פתיחת התפריט הראשי

כפר יאסיף

ישוב ערבי בישראל

כפר יאסיףערבית: كفر ياسيف) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל, כ-8 ק"מ מצפון-מזרח לעכו. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1925. בתחומי הכפר נמצא מקאם נבי אל חאדר המקודש לעדה הדרוזית.

כפר יאסיף
Kfaryasif.jpg
מרכז הכפר ב-2006
שם בערבית كفر ياسيف
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה שאדי שווירי شادي شويري
גובה ממוצע[1] ‎58 מטר
סוג יישוב יישוב 5,000‏–9,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 10,029 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה 164
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 1.6% בשנה עד סוף 2018
  - צפיפות אוכלוסייה 3,667 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות 50
תחום שיפוט[2] 2,700 דונם
    - דירוג שטח שיפוט 225
32°57′15″N 35°09′48″E / 32.9541174101907°N 35.1632670193327°E / 32.9541174101907; 35.1632670193327
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2015[2]
5 מתוך 10
מדד ג'יני
לשנת 2016[2]
0.3993
    - דירוג מדד ג'יני 132
לאום ודת[2]
יהודים: 0%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 44.8%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 52.2%דרוזים: 2.9%אחרים: 0.1%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
אוכלוסייה לפי גילאים[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 7.9%
גילאי 5 - 9 8.0%
גילאי 10 - 14 8.7%
גילאי 15 - 19 9.2%
גילאי 20 - 29 16.5%
גילאי 30 - 44 20.6%
גילאי 45 - 59 17.2%
גילאי 60 - 64 4.2%
גילאי 65 ומעלה 7.7%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 5
–  יסודיים 3
תלמידים 2,505
 –  יסודי 1,376
 –  על-יסודי 1,129
מספר כיתות 92
ממוצע תלמידים לכיתה 27.0
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017)
פרופיל כפר יאסיף נכון לשנת 2017 באתר הלמ"ס
אתר המועצה

היסטוריהעריכה

  ערך מורחב – כפר יסיף (יישוב עתיק)

שרידים רבים מעידים על קיומו של יישוב עתיק יומין שראשיתו בימי הכנענים, הישראלים והפיניקים. במקום מצויים גם שרידים של יישוב יהודי משנאי-תלמודי מימי הרומאים, הביזנטים והצלבנים, אשר נהרסו ברובם או נטמנו.

בתקופה הצלבנית בארץ ישראל הכפר ידוע בשם קפרסי (Cafresi), קפריאסיף (Cafriasif)[3]. בשנת 1193 העניקה המלכה איזבלה ובן זוגה אנרי השני, רוזן שמפאן את המצודה של כפר יאסיף לשליטים הצבאיים של המסדר הטבטוני[4]. במאה ה-13, התגוררו בכפר נוצרים ששילמו מיסים לבישוף בעכו[5]. ב־1283, מוזכר הכפר בהודנה בין בין הצלבנים בעכו לבין הסולטאן הממלוכי אל-מנצור קלאון[6].

השלטון העות'מאניעריכה

במהלך השלטון העות'מאני, התבססה כלכלת הכפר בעיקר על גידול זיתים וכותנה. רישום מס עות'מאני משנת 1596 מצביע על כך שבכפר הייתה אוכלוסייה של 58 משפחות מוסלמיות, שבעה רווקים מוסלמים ו-19 משקי בית יהודים[7]. ברנרד לואיס מציין כי ברישומים העות'מאניים של כפר יאסיף וישובים נוספים לא מצוינים התושבים הנוצרים ברישומים[8].

בשנות הארבעים של המאה ה-18, התיישבו בכפר יאסיף עשרה משקי בית יהודיים בהנהגתם הרוחנית של הרב שלמה עבאדי, והצטרפו אליהם מספר יהודים נוספים, שעזבו את צפת בראשית שנות ה-60 בעקבות רעידות האדמה. לדברי הנוסעים היהודים, היהודים בכפר יאסיף חיו היטב בחסותו של השליט העות'מאני הגליל האוטונומי דאהר אל-עומר, שסובלנותו אפשרה את הקמתה הראשונית של הקהילה היהודית[9].

בכפר יאסיף נמצא עד היום בית קברות יהודי עתיק, שהיה בשימוש מן המאה ה-17 עד ראשית המאה ה-20. יהודי עכו והסביבה, שלא רצו להיקבר מחוץ לתחומי ארץ ישראל (עכו נחשבה כעיר נכריה מחוץ לתחומי ארץ ישראל), עשו שימוש בבית עלמין זה[10]. ב-1824 ביקר בכפר הנוסע רבי דוד דבית הלל ותיאר את המקום: "צפונית מזרחית לעכו לא הרחק משפת הים התיכון נמצא כפר קטן ושמו כפר יסיף. ובכפר כ־15 משפחות יהודים ילידי הארץ העוסקים בעבודת אדמה ולהם בית כנסת קטן. הלשון המדוברת היא ערבית, המטבעות המשקלות והמידות כשל עכו".[דרוש מקור] הקהילה חרבה ב-1841 ואחרוני יהודיה עקרו לעכו.

בסוף המאה ה-19 היו בכפר בין 350–600 תושבים, מרביתם יוונים אורתודוקסים וכרבע מוסלמים במפקד של 1922 נמנו בכפר 870 נפש[11]. הכנסייה היוונית-אורתודוקסית היא העתיקה מבין הכנסיות במקום ומשערים שנבנתה לפני כ-250 שנה.

המנדט הבריטיעריכה

כפר יאסיף הוגדר כרשות מקומית על ידי המנדט הבריטי ב- ב -1 בדצמבר 1925. יאני קוסטנדי יני (Yani Kustandi Yani ) שימש כראש המועצה בשנים 1933-1948[12] וגם אחרי הקמת מדינת ישראל.

באפריל 1938, במהלך המרד הערבי בארץ ישראל, קבוצה של מורדים ערבים הטמינה מוקשים על הכביש שליד כפר יאסיף. המוקשים גרמו להתפוצצות רכב צבאי בריטי, והרגו תשעה חיילים. כפעולת תגמול, תכנן הצבא הבריטי לשרוף את הכפר, אך מחאות מצד התושבים שטענו שהאחראים לכך הם תושבי הכפר הסמוך כּויכּאת גרמו לבריטים לחזור בהם. שמונה אנשים, בעיקר אזרחים נהרגו בכּויכּאת לאחר מכן מידי הצבא הבריטי[13].

בהתקפה נוספת מצד הערבים על כביש ביטחון בריטי חדש סמוך לכפר, נהרג חייל אחד ונפצעו שניים נוספים. הבריטים שחשדו שוב בתושבי הכפר החלו בתוכניתם לשרוף את הכפר, ובין ה-14 ל-17 בפברואר 1939 הצבא הבריטי שרף 68–72 בתים (כמחצית מבתי הכפר), רובם בבעלות מוסלמית, ומספר קטן של בתים נוצריים ודרוזים. כאשר כמה מתושבי הכפר הסמוך כּויכּאת באו לבחון את ההרס בכפר יאסיף, תשעה מאנשיהם נורו למוות בעת שהתקרבו לכפר. מאוחר יותר משהתגלה שוב כי המבצעים לא יצאו מכפר יאסיף, נאלצה הממשלה הבריטית, לשלם פיצויים כספיים לתושבים שנפגעו ולמועצה המקומית. בכספי הפיצויים נבנה בית ספר יסודי ובנין מסחרי בכפר, אשר קיימים עד היום.

לדברי כומר אנגליקני שנכח במקום, "התושבים בכפר יאסיף היו להוטים מאוד לציין כי החיילים שהרסו את בתיהם לא היו אנגלים אלא אירים". 

 
כפר יאסיף בשנת 1963

על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, בשנת 1945 מנתה אוכלוסיית הכפר כ-1,400 תושבים, והשתרעה על פני שטח של 6763 דונם. 350 מתושבי הכפר היו מוסלמים, 1,105 נוצרים ו-40 "אחר" (דרוזים). 3,234 דונם משטח הקרקע שימש לגידול מטעים ו-3,310 דונם לגידול דגנים[14], בעוד ש-75 דונם שימש לבניה עירונית. 

מדינת ישראלעריכה

ב-1948, הייתה כפר יאסיף המועצה המקומית הערבית היחידה לצד הערים נצרת ושפרעם[15]. בזמן מלחמת העצמאות היא נכבשה כחלק ממבצע דקל[16]. כ־30% מהתושבים בכפר הגיעו לאחר שעזבו את בתיהם בכפרים באזור[17]. פלסטינים מהכפרים כֻּויכַּאת, אל-בירווה ומנשייה הגיעו לכפר יסיף בעקבות כיבוש כפריהם, חלקם נשארו וחלקם גורשו לירדן[18]. בישיבת הכנסת בתשע במרץ 1949, מחה חבר הכנסת, תופיק טובי, על העברת כ־700 מתושבי הכפרים שהגיעו לכפר יאסיף לירדן[19][20]. ב־5 ביוני 1951 הופעלה מחדש המועצה המקומית על ידי ממשלת ישראל. כפר יאסיף היא המועצה המקומית הערבית היחידה, שהמשיכה לפעול אחרי הקמת המדינה. בבחירות המקומיות למועצה שנערכו ב־1954 זכה יאני קוסטנדי יני בבחירות וכיהן ברשות המועצה עד 1964[12]. יאני היה יושב הראש של המפלגה הקומוניסטית המקומית והצליח להביס את הרשימה מטעם מפא"י בכל מערכת בחירות. הוא ראה את עצמו לא רק ראש המועצה המקומית של כפר יאסיף אלא כדובר של הערבים שחיו במדינה החדשה[21].

ב- 1972 נבחרה ויולט חורי על ידי מליאת המועצה המקומית לראשת המועצה[22] לאחר שבעלה, פאזי חורי, פרש מתפקידו. היא שימשה כראשת מועצה כשנה ובמהלך כהונתה המועצה קבלה מענקים מיועץ ראש הממשלה לענייני ערבים וכן התהדקו הקשרים עם הקיבוץ השכן, יחיעם. בבחירות ב-1978 רצה במפלגה עצמאית וזכתה במושב אחד. נכון ל-2019, חורי היא האישה היחידה שעמדה בראש מועצה ערבית בישראל[23].

נתונים דמוגרפייםעריכה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים בכפר יאסיף 10,029 תושבים (מקום 164 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.6%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, לכפר יאסיף דירוג של 5 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 60.6%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 6,634 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).[24] התיכון המקומי נקרא בית ספר תיכון "יני" על שמו של ראש המועצה של הכפר בשנים 1934–1962.

כפר יאסיף התפרסם בין יישובי הערבים בארץ באחוז הגבוה ביותר של אקדמאים.

מקאם נבי אל חאדרעריכה

מקאם נבי אל חאדר קדוש לדרוזים והוא נחשב לקברו של אליהו הנביא על פי המסורת הדרוזית. אל חאדר או בשמו האחר, אבו איברהים הוא אחד מחמשת הנביאים שייסדו את הדת הדרוזית. ב-25 בינואר עולים אליו לרגל. לנביא אל חאדר יש מספר מאקמים בארץ[25].

לקריאה נוספתעריכה

  • משה ברור, כפר יסיף - מיקומו והתפתחותו של הכפר, בתוך: נופים בגליל המערבי, חיפה: החוג לידיעת הארץ, המועצות סולם צור וגעתון, 1977.
  • אמנון גופר, חמש דקות מהצימר, תל אביב: הוצאת עם עובד - 2012

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא כפר יאסיף בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  3. ^ Pringle, Denys., Secular buildings in the Crusader Kingdom of Jerusalem : an archaeological gazetteer, Cambridge: Cambridge University Press, 1997, עמ' 119
  4. ^ Pringle, Denys., The churches of the Crusader Kingdom of Jerusalem : a corpus, Cambridge [England]: Cambridge University Press, 1993-2009, עמ' 132
  5. ^ Ellenblum, Roni., Frankish rural settlement in the Latin Kingdom of Jerusalem, Cambridge, U.K.: Cambridge University Press, 1998, עמ' 145
  6. ^ Dan Barag, A new source concerning the ultimate borders of the Latin Kingdom of Jerusalem, Israel Exploration Journal, 1979, עמ' 197–217
  7. ^ Hütteroth, Wolf Dieter., Historical geography of Palestine, Transjordan and Southern Syria in the late 16th [sixteenth century], Erlangen: Fränkische Geographische Ges., 1977, עמ' 191
  8. ^ Bernard Lewis, Studies in the Ottoman Archives, Bulletin of the School of Oriental and African Studies, University of London Vol. 16, No. 3, 1954, עמ' 469-501
  9. ^ Jacob Barnai, The Jews in Palestine in the eighteenth century : under the patronage of the Istanbul Committee of Officials for Palestine, Tuscaloosa, Ala.: University of Alabama Press, 1992, עמ' 156
  10. ^ יובל, יוסי (26 באוגוסט 2010). "כפר יאסיף: כשדרקונים רושפים על קברי צדיקים". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-14 בינואר 2019. 
  11. ^ יהושע בן אריה ועמירם אורן, יישובי הגליל ערב מפעל ההתיישבות הציוני, בתוך: ארצות הגליל, כרך א', אוניברסיטת חיפה, 1983, עמ' 319
  12. ^ 12.0 12.1 Ahmad H. Sa'di, CONTROL AND RESISTANCE AT LOCAL-LEVEL INSTITUTIONS: A STUDY OF KAFR YASSIF'S LOCAL COUNCIL UNDER THE MILITARY GOVERNMENT, Arab Studies Quarterly Vol. 23, No. 3, עמ' 31-47
  13. ^ Swedenburg, Ted., Memories of revolt : the 1936-1939 rebellion and the Palestinian national past, Fayetteville, Ark.: University of Arkansas Press, 2003, עמ' 107-109
  14. ^ סקר הכפרים
  15. ^ שרה אוסצקי-לזר, ישראל בעשור הראשון, Ramat-Aviv: האוניברסיטה הפתוחה, ©2001-<[2011?]>, עמ' 67
  16. ^ Morris, Benny, 1948-, The birth of the Palestinian refugee problem revisited, Cambridge: Cambridge University Press, 2nd ed, 2004, עמ' 416
  17. ^ כפר יאסיף - ישובים | גליל מערבי | הרשות לפיתוח הגליל, www.romgalil.org.il
  18. ^ Morris, Benny, 1948-, The birth of the Palestinian refugee problem revisited, Cambridge: Cambridge University Press, 2nd ed, 2004, עמ' 515
  19. ^ פרוטוקול הישיבה התשיעית של הכנסת הראשונה, יום רביעי, ח' באדר תש"ט, 09 במרס 1949
  20. ^ Nur Masalha, Catastrophe remembered : Palestine, Israel and the internal refugees : essays in memory of Edward W. Said (1935-2003), London: Zed Books, 2005, עמ' 27
  21. ^ Sa'Di, Ahmad H., Thorough surveillance. The Genesis of Israeli Policies of Population Management, Surveillance and Political Control towards the Palestinian Minority, Manchester: Manchester Univ Press, 2015, עמ' 107-110
  22. ^ חורי, ג'קי (2 באוקטובר 2013). "הבחירות ברשויות הערביות: הנשים עוברות קדימה". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-22 בינואר 2019. 
  23. ^ Herzog, Hanna., Gendering politics : women in Israel, Ann Arbor: University of Michigan Press, 1999, עמ' 210-211
  24. ^ פרופיל כפר יאסיף באתר הלמ"ס
  25. ^ שמעון אביבי, https://kotar.cet.ac.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=99399891#1.0.6.default, kotar.cet.ac.il, אריאל כתב עת לידיעת ארץ ישראל, ‏2000