתאר את חוכמת הבורא שנתן לחסידה את היכולת לחזות את עונת הנדידה, כל התיאור האחרון נועד לבטא את הנס שבקיום הביצים של עופות המטילים ביציהם על הקרקע[1].
זיהוי הכנף רננים
עריכהעלו הרבה השערות בנגע לזיהויו של כנף הרננים. בין האפשרויות שעלו:
- יען - פירוש מקובל על הרבה פרשנים, מתרגמים וחוקרים. ביניהם: המלבי"ם, ישראל אהרוני ויהודה פליקס. לפי זה הכינוי "כנף רננים" תואם לשם הנפוץ של היען בגמרא "נעמיתא" – משהו נעים. היען אכן מטילה את ביציה על האדמה, וחלק מהזמן היא מכסה את הביצים בעפר, וחלק מהזמן דוגרת. כמו כן היען נחשב לעוף טיפש, בגלל צורת ראשו הקטן ונטייתו לבלוע חפצים ואבנים. עם זאת יש קשיים בהגדרה זאת, היות שהיען אינו יכול לעוף. המלבי"ם סבור שהמילה "כעת" נועד לתאר מה שראוי להיות, היה ראוי שהיא תעוף אך היא לא. פליקס מתרץ שהביטוי "תמריא" יכול להתקשר גם לזינוק מהיר לאחר התעייפות לכאורה. הוא אפילו טוען שהתיאור של היען המגחך על רודפיו מתאים לאופן שבו צדו יענים בעבר. בעיה נוספת היא שכנף הרננים מתואר כעוף אכזר, אך היען ידוע כמטפל בגוזליו ולכן לא נראה כמתאים לתיאור זה. פליקס מתרץ ש"הקשיח" הכוונה שמערב את אפרוחי כל האמהות יחד. כמו כן היו מקרים שאביהם של הגוזלים ברח בעת סכנה. יש לציין שגם יש מקומות נוספים במקרא בהם היען מתואר כאכזר, למשל באיכה כתוב "..בַּת־עַמִּ֣י לְאַכְזָ֔ר כַּיְעֵינִ֖ים בַּמִּדְבָּֽר׃", כך שיש היגיון בלומר שהיען נחשבת לעוף אכזר[2].
- בר יוכני - כך משתמע מתלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף נ"ז, עמוד א'.
- עפרוני מצויץ - מנחם דור דוחה את תאוריה שמדובר ביען, וטוען שמדובר על העפרוני המצוייץ. לדעתו השם "כנף רננים" מתאים לעפרוני בגלל קול השירה שהוא משמיע. לדעתו זה גם נראה הרבה יותר הגיוני לייחס לעפרוני הקטן תכונות של טיפשות בגלל שהוא מותיר את ביציו על הקרקע, בניגוד ליען הענק וחסר יכולת התעופה[3].
- טווס - פירוש של רד"ק ושל עוד כמה פרשנים, ייתכן שנוצותיו המהודרות מסמלות "שמחה" ולכן מתואר כ"נעלסה".
- כרוון מצוי - תאוריה של חיים מויאל, זה שהכנף רננים זה הכרוון המצוי. גם הוא ידוע כמקנן על הקרקע. והתיאור שלו עף באוויר תוך התגרות בציידים, הכוונה למצגי ההסחה שהאם מבצעת כשקינה מאוים[4].
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 פירוש דעת מקרא, איוב, לט, יג-יח, הוצאת מוסד הרב קוק
- ^ 1 2 בעלי החיים שבתשובת ה' לאיוב מאת יהודה פליקס, מתוך אתר דעת
- ^ כנף רננים - עפרוני מצוי מאת מנחם דור, מתוך אתר דעת
- ^ ויקרא לעיט נשר ולכרוון כנף רננים מאת חיים מויאל, מתוך עלון טבע הדברים