פתיחת התפריט הראשי

כרומטיס הייתה חברת הזנק שפעלה בישראל והתאגדה בארצות הברית, אשר עסקה בפתרונות לרשתות אופטיות. עסקת מכירתה בשנת 2000 ללוסנט טכנולוגיות (כיום חטיבה של אלקטל-לוסנט), תמורת מניות בשווי כ-4.8 מיליארד דולר וסגירתה כשנה לאחר מכן, הייתה מחד לאקזיט הגדול ביותר בישראל עד אז, ומאידך לאחד הסמלים הבולטים בישראל של בועת הדוט-קום.

הקמת החברהעריכה

החברה הוקמה בשנת 1997 על ידי היזמים ד"ר רפי גדרון, אורני פטרושקה ויוסי שוסמן, יאיר אורן וסטיב קורן, כשנה לאחר שמכרו את חברת סקורפיו ל-US Robotics תמורת 72 מיליון דולר. החברה עסקה בפתרונות לרשתות אופטיות. על ידי מיטוב תעבורת המידע על סיבים אופטיים, ביקשה "כרומטיס" לתת מענה טכנולוגי לצורך של רשתות מטרופוליטניות בקיבולת הולכת וגדלה. הלקוחות המיועדים היו חברות טלפוניה וספקיות שירותי תקשורת גדולים באזורי המטרופולין.

המימון הראשוני של החברה סופק על ידי היזמים בעצמם. לאחר מכן גייסה החברה הון סיכון בסך של כ-50 מיליון דולר, בשלושה סיבובים בשנים 1998 ו-1999. עם המשקיעים בחברה נמנו הקרנות JVP ו-Crosspoint, כמו גם זרועות הון סיכון של חברת לוסנט ושל המיליארדר ג'ורג' סורוס. לצורך הגיוס האחרון הוערך שוויה של "כרומטיס" בלמעלה מ-100 מיליון דולרים.

מרכז הפיתוח של החברה מוקם בפתח תקווה, בעוד שהתאגיד נרשם במדינת דלאוור (מדינת רישום מועדפת על חברות הזנק) והנהלתו בבתסדה שבמרילנד, ולאחר מכן בהרנדון שבוירג'יניה.

מכירה ללוסנטעריכה

במאי 2000 נודע כי "כרומטיס" נרכשה במלואה על ידי לוסנט, שעוד קודם לכן החזיקה בכ-7% ממנה, ותמורתה שולמו 78 מיליון מניות של החברה הרוכשת. שווי העסקה, כנגזר מהתנודות במחיר מניית לוסנט, דווח באמצעי התקשורת כ-4.5 עד 5 מיליארד דולרים, בהתאם למחיר המניה ביום הדיווח. מדובר היה בסכום הגדול ביותר ששולם עד לאותה עת עבור חברה ישראלית.

מעבר להקשר הישראלי, עוררה העסקה גלים בקהילה העסקית העולמית, בגלל היחס המופרז בין המחיר ששולם לבין הנתונים הפיננסיים של "כרומטיס", שבעת השלמת העסקה הייתה בת כשנתיים בלבד וללא מכירות או הכנסות בסכומים משמעותיים. בידיה היה מוצר בגרסת בטא ומספר עובדיה עמד על כ-150. העסקה הוסברה בחלקה על ידי עסקה קודמת שבה רכשה "סיסקו" חברה שהתחרתה ב"כרומטיס" בכ-7 מיליארד, בחלקה על ידי האופוריה הכללית בשוקי ההון באותה תקופה, וגם במידה מסוימת בהיכרות המוקדמת של "לוסנט" עם החברה, כמשקיעה אסטרטגית, שאפשרה לה כביכול להעריך את ערכו העתידי של הקניין הרוחני של "כרומטיס" ואת איכות עובדיה ומוצרה. "לוסנט" הרבתה ברכישות גם קודם לכן: בארבע השנים הקודמות לעסקת "כרומטיס" רכשה 33 חברות.

בנוסף למניות "לוסנט" שהוקצו לבעלי מניות "כרומטיס", הוסיפה "לוסנט" והקצתה כתבי אופציה ל-150 עובדי "כרומטיס", שערכם על הנייר היה כ-3.5 מיליון דולר לעובד. זמן קצר לאחר הרכישה, הפכו האופציות שחולקו לחסרות ערך.

סגירת החטיבהעריכה

באוגוסט 2001 סגרה "לוסנט" את חטיבת "כרומטיס" ורשמה בספריה את ההשקעה כהפסד. לנפילתה של "כרומטיס" אחראית בראש ובראשונה התפוצצותה של בועת הדוט-קום, שפגעה קשות בחברות התקשורת שהיו אמורות להיות הלקוחות של מוצרי החברה. נטישת הפעילות של "כרומטיס" ופיטורי עובדיה היו חלק ממהלך גדול יותר ב"לוסנט", שנאלצה לצמצם עלויות מהר ובחרה להתמקד אך ורק בעסקי ליבה רווחיים שהיו לה. הצמצומים ב"לוסנט" התבטאו בפיטוריהם של 50,000 עובדים, והוויתור המוחלט על "כרומטיס" היה רק חלק ממהלך נרחב זה.

המחיר ששולם תמורת "כרומטיס" על הנייר הלך והצטמק עם הזמן, כאשר מניית "לוסנט" איבדה למעלה מ-90% מערכה במפולת שלאחר הבועה. הגורמים השונים שקיבלו את מניות "לוסנט" מימשו אותן (או חילקו אותן לבעליהם, במקרה של קרנות הון הסיכון), אם בכלל, ברמות מחירים שונות כל אחד. על כן קשה לקבוע בדיעבד מה היה סך התמורה הכספית שהתקבלה על ידי בעלי "כרומטיס" במרוצת הזמן, אולם ברור כי תמורה זו הייתה נמוכה בהרבה מהסכומים שפורסמו בעת השלמת המכירה.

מייסדי החברהעריכה

לאחר סגירת כרומטיס הקימו רפי גדרון ואורני פטרושקה את "פרסיד טכנולוגיות" העוסקת בהשקעות בתחום הקלינטק. פטרושקה הקים יחד עם עמי אילון וסרי נוסייבה את המפקד הלאומי, נכנס לפעילות ב"קרן אברהם" הפועלת למען דו-קיום והקים, יחד עם אחרים את "עתידים" למינהל ציבורי.

לקריאה נוספתעריכה

  • אורן פירסט, אורי גייגר, חמי פרס, דוידי גילה ורון לובש: From Concept to Wall Street: A Complete Guide to Entrepreneurship and Venture Capital הוצאת FT Press, ‏ 2002, עמ' 281-277

קישורים חיצונייםעריכה