אשמורות הלילה

אשמורות הלילה כלשון המקרא, או משמרות הלילה כלשון המשנה, הן חטיבות זמן אליהן מתחלק הלילה על פי היהדות. אשמורה אחת היא כשיעור זמן עמידתם של אנשי משמרת לילה עד בוא המשמרת הבאה. להלכה הלילה נחלק ל-3 אשמורות שוות.

משמעות המושג

רבי חזקיה בר מנוח מחבר ספר החזקוני סובר כי השם אשמורה מקורו מלשון ציפייה והמתנה, שכן בלילה ישנן משמרות מלאכים האומרים שירה לפני האלוהים על פי חלוקת משמרות, כשכל משמר מצפה ומייחל לבוא תורו.

חלוקת הלילה לאשמורות

ישנן דעות בהלכה הסוברות כי ראשיתן של האשמורות בשקיעת החמה וסופן בהנץ החמה, אולם רש"י ותוספות סוברים כי ראשיתן בצאת הכוכבים וסופן בעלות השחר. בספר הזוהר נכתב כי משכן של שלוש האשמורות בכל ימות השנה שווה - 12 שעות שוות, וישנן דעות שונות להבנת דברי הזוהר.

בתלמוד בבלי, מסכת ברכות (ג, א) נאמר:

תניא, רבי אליעזר אומר: שלוש משמרות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי, שנאמר: ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו, שאוג ישאג על נוהו. וסימן לדבר – משמרה ראשונה, חמור נוער; שנייה, כלבים צועקים; שלישית, תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה.

לאחר מכן מובאת ברייתא בה מוצגת דעתו של רבי שהלילה נחלק לארבע אשמורות, וכן דעתו של רבי נתן שהלילה נחלק לשלוש אשמורות. החוקר חיים יחיאל בורנשטיין מציין כי הבבלים חילקו את הלילה ל-3 בעוד שאצל היוונים והרומים חילקו את הלילה ל-4. בורנשטיין אף שיער שרבי, שחי בארץ ישראל בתקופה שזו הייתה תחת שלטון רומי, מתאר את החלוקה הרווחת בסביבתו, בעוד שרבי נתן, שחי בבבל, תיאר מצידו את החלוקה הרווחת בסביבתו.

הלכה למעשה נקבעה חלוקת הלילה ל-3 אשמורות שוות. כך למשל, בהקשר למשנה במסכת יומא, פרק א', הלכה ח', ”בְּכָל יוֹם תּוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ בִּקְרִיאַת הַגֶּבֶר אוֹ סָמוּךְ לוֹ, בֵּין לְפָנָיו בֵּין לְאַחֲרָיו. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מֵחֲצוֹת, וּבָרְגָלִים מֵאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, וְלֹא הָיְתָה קְרִיאַת הַגֶּבֶר מַגַּעַת עַד שֶׁהָיְתָה עֲזָרָה מְלֵאָה מִיִּשְׂרָאֵל.”, פוסק הרמב"ם: ”אימתי תורמין הדשן--בכל יום, משיעלה עמוד השחר; וברגלים, משליש אחרון של לילה; וביום הכיפורים, מחצות הלילה.”

ראו גם

• חצות הלילה

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.