לאו שבכללות

לאו שבכללות הוא איסור, אשר דברי הכתוב המורים על האיסור (כלומר, לאו) מתפרשים כך שנכללים בו לאווים נוספים. על פי הכלל המקובל בידי חז"ל אין לוקים על לאו שבכללות.

מקור

איסור 'אכילה על הדם' כולל בתוכו חמשה לאוין, וכך דורשים בתלמוד את דברי הכתוב:

לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם, לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ.

— ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק כ"ו

מפסוק זה ניתן ללמוד כמה איסורים. הגמרא במסכת סנהדרין מונה את האיסורים השונים הנלמדים מכתוב זה:

ואין לוקין על לאו שבכללות דתניא מנין לאוכל מן הבהמה קודם שתצא נפשה שהוא בלא תעשה תלמוד לומר (ויקרא יט, כו) לא תאכלו על הדם דבר אחר לא תאכלו על הדם לא תאכלו בשר ועדיין דם במזרק. רבי דוסא אומר מניין שאין מברין על הרוגי ב"ד ת"ל לא תאכלו על הדם ר' עקיבא אומר מנין לסנהדרין שהרגו את הנפש שאין טועמין כלום כל אותו היום ת"ל לא תאכלו על הדם ר' יוחנן אומר אזהרה לבן סורר ומורה מנין ת"ל לא תאכלו על הדם וא"ר אבין בר חייא ואיתימא ר' אבין בר כהנא על כולם אינו לוקה משום דהוה ליה לאו שבכללות.

— מסכת סנהדרין, דף ס"ג, עמוד א'

יוצא שמפסוק זה ניתן ללמוד על מספר איסורים:

1. איסור אכילת הבהמה קודם שתצא נפשה, ואפילו אם נשחטה כדין, אין לאוכלה בעודה מפרכסת.
2. איסור אכילת בשר קורבן טרם זריקת הדם.
3. שאין לקרובי משפחתו של הרוג בית דין לאכול סעודת הבראה.
4. אם סנהדרין הרגו נפש, אסור להם לאכול כל אותו היום.
5. בן סורר ומורה שמחויב במלקות ובמיתה.

סוגים של לאו שבכללות

לדעת הרמב"ם ישנם שני סוגים של לאו שבכללות הסוג הראשון הוא לאו שאין לוקים עליו כלל, משום שכמה אזהרות נלמדו מאותו פסוק, כמו הלאו של "לא תאכלו על הדם", שבכל צורותיו אין לוקים, והסוג השני הוא לאו שלוקים עליו מלקות פעם אחת בלבד, כיון ששני האיסורים נאמרו תחת מילת איסור אחת, כגון הלאו של אכילת קרבן הפסח נא ומבושל. הרמב"ן השיג על שיטה זו של הרמב"ם ביחס לסוג השני.