ליאון קייזרלינג

כלכלן אמריקאי

ליאון הירש קייזרלינגאנגלית: Leon H. Keyserling; ‏11 בינואר 19089 באוגוסט 1987)[1] היה כלכלן ועורך דין יהודי-אמריקאי. במהלך הקריירה שלו הוא עזר לנסח חלקים חשובים של חקיקת העסקה ההוגנת (אנ') (Fair deal) של נשיא ארצות הברית הארי טרומן כראש המועצה של יועצים כלכליים. היה אחד המקדמים של הרעיון שצמיחה כלכלית היא ערך חשוב, שממשלות צריכות לפעול למענו.[2]

ליאון קייזרלינג
Leon Hirsch Keyserling
Council of Economic Advisors.gif
לידה 11 בינואר 1908
ביופורט, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 באוגוסט 1987 (בגיל 79)
וושינגטון די. סי., ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מקצוע כלכלן, מחבר, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג מרי דבלין קייזרלינג עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נעורים והשכלהעריכה

קייזרלינג נולד בשנת 1908 בצ'ארלסטון בדרום קרולינה וגדל באי סנט הלנה.[3] הוא קיבל תואר ראשון מאוניברסיטת קולומביה בשנת 1928 וכן תואר במשפטים של אוניברסיטת הרווארד בשנת 1931. הוא חזר לאוניברסיטת קולומביה בתור סטודנט לתואר שני במחלקה לכלכלה מ־1931 עד 1933,[1] שם הוא גם לימד במשך זמן קצר.[4] בעודו שם, קייזרלינג למד בהנחיית רקספורד טגוול, אך מעולם לא סיים את עבודת הדוקטורט שלו.[5]

הוא היה נשוי למרי דבלין קייזרלינג, גם היא כלכלנית.[1]

קריירה ממשלתיתעריכה

בשנת 1933 הפך קייזרלינג לעורך דין של מנהל ההתאמה החקלאית החדש,[1] סוכנות ניו דיל אשר חילקה סובסידיות לצמצום שטח היבול. מ־1933 עד 1946 הוא היה כלכלן יועץ לסנאט במגוון נושאים חברתיים, כלכליים, תעשייתיים ופיננסיים, שבמהלכם שימש גם עוזר פרלמנטרי לסנטור הדמוקרטי של ניו יורק רוברט פ. וגנר (1933–1937) וכיהן במספר תפקידים נוספים, כולל יועץ משפטי כללי, לרשות השיכון האמריקאית, שמוזגה לתוך סוכנות השיכון הארצית (1937–1946).[1] במהלך זמנו עם וגנר קייזרלינג השתתף בניסוח יוזמות ניו דיל שונות, כולל חוק השיקום התעשייתי הלאומי, חוק הביטוח הלאומי, וחוק יחסי העבודה הלאומי.[6]

בשנת 1946 התמנה קייזרלינג לסגן יושב הראש של מועצת היועצים הכלכליים שנוצרה זמן קצר לפני־כן. הוא הפך ליושב הראש שלה בפועל ב־1949 וליושב ראש ב־1950. ב־1952 הותקפו קייזרלינג ואשתו על ידי ג'וזף מקארתי במסגרת "הבהלה האדומה" השנייה, שטען שהם "משתייכים לקבוצות חזית קומוניסטיות".[7] קייזרלינג עזב כיו"ר בשנת 1953.[1]

חיים מאוחרים יותרעריכה

לאחר התקופה שבה ייעץ לנשיא טרומן, יעץ קייזרלינג עם לקונגרס במגוון נושאים כלכליים ועסק גם בעריכת דין.[1] ב־1954 ייסד את הוועידה לקידום הכלכלה (CEP), ושימש בתפקיד הנשיא שלה עד 1987.[1] אשתו עזבה את מחלקת המסחר ב־1953 והצטרפה אליו בייעוץ וכן בהקמת ה־CEP, שם כיהנה כמנהלת עמיתה מראשיתה ועד שנת 1963.[8]

בשנת 1969 כיהן קייזרלינג ייעץ להסתדרות העובדים הכללית בישראל.[1]

הוא מת ב־9 באוגוסט 1987, בוושינגטון.[6]

כתביםעריכה

מבוסס על אוסף המאמרים של ליאון ה. קיסרלינג בספרייה ובמוזיאון הנשיאים על שם הארי טרומן.[1]

  • Redirecting Education (with Rexford Tugwell) (1934)
  • Toward Full Employment and Full Production (1954)
  • Consumption-Key to Full Prosperity (1957)
  • The Federal Budget and the General Welfare (1959)
  • The Peace by Investment Corporation (with Benjamin Javitts) (1962)
  • Taxes and the Public Interest (1963)
  • Progress or Poverty (1964)
  • The Move Toward Railroad Mergers (1965)
  • A Freedom Budget for All Americans (1966)
  • The Scarcity School of Economics (1973)
  • Liberal and Conservative National Economic Policies and Their Consequences, 1919-79 (1979)
  • The Current Significance of the New Deal (1984)

לקריאה נוספתעריכה

  • Brazelton, W. Robert (2001). Designing U.S. Economic Policy: An Analytical Biography of Leon H. Keyserling. New York: Palgrave. ISBN 0-333-77575-9. 

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 "Leon H. Keyserling Papers". Harry S. Truman Library and Museum. בדיקה אחרונה ב-11 בינואר 2009. 
  2. ^ פרק 91: האיש שרצה יותר – מתוך ההסכת (פודקאסט) "חיות כיס" | כאן תאגיד השידור, בדיקה אחרונה ב-24 בינואר 2019 
  3. ^ Keyserling, Leon Hirsch, South Carolina Encyclopedia (בAmerican English)
  4. ^ Virgo, John M. (ספטמבר 1987). "Articles In Memoriam: Leon H. Keyserling 1908–1987". Atlantic Economic Journal (Springer Netherlands) 15 (3): 1. ISSN 1573-9678. doi:10.1007/BF02316880. (הקישור אינו פעיל)
  5. ^ Brazelton, W. Robert (Fall 1997). "Retrospectives: The Economics of Leon Hirsch Keyserling". Journal of Economic Perspectives 11 (4): 189–197. doi:10.1257/jep.11.4.189. 
  6. ^ 1 2 Wayne, Leslie (11 באוגוסט 1987). "Leon Keyserling, Economic Aide to Truman, Dies". The New York Times. 
  7. ^ "Red Scare Politics and the Suppression of Popular Front Feminism: The Loyalty Investigation of Mary Dublin Keyserling". Journal of American History 90 (2): 491–524. 1 בספטמבר 2003. ISSN 0021-8723. doi:10.2307/3659442. 
  8. ^ "Keyserling, Mary (Dublin) Papers, 1924-1988: A Finding Aid". Harvard University Library. אורכב מ-המקור ב-2010-07-09. בדיקה אחרונה ב-11 בינואר 2009.