פתיחת התפריט הראשי

הרקע לכתיבת השירעריכה

אלתרמן במלחמהעריכה

בתקופת מלחמת העצמאות היה אלתרמן כבן 38 ופטור מגיוס. למרות זאת גויס, לבקשתו, צורף לחוליית רגמים בגדוד 88 של חטיבה 8 והשתתף בקרב לכיבוש תל גת (תל עירני) והכפר עיראק אל-מנשייה בניסיון לפרוץ את הדרך לנגב הנצור.[1] לפי עדויות שהביא פרופ' מנחם דורמן בספרו "נתן אלתרמן - פרקי ביוגרפיה", נפלו פצצות בקרבת העמדה בה התחפר הצוות של אלתרמן, כקילומטר וחצי מהתל עיראק-אל-מנשייה, וכך חווה באופן מעשי את חרדת החיילים בטרם היציאה לקרב ובמהלכו. אלתרמן שוחרר משירות על ידי יצחק שדה, על פי השמועות, לבקשתו של בן-גוריון אשר אלתרמן היה מתומכיו המובהקים.[דרוש מקור]

קובץ שירי עיר היונהעריכה

הספר "עיר היונה" כולל הן שירים לאומיים והן שירים אישיים. השירים הלאומיים מתארים את המצב בארץ ישראל בתקופה שלפני הקמת המדינה על פי סדר התרחשותם: ההעפלה, קיבוץ הגלויות, כור ההיתוך, התפתחות השפה והעיר, תקופת מלחמת העצמאות ועוד עניינים שבמרכז סדר היום הציבורי. השיר עצמו מופיע לאחר השיר המתאר את ההכנות שלפני הקרבות ולפני שיר המלחמה עצמו.

השירים בספר נכתבו לאורך שנות הארבעים, אשר התאפיינו בתהליך מואץ של בנייה ומאבק לעצמאות ישראל. אלתרמן מתאר תהליך אבולוציוני של עניינים קטנים וטריוויאליים אך מעשיים, אשר ביחד מצטרפים למעשה הגדול. בשירי "עיר היונה" לא התאמץ אלתרמן לייפות את המציאות אלא תיאר אותה באופן ביקורתי ובוחן, ומתוך הבנה ואמפתיה.

הספר פורסם בשנת 1957 וזכה בפרס ביאליק.

תוכן השירעריכה

השיר נכתב בשפה גבוהה ומליצית, ובדרך כלל משמעויותיו העמוקות אינן מתבררות באופן מיידי בקריאה הראשונה. על מנת לגלות את הרבדים העמוקים שלו יש צורך בקריאה חוזרת ונשנית של הטקסט תוך כדי הכרה וקישור לאירועים והמאורעות שהתחוללו בתקופת הזמן שעל הרקע שלה נכתב.

השיר מתאר את הקמתו של מחנה צבאי זמני בטרם יציאה לקרב כלשהו. בהמשכו משולבות אבחנות של המשורר כמשקיף ב"מבט על" של משמעויותיה העמוקות והשפעתן של המלחמה ואחריתה על נפש האדם.

בית ראשוןעריכה


לֵיל חֲנִיָּה. בְּקוֹל דְּבָרִים, בִּשְׂחוֹק, בְּגֶדֶף
בַּהֲמֻלַּת מְלָאכוֹת הוּא קָם, הִנֵּה הִנּוֹ
כְּמוֹ פְּנֵי עִיר נִבְנֵית פָּנָיו שֶׁל שְׂדֵה הַקֶּטֶל
בְּהִתְפָּרֵשׂ הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר דִּינוֹ
לִהְיוֹת שׁוֹפֵךְ דָּם הָאָדָם וּמַגִּנּוֹ.


מחנה צבאי חדש מוקם כשלב הראשון לצורך התארגנות והיערכות הכוחות הלוחמים לפני היציאה לקרב. בקרב עצמו יגרמו הלוחמים לשפיכות דמים של עצמם ושל האויב על מנת להגן על בני אדם אחרים אשר בשמם יצאו.

בית שני ושלישיעריכה

בבתים אלו, שלא הולחנו ואינם בגרסה המושרת הידועה מתוארות המלאכות והפעולות של החיילים בהקמת המחנה ובהכנת המדים והציוד. המחנה הוא מעין עיר פרימיטיבית "פני נפחיה ואופיה ועגלוניה של חברה בטרם גג", ובה נוצר הווי ייחודי. המיוחד בבית זה שלא מוזכר בו הקרב. הבית הוא מעיין אתנחתא מהסיבה שלשמה נאספו כל אותם גברים

פני הגברים המטליאים עלי ברכיים
חולצה ונעל, פני הלץ, פני הטבח
פני הבדיחה בצוהב בהרות הקיץ
שמושבה על הארגז או על הפח

בית רביעיעריכה

עם רדת הערב, באשמורת הראשונה, ההכנות מסתיימות והמחנה עומד ומוכן. עם זאת, אין מדובר במחנה קבע אלא במחנה אוהלים זמני כמנהג הצוענים ובדומה לאופיה של ההוויה המלחמתית. זו יכולה להשתנות בכל רגע מכיוון שכבכל שעת חירום מתבטלים לחלוטין החוקים היוצרים מסגרות וכלים בחיי האדם, וההוויה כולה מרוכזת במאבק לשמירת החיים והקיום האישי.

בית חמישיעריכה

בבית זה, שהושמט אף הוא מהגרסה המושרת מתוארים קשרי חברות הנוצרים בין החיילים מתוך הבדידות ומתוך הצורך בקשרים חדשים במצב בו נעלם המעמד החברתי של ימי השגרה "הרעות..שומרה בין איש ואיש את הקשרים, בהישרף גשרי שכירות ומסחרים"

בית שישיעריכה

הבתים שש ושבע עוסקים בייצוג הווי הלוחמים ובשפה בה ניתן לדבר על מאורעות ורגשות אלו של אחווה ושותפות. האמנות ה"גבוהה" אינה מסוגלת להביע את הסיטואציה ודווקא דיבור ישיר ובוטה גם אם אינו נעים לאוזן יכול לשקף את רוח הזמן. על הווי זה של אחוות לוחמים למול הסכנה יכול להעיד רק "הזמר הנפוץ" העומד בניגוד ל"שירה הצרופה"

בית שביעיעריכה

המשורר חוזה את "הזמר הנפוץ" שיבטא את חוויית המלחמה של החיילים הפשוטים. ללא "דקויות" של שירה אלא בלשון בוטה "בלי מורך לב ובלי חשש מפני הזול".

פרשנותעריכה

אריאל הירשפלד רואה בתיאור "הזמר הנפוץ" המשתמש "ללא חשש מפני הזול" בדימויים נדושים וברגשנות שבח של אלתרמן לקיטש שכאשר הוא משולב במעשה אמנות מקנה לו "אנרגיות על"[2]. יפתח אופק כותב כי אלתרמן כ"משורר מגויס" מכיר בחובה שביציאה בקרב וכי רק הזמר העממי על צעקנותו ופגמיו האסתטיים המתאר רגשות עזים במקום לבטים ומורכבויות יכול להביע אמת פשוטה זו של חובת ההתגייסות[3]. אורי קציר רואה ב"זמר הנפוץ" שבבית השביעי סיכום של נאום המפקד המשתמש במילים פשוטות ומובנות לכל ולא בשפה גבוהה ומליצית בפני החיילים בטרם צאתם לקרב.

בית שמיניעריכה

הוא הבית השני והפזמון החוזר בגרסה המושרת. תיאור של הווי המחנה העסוק. השהייה במחנה, עם השירים והידידויות הארעיות, מכשף את החונים, כיחידים וככלל, ברוח הבלים. כאן, "רְעות רוח" נלקח מקהלת ("הכל הבל ורעות רוח") ואינה ה"רֵעות" מהבית החמישי. בבית זה מבטא אלתרמן תפיסת עולם לפיה גם ב"מלאכות החופזות" - מעשה הקמת המחנה הפשוט והזול יש מימד רוחני "כישופה של רעות רוח" והוא חלק מ"בניינה של ממלכה" - הקמת המדינה שבדרך.

לֵיל חֲנִיָּה, לֵיל זֶמֶר, לֵיל שְׁחָקִים רָקוּעַ
לֵיל רֹב מְלָאכוֹת חוֹפְזוֹת, לֵיל אֵד מִן הַדְוָדִים
לֵיל שֶׁמּוֹסֵךְ אֶת כִּשּׁוּפָהּ שֶׁל רֵעוּת רוּחַ
בְּבִנְיָנָהּ שֶׁל מַמְלָכָה, לֵיל נְדוּדִים
נִצַּב פָּרוּשׂ עַל הַיָּחִיד וְהַגְדוּדִים.

בית תשיעיעריכה

חווית המחנה היא חלק מחווית המלחמה, והפזמונים אשר קשורים אליה מקנים זיכרון נוגה, ברקע הרעה, לימי המלחמה. בשורה "עוד ימשכו המה כמו נימה מחֵלֶב/נפשו של דור.." משיכת הנפש מושוות להוצאת נימה (שערה) מחֵלֶב (שומן)- הדימוי בו משתמשת הגמרא לתיאור מיתת נשיקה (מיתה קלה) "נשיקה דמיא כמשחל בניתא מחלבא"(תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ח', עמוד א') ובפירוש רש"י "כמושך נימת שער מתוך החֵלֶב".

בית עשיריעריכה

חזרה מתיאור רוח המחנה, עם אחוות החיילים ושירת הפזמונים, למהותה הגושמית של המלחמה. אותו הווי "עולה ביעף ושב נקטע בילל" של נפילת החיילים הנורים. איתו נקטע גם השיר כולו, עם כל תיאוריו הציוריים של המחנה והמלחמה. יש הרואים בשורות האחרונות ביקורת נוקבת על תיאור המלחמה כדבר הירואי.

הגרסה המוזיקליתעריכה

יאיר רוזנבלום הלחין את השיר לקראת פסטיבל הזמר והפזמון בשנת 1973. יהורם גאון התקשר אליו ושאל אם יש לו שיר שיוכל לשיר בפסטיבל. רוזנבלום, שלא רצה להחמיץ את ההזדמנות, מיהר להשיב בחיוב. הוא דפדף בספר השירים עיר היונה שהיה בהישג ידו ונקב בשם השיר מבלי לקרוא אותו. השניים סיכמו להיפגש למחרת בבוקר כדי לעבוד על השיר. בתום השיחה גילה רוזנבלום כי השיר שבחר באקראי מורכב מאוד להלחנה, מכיוון שהוא איננו בעל מבנה שירי כמקובל בפסטיבלים ואינו כולל בתים ופזמון חוזר. כדי לפתור את הבעיה החליט רוזנבלום להלחין רק שבעה מהבתים להשתמש בבית השמיני כפזמון.

רוזנבלום, שהתחייב להשמיע לגאון את השיר בבוקר, עמל על הלחנתו כל הלילה, אך להפתעתו גאון לא הופיע לקבל את השיר. רוזנבלום הבין שגאון ויתר על השיר, אך לא רצה לוותר על פסטיבל הזמר.[4] הוא פנה לשלושה מבני טיפוחיו בלהקת הנח"ל - חנן יובל, אפרים שמיר וירדנה ארזי - שהיו בתקופה זו בתחילת דרכם העצמאית, והציע להם לבצע אותו למרות הטקסט המורכב לשינון ולביצוע. מעמדו התרבותי המרכזי של הפסטיבל שכנע את השלושה לבצע את השיר, ושמיר קיווה גם להיעזר בתשומת הלב הציבורית כדי לקדם את הקמתה של להקת כוורת. את השלושה ליוו בשירה שלישיית אף אוזן גרון. בשל מורכבותו לא זכה השיר להצלחה בתחרות, אך הפך מאוחר יותר לאחת הקלסיקות של פסטיבל הזמר לדורותיו.

במרשתת ניתן למצוא מספר קטן של גרסאות כיסוי לשיר. ביניהן ניתן לציין את הביצוע של להקת "סקסטה" בניהולו המוזיקלי של אורי קריב, ואת הביצוע של קובי אלדר בניהולו המוזיקלי של ארנון פרידמן.

מצעדיםעריכה

ב-21 במאי 1973 הוצג השיר בפינה לשיפוטכם במצעדי הפזמונים ושהה במצעד 12 שבועות מהם שבועיים במקום הראשון. במצעד הפזמונים השנתי תשל"ג הגיע למקום ה-13. בשנת 2009 נבחר במקום ה-13 במצעד המצעדים של ידיעות אחרונות לבחירת השיר הישראלי הטוב בכל הזמנים.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שביט לב, כלניות באוקטובר - סיפור הקרב שבו השתתף אלתרמן והקרבות על תל גת
  2. ^ אריאל הירשפלדמאה שנה להולדת נתן אלתרמן, באתר הארץ, אוגוסט 2010
  3. ^ יפתח אופק, לֵיל רֹב מְלָאכוֹת חוֹפְזוֹת, לֵיל אֵד מִן הַדְּוָדִים, באתר נתן אלתרמן
  4. ^ קרן רוזנבלום-פולק, "תמיד עולה המנגינה" משירי יאיר רוזנבלום, ספרי חמד, 2013, עמ' 102