יען

סוג של עופות לא מעופפים ובו שני מינים

יען המכונה בטעות גם בת יענה או כנף רננים (שם מדעי: Struthio) הוא סוג של עופות לא מעופפים ובו שני מינים. שני עופות אלה הם העופות הגדולים ביותר בעולם כיום: יען מצוי המגיע לגובה 260 ס"מ ולמשקל 130 ק"ג ויען סומלי הקטן מעט ומגיע לאורך 200–240 ס"מ ולמשקל 90–130 ק"ג. בנוסף הם המהירים מכל העופות היבשתיים ובעלי הביצים הכבדות ביותר.

קריאת טבלת מיוןיען
Struthio Diversity.jpg
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: יענאים
משפחה: יעניים
סוג: יען
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Struthio
ליניאוס, 1758
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מיני יענים אלה חיים כיום רק בסוואנות של אפריקה ובעבר היו כמה מינים שחיו במדבריות מזרח התיכון ואף בישראל. קסנופון מתאר צייד יענים במדבריות סוריה. תת-מין של יען מצוי - יען הנגב חי בנגב עד שנות ה-20 של המאה ה-20 ואז נכחד מהעולם. אלו עופות אוכלי כל שלעיתים בולעים אבנים קטנות וחפצים נוספים המשמשים כגסטרוליתים בקיבתם. הם יכולים לרוץ במהירות גבוהה ובנוסף יכולים לבעוט בעוצמה רבה באמצעות רגליהם השריריות.

במצריים הקדמונית וברומא העתיקה היען נחשב מלכותי. הירוגליף של יען מייצג את צדק ואמת. מקליפות הביצים היו מכינים כוסות יקרות ערך שהיו נסחרות ומגיעות עד לסין. מהנוצות שהיו שוות באורכן היו מכינים מניפות לבני המלוכה. בשרן היה מוגש בסעודות מפוארות ומתואר כי אלאגבאלוס נהג להגיש לאורחיו בשר יען לעיתים קרובות תוך שהוא מציין כי בשר זה כשר לאכילה לפי דת משה (אף כי הדבר אינו נכון). באחת הסעודות מתואר כי הוגשו 600 ראשי יענים.[1]

מיניםעריכה

  • מין יען מצוי (Struthio camelus)
  • מין יען סומלי (Struthio molybdophanes)
  • מין Struthio coppensi - נכחד
  • מין Struthio linxiaensis - נכחד
  • מין Struthio orlovi - נכחד
  • מין Struthio karingarabensis - נכחד
  • מין Struthio kakesiensis - נכחד
  • מין Struthio wimani - נכחד
  • מין Struthio daberasensis - נכחד
  • מין Struthio brachydactylus - נכחד
  • מין Struthio chersonensis - נכחד
  • מין Struthio asiaticus - נכחד
  • מין Struthio oldawayi - נכחד
  • מין Struthio anderssoni - נכחד

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא יען בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שמעון בודנהיימר, 1949. החי בארצות המקרא - כרך א' עמוד 93