לה קנאר אנשנה
לֶה קָנָאר אֶנְשֵנֶה (בצרפתית: Le Canard enchaîné, שפירושו "הברווז הכבול") הוא שבועון צרפתי המוקדש לסאטירה ולתחקירים. השבועון יוצא לאור מאז 1915 ולפיכך הוא אחד העיתונים הוותיקים ביותר בצרפת. התחקירים, המאמרים הסאטיריים והקריקטורות עוסקים כמעט כולם בפוליטיקה של צרפת, כשנקודת המבט היא שמאלית באופן מובהק. עיצוב העיתון פשוט: הוא מודפס בשלושה צבעים בלבד, בפורמט ברואדשיט.
 | |
 | |
| תדירות | שבועון |
|---|---|
| סוגה | סאטירה |
| פורמט | ברואדשיט |
| מייסד |
מוריס מארשל, ז'אן מארשל, Henri-Paul Deyvaux-Gassier  |
| בעלים | מישל גיאר |
| עורך ראשי | קלוד אנז'לי ואריק אמטה |
| תאריכי הופעה | 1915–הווה (כ־109 שנים) |
| שפה | צרפתית |
| מערכת | פריז |
| תפוצה | כ-400 אלף (2004) |
| מדינה | צרפת |
| ISSN | 0008-5405, 2513-7956 |
| www.canardenchaine.com | |
  | |
"לה קנאר אנשנה" נוסד ב-10 בספטמבר 1915 על ידי הזוג מוריס וז'אן מארשל (Maurice et Jeanne Maréchal). השם שניתן לו הוא פרפרזה על שמו של עיתון שייסד ז'ורז' קלמנסו - " L’Homme Enchaîné" ("האדם הכבול"). שמו המקורי של עיתונו של קלמנסו היה "האדם החופשי", אך לאחר שנסגר בידי הצנזורה, ייסד אותו קלמנסו מחדש בשם "האדם הכבול". הבחירה ב"ברווז" נובעת כנראה מהסלנג הצרפתי שבו המילה "ברווז" יכולה להתפרש כ"עיתון", ואולי יש בה רמז לביטוי ברווז עיתונאי. למשך תקופה קצרה אחרי מלחמת העולם הראשונה שינה העיתון את שמו ל"הברווז המשוחרר מכבלים" (Le Canard Déchaîné) כדי להביע תמיכה בביטול הצנזורה על העיתונות בצרפת, אולם ב-1920 חזר העיתון לשמו המקורי.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של לה קנאר אנשנה (בצרפתית)
לה קנאר אנשנה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- דב אלפון, הברווז מפאריס, כותרת ראשית, 5 בספטמבר 1984
- בריטה זנדברג , דר שפיגל, הברווז שצחק אחרון, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2011
