כסיסת ציפורניים
כסיסת ציפורניים (השם הקליני הוא אוניכופגיה כרונית chronic onychophagia), היא נשיכה, לעיסה וכרסום עצמי של ציפורני הידיים או הרגליים בזמן מצבים של עצבנות, מתח נפשי, רעב או שעמום. כסיסת הציפורניים יכולה להתבצע באופן מודע או בלתי מודע[1], והיא לרוב מלווה גם בנשיכה ולעיסה של קפלי העור שמסביב לציפורניים. ישנן מספר סיבות להתפתחות של כסיסת ציפורניים[1]:
- גנטית
- חיקוי של אדם קרוב בתקופת הילדות
- כתוצאה ממתח, לחץ נפשי או רגשי.
 | |
| תחום |
פסיכיאטריה  |
|---|---|
| קישורים ומאגרי מידע | |
| MeSH | D009259 |
| סיווגים | |
| ICD-10 |
F98.8 |
  | |
כוססי ציפורניים לעיתים נתפסים בציבור כאנשים לחוצים, אשר לא מתפקדים היטב תחת לחץ, היפראקטיביים, חסרי שקט פנימי ומוזנחים לכן כוססי ציפורניים נוטים להסתיר את כפות ידיהם מתוך בושה[דרוש מקור]. ראש ממשלת בריטניה לשעבר גורדון בראון ספג ביקורת ציבורית קשה על כך שהוא כוסס ציפורניים.
התופעה נפוצה יותר בקרב זכרים צעירים. שכיחות התופעה בקרב קבוצות הגיל השונות[2]:
- 28-33% בקרב ילדים בני 7–10
- 44% בקרב מתבגרים
- 19%–29% בקרב בגירים
תהליך הנזק לציפורן וסביבתה
עריכההנזקים הנגרמים מכסיסת ציפורניים מאופיינים בפגיעה בלוחית הציפורן, במצע עליו היא מונחת ובעור שמסביבה. הפגיעה בציפורן גורמת לצמיחתה באופן מוגבר, לוחית הציפורן הופכת דקה, חלשה ועדינה. קפלי העור שמסביב לציפורן נחלשים. חוסנם בפני מזהמים נפגע משמעותית. מבנה הציפורן עובר תהליך התעוותות, כמו כן גם המצע עליו היא מונחת וקפלי העור שמסביבה. לעיתים עיוותים אלה ילוו את הכוסס לצמיתות, גם לאחר שהכסיסה הופסקה. כסיסה ממושכת ופגיעה קשה בסביבת הציפורן חושפים את הגוף כולו לחדירת מזהמים.
הנזקים לציפורניים וסביבתה נובעים ממספר סיבות:
- פגיעה מתמשכת באזורים אלה שמאופיינת כגירוי יתר ולכן גם מופיעה תגובת נגד מצד הגוף.
- סביבת הפה לחה. הרוק ברובו המוחלט מורכב ממים, וכשהוא מופרש בתהליך הכסיסה גורם לקורוזיביות של האזור הנלעס.
- הרוק הוא בסיסי. ערך ה-pH שלו נע בטווח 6.6-7.2[3], לעומת אזור הציפורניים והעור שנוטים להיות יותר חומציים.
- סביבת הפה עשירה בחיידקים. כסיסת ציפורניים חושפת את האזור לאותם חיידקים אשר עלולים לגרום להתפתחות זיהומים ויבלות.
השלכות וסיבוכים
עריכההשלכות חברתיות ורגשיות: פגיעה בדימוי עצמי, קשיים חברתיים ורגשיים[2].
סיבוכים פיזיים: ציפורניים מעוותות, זיהום של הציפורן והרקמות הרכות שמסביב, סיכון מוגבר לזיהומים טפיליים, דלקות קיבה עקב בליעת חלקיקי ציפורניים ולכלוך, כאב במפרק לסתי-רכתי (TMJ), פגיעה בחניכיים, זיהומים חיידקיים משניים, דלקת עצם[2].
מניעה וטיפול בכסיסת ציפורניים
עריכהטיפול בכסיסת ציפורניים כרוך בטיפול בצוות רב תחומי שכולל טיפול פסיכו-סוציאלי, פסיכיאטרי, דרמטולוגי ושיניים. טיפול ראשוני כרוך בשיתוף המטופל וההורים. האווירה הביתית צריכה להיות סביבה אוהדת ואוהבת עבור הילד או מתבגר, שיעזרו לחיזוק ביטחון עצמי. היגיינת ציפורניים עוזרת במניעת זיהומים ציפורניים .טיפוח הציפורניים כגון ציפורניים קצוצות ומניקור תכוף מגן על הציפורן ומפחית את הרצון לכסיסת ציפורניים[1]. מריחה של שמן זית על הציפורניים, הופכות אותן לרכות וגמישות ומפחיתות את הרצון ללעוס את הציפורניים עם השיניים [4].
- כימיקל מריר
- הטיפול הנפוץ והזול ביותר כרוך במריחת לק ציפורניים המכיל כימיקל מריר המעורר דחייה בעת המגע עם הפה[דרוש מקור]. ברוב מוחלט של המקרים שיטה זו לא פותרת את הבעיה. כוסס כרוני מונע מדחף פנימי שלא נשלט על ידו, רוב מוחלט של הכוססים הכרוניים יתרגלו לטעם המר מהר מאוד והוא לא יהווה עבורם גורם מרתיע[דרוש מקור]. שיטה זו מועילה בדרך כלל רק לאנשים שאינם כוססים כרוניים.
- פסיכותרפיה
- סדרת מפגשים עם פסיכולוג/ית קליני/ת שמטרתה להבין ולטפל במקור הרגשי או הנפשי אם קיים כזה, מתוך תקווה שאם ימצא מקור רגשי זה יוכל לסייע בהפסקת התופעה [דרוש מקור], אחוזי ההצלחה בפתרון הבעיה בעזרת פסיכותרפיה אינם גבוהים ולרוב מדובר בטיפול מאוד יקר.
- בניית ציפורניים
- הוספת שכבות חומר המבוסס אקריל להגנה והארכת הציפורן. בניית ציפורניים, ובמיוחד למצבי כסיסה, צריכה להיעשות על ידי אשת מקצוע מוסמכת. כיוון שזהו התקן לא טבעי עבורן וגורם להגברת אי הנוחות, כוססות כרוניות בדרך כלל נושכות ופוגמות גם בציפורניים המלאכותיות, כך שלעיתים קרובות הנזק רב על התועלת.
- מריחת לק על הציפורן
- מריחת לק רגיל או לק על בסיס ג'ל יכולים להועיל במצבי כסיסה, אך עליהם להיעשות על ידי אשת מקצוע מוסמכת כדי למנוע נזקים לציפורניים שממילא עדינות ורגישות. כמו בבניית ציפורניים, גם בפעולה זו כוססות עלולות לנשוך, לפגום ולקרוע את הציפוי מציפורניהן ובכך לגרום לנזק רב לציפורן ולרקמות הסובבות אותה.
- התקן מונע
התקן ששמים בפיו של המטופל המונע ממנו לכסוס את ציפורניו. השיטה הומצאה בארצות הברית בשנת 2006[דרוש מקור]. מטרת ההתקן היא כפולה:
- למנוע נזק נוסף ובכך לסייע לשיקום הציפורניים
- לגרום לדיכוי של הדחף לכסוס וכך לאחר מספר שבועות, הדחף מדוכא לתמיד ואין צורך יותר בהתקן.
קישורים חיצוניים
עריכה
- גאיה קורן, מה מגלות הציפורניים על הבריאות שלך?, באתר ynet, 4 ביולי 2005
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 Mohsen Baghchechi , Janice L. Pelletier , Sharon E. Jacob ,, Art of Prevention: The importance of tackling the nail biting habit, International Journal of Women’s Dermatology Volume 7, Issue 3, June 2021,, 2021, עמ' Pages 309-313
- ^ 1 2 3 Javed Ather Siddiqui, Shazia Farheen Quresh, Onychophagia (Nail Biting): an overview, Indian Journal of Mental Health 7(2), 2020, עמ' 97-104
- ^ Salivary pH: A diagnostic biomarker, J Indian Soc Periodontol, 2013 Jul-Aug
- ^ Sachan, Avesh; Chaturvedi, TP, Onychophagia (Nail biting), anxiety, and malocclusion, Indian Journal of Dental Research Volume 23 - Issue 5, 2012, עמ' 680-682