פתיחת התפריט הראשי
דלת מערת קבורה יהודית מתקופת המשנה שנמצאה בכפר

כפר יסיף היה יישוב יהודי בתקופת המשנה ותקופת התלמוד שהתקיים במקום בו נמצאת היום כפר יאסיף. יש עדויות כי קהילה יהודית ישבה בכפר גם בימי הביניים ובובתקופה העות'מאנית בארץ ישראל, המאות ה-17 עד ה-19 כולל בית קברות יהודי בו נקברו מיהודי המקום והסביבה.

מקור השם ואזכורועריכה

קיימות מספר פרשנויות למקור השם כפר יסיף:

  • בתרגום השבעים משלהי המאה ה-2 לפנה"ס תורגם שם היישוב חֹסָה המופיע בפסוק המתייחס לנחלת שבט אשר "וְשָׁב הַגְּבוּל הָרָמָה וְעַד-עִיר מִבְצַר-צֹר וְשָׁב הַגְּבוּל חֹסָה ויהיו (וְהָיוּ) תֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה מֵחֶבֶל אַכְזִיבָה" (יהושע, יט, כט) ל- "יסף" (Ιασιφ). מכאן הסיקו שכפר יסיף נמצא לדעת המתרגמים במקום שבו נמצאת חוסה המקראית.
  • על שמו של יוסף בן מתיתיהו. השם יסיף הוא גרסה בערבית לשם יוסף.
  • זיהוי עם היישוב "כפרסין" שהוזכרה בתעודה צלבנית מהמאה ה-13.[1]

היסטוריהעריכה

 
שרידי בית הקברות היהודי העתיק בכפר יסיף

במקומו של כפר יסיף ישנם שרידים רבים המעידים על קיומו של יישוב עתיק יומין שראשיתו בימי הפיניקים והכנענים ועל שגשוגו כישוב השוכן על דרך המלך המובילה ללבנון ולסוריה. במקום מצויים גם שרידים מימי הרומאים, הביזנטים והצלבנים, אשר נהרסו ברובם או נטמנו.

בתעודה עות'מאנית משנת 1573 מסופר על תושבי הכפר שהיו מרדנים ומחבלים.

במאה ה-16 מוזכר הכפר בתעודה עות'מאנית המציין שבכפר היו 86 בעלי משפחות ו-16 רווקים נוצרים ומוסלמים ו-29 בעלי משפחות יהודים. הכפר מוזכר גם בספרות רבנית מאותה תקופה. אזכור הכפר מופיע גם בכתביהם של רבי יום-טוב צהלון ורבי חיים אבן עטר.

ארכאולוגיהעריכה

בשנת 1902 נחשפה בכפר מערת קברים יהודית מימי המשנה והתלמוד. על דלת המערה המתוארכת למאות השנייה והשלישית נמצאו עיטורים שונים ובהם מנורת שבעת הקנים ופתח ארון קודש. גובה הדלת 78 ס"מ ורוחבה 62 ס"מ. הדלת נמצאת במוזיאון הלובר.

ממצא נוסף שנמצא בכפר הייתה כתובת ביוונית "להדד ועתרגתה, האלים, אשר שמעו לתפילה של דיאותודוס [בן] ניאופטולמוס, מטעמו ומטעם פיליסיתה אשתו והילדים [הוקדש] המזבח במילוי נדר"[2]

ליד הכפר נמצאו באר עתיקה ורצפת פסיפס עם כתובת יוונית מן המאה ה-5[3].

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל עמוד 3749
  2. ^ זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל, עמ' 3753
  3. ^ ברוך שראל (עורך), כל מקום ואתר, משרד הביטחון - ההוצאה לאור והוצאת כרטא, 1980, עמ' 254.
  ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.