לאופולד אאואר

כנר ומורה יהודי -הונגרי שפעל ברוסיה ובארצות הברית
(הופנה מהדף ליאופולד אאואר)

לאופולד אַאוּאֶרגרמנית: Leopold Auer; בהונגרית: Auer Lipót;‏ 7 ביוני 184515 ביולי 1930) היה כנר, מורה, מנצח ומלחין יהודי-הונגרי משומד.

לאופולד אאואר
Auer Lipót
Leopold Auer
לידה 7 ביוני 1845
וספרם, ממלכת הונגריה, חלק מהאימפריה האוסטרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 ביולי 1930 (בגיל 85)
לושביץ, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות פרנקליף עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית, ציסלייטניה (ארצות אוסטריה), הונגריה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת הונגרית, רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה כינור עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים

עריכה

אאואר נולד בשנת 1845 בעיר וספרם בהונגריה, אז חלק מהאימפריה האוסטרית, כבן למשפחה יהודית. מאוחר יותר במהלך חייו, ברוסיה, התנצר לדת הנוצרית האורתודוקסית.[1] אביו, שמעון אאואר, היה צבע יליד צ'כיה ואמו, רוזליה (רוז'י) לבית גרוס נולדה ביישוב לובאשברן במחוז פייר, נפת סקשפהרוואר של ימינו. תחילה למד כינור אצל מורה מקומי, ליפוט לידל, כנר ראשון בתזמורת. הוא המשיך את לימודיו אצל דוד רידלי-כוהנה בבודפשט, ז'אק דונט וגאורג הלמסברגר (1858-1855) בווינה ולבסוף אצל יוזף יואכים בהאנובר (1865-1863). אחרי 1863 פעל כקונצרטמייסטר בדיסלדורף ואחרי 1866 בהמבורג. אחר כך ב-1868 היה אאואר כנר ראשון ברביעיית האחים מילר והשתתף בסיורי ההופעות שלה.[2] באותה שנה השתקע בסנקט פטרבורג שם התמנה ככנר ראשי וסולן בקפלה הקיסרית והחליף את הנריק וייניאבסקי כפרופסור לכינור בקונסרבטוריון. הוא כיהן בתפקיד האחרון משנת 1868 עד 1917 וגידל כמה דורות של כנרים. היה פעיל גם כקונצרטמייסטר, כנר סולן ובהרכבים קאמריים. עם הקפלה הקיסרית ערך סיורי קונצרטים באנגליה ובארצות אחרות. ב-1911 עזב זמנית את רוסיה והתגורר בדרזדן. חזר לסנט פטרסבורג ב-1914 ופעל שם עד למהפכה ב-1917. נסע לאוסלו ואחר כך בשנת 1918 עבר לארצות הברית, שם לימד במכון קרטיס למוזיקה בפילדלפיה.

אאואר זכור כאחד הפדגוגים החשובים לכינור. הוא לימד כנרים רבים, שהתפרסמו בהמשך חייהם, בהם אפרם צימבליסט, ארי פזובסקי, נתן מילשטיין, מישה אלמן, קונסטנטי גורסקי, יאשה חפץ, ז'ורז' בולנז'ה וטושה זיידל. בין היצירות הרבות שהקדישו לו מלחינים נודע בעיקר הקונצ'רטו לכינור מאת צ'ייקובסקי, שאותו סירב תחילה לנגן, משום שראה בו יצירה שאינה ניתנת לביצוע. אף על פי כן, הוא ניגן את הקונצ'רטו בשלב מאוחר יותר בקריירה שלו, לאחר שהכניס שינויים מסוימים באי-אילו מעברים. גם ביצועים של הקונצ'רטו על ידי תלמידיו (מלבד נתן מילשטיין) הסתמכו על העיבוד של אאואר.

אאואר כתב מספר קטן של יצירות לכלי שלו, ביניהן "רפסודיה הונגרית" לכינור ופסנתר. הוא כתב גם כמה וכמה קדנצות לקונצ'רטי לכינור של מלחינים אחרים, ביניהם בטהובן וברהמס (ראו קונצ'רטו לכינור (בטהובן) וקונצ'רטו לכינור (ברהמס)). הוא כתב גם שני ספרים: "נגינה בכינור כפי שאני מלמד אותה" (1920) ו"חיי הארוכים במוזיקה" (1923).

אאואר מת בלושביץ, פרבר של דרזדן, גרמניה, ונקבר בבית הקברות פרנקליף בהארטסדייל, ניו יורק.

ספרים

עריכה
  • Violin Playing and Teach It
  • 1923 My Long Life in Music (חיי הארוכים במוזיקה)

לקריאה נוספת

עריכה
  • אבנר בהט, מוזיקה יהודית - שער לאוצרותיה וליוצריה, ספריית הילל בן חיים למדעי היהדות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2011
  • Hermann Mendel, August Reissmann, Billert, Ferdinand David Musikalisches conversations-lexikon L.Heimann, Berlin 1870 Band S.345 I

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא לאופולד אאואר בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ א. בהט, עמ' 241
  2. ^ H.Mendel 1870 עמ' 345