ארס פואטיקה
ארס פואטיקה (בלטינית: ars poetica - "אמנות השירה") היא תופעה שבה אמנות עוסקת באמנות וביצירתה. הארס פואטיקה מפותחת בעיקר בתחום הכתיבה והספרות, אך מופיעה גם בתחומי אמנות שונים.
ארס פואטיקה בשירה
עריכהסוג זה של כתיבה, המכונה גם "שירה בראי עצמה", הוא למעשה רפלקציה - התייחסות של האמן לעצמו ולאמנותו. במרכזה עומדים תיאורים הקשורים בתהליך היצירה של שיר (כגון מניעים לכתיבה, טכניקות, נושאים וחומרים) וכן הגדרות לשירה והתייחסות לפרסום היצירה ולתגובות הקהל.
דוגמאות מפורסמות לשירה ארס-פואטית הן השיר "לא זכיתי באור מן ההפקר" ו"זריתי לרוח אנחתי" מאת ביאליק, המתארים את עבודתו של המשורר בחציבת ניצוץ השירה מלבו, שירו של נתן אלתרמן "ירח", או שירו של חזי לסקלי "שירה", המתאר את התכונות הנדרשות משירה טובה ("שירה חייבת לעמוד ולדבר" ועוד), וגם השיר "ספר שירי" של רחל המשוררת, שבו מתואר תהליך פרסום השיר מנקודת ראותו של המשורר.
דוגמה לביטוי ארס-פואטי נמצאת גם בין הסונטות של שייקספיר. בסונטה 100 מתאר המשורר כיצד הוא תר אחר המוזה שנעלמה:
אַיֵּה אַתְּ מוּזָה, זֶה מִכְּבָר הָעֹז
אָבַד לָךְ, אֵי מְקוֹר אוֹנֵךְ?
אֶת לַהֲטֵךְ כִּלִּית עַל שִׁיר נָלוֹז,
עַל עִנְיָנִים נִקְלִים – אֶת כָּל הוֹנֵךְ?— תרגום יעקב אוסטרובר, בשורות נצחיות, סונטות שייקספיר.
ההתייחסות הארס-פואטית נפוצה במיוחד בשירה מודרנית ופוסט מודרנית, בה עוסק המשורר יותר בדמותו שלו מאשר בנושאים חיצוניים (כמו טבע או פוליטיקה). דוגמה לכך ניתן למצוא בכתיבתו של דוד אבידן, "תרומה צנועה לתאוריה של הפואטיקה". עם זאת, ניתן למצוא ארס פואטיקה אפילו בפואמה המיתולוגית "פיגמליון". דוגמה אחרת היא השיר "Your Song" של ברני טופין שהלחין ושר אלטון ג'ון, שיר אהבה המספר על תהליך כתיבתו.
ארס פואטיקה בפרוזה
עריכהבפרוזה מופיעה הארס פואטיקה בצורות רבות. היא לרוב מתארת את תהליך הכתיבה של הסופר או את הלבטים הפנימיים ביצירת אמנות. דוגמה מפורסמת לספרות ארס פואטית היא "האמן ומרגריטה" של בולגאקוב, שבו סובב הסיפור כולו סביב סבלו של האמן ויחסו ליצירתו, ובו נמצא המשפט הארס-פואטי המפורסם "כתבי יד אינם בוערים". דוגמה נוספת היא "בורחס ואני" של בורחס, המתאר את שיחתו של הסופר עם עצמו, דיאלוג בין הצד האמנותי לבין הצד היומיומי של הסופר. גם ברבים מסיפורי עגנון, כגון "אצל חמדת", משולבת ארס פואטיקה דרך המבע המשולב או דרך הצגת דמויותיהם של סופרים ומשוררים אחרים.
ארס פואטיקה באמנויות הבמה
עריכהבאמנויות הבמה (תיאטרון, קולנוע, טלוויזיה וכדומה) נפוץ העיסוק העצמי - אם באמצעות מחזה, סרט או סדרת טלוויזיה העוסקים בחייהם של שחקנים, במאים, תסריטאים או דמויות אחרות מתחום אמנות הבמה, אם באמצעות טכניקת ה"הצגה בתוך הצגה" (או "סרט בתוך סרט"), המאפשרת הצגת זווית נוספת של העלילה הראשית, ואם באמצעות מונולוגים בדבר היצירה המושמים בפיהן של דמויות. ויליאם שייקספיר נגע בארס-פואטיקה בכמה ממחזותיו, בהם "חלום ליל קיץ" (בו מעלות הדמויות מחזה מהמיתולוגיה היוונית) ו"המלט". בסרטו של פדרו אלמודובר, "חיבוקים שבורים", נעשה שימוש כפול בארס-פואטיקה: עלילת הסרט עוסקת בצילומו ובהפקתו של סרט בשם "נשים ומזוודות", ובמסגרת זו מצולם גם סרט תיעודי המתעד את יצירתו של "נשים ומזוודות". "פונדק הרוחות", מחזהו של נתן אלתרמן, הוא ארס פואטי.
ארס פואטיקה באמנות פלסטית
עריכהיש שטוענים שכל דיוקן עצמי באמנות פלסטית הוא יצירה ארס פואטית. הטענה היא שהאמן מצייר או מפסל את האמן שבו ולא סתם את תווי פניו, ושמרכז הציור הוא באמנות. מנגד יש שטוענים שצריכה להיות התייחסות ברורה לאמנותו של האמן כדי שהיצירה תחשב ארס פואטית. בכל אופן ישנן יצירות ארס פואטיות ברורות בהן מופיעה יצירה אחרת של האמן ברקע, או שהיצירה מתארת אמן או כלי לאמנות.
דוגמה מובהקת לארס פואטיקה היא הציור של פיקאסו "הגיטריסט הזקן", כמו כן לפיקאסו הייתה תקופה בה צייר אך ורק עפרונות וכלי כתיבה בצורות שונות ובמקומות שונים.
קישורים חיצוניים
עריכה- ארס פואטיקה באתר משרד החינוך - הסברים ודוגמאות