לינטופי
לינטופי (בבלארוסית: Лынтупы; בפולנית: Łyntupy) היא עיירה במחוז ויטבסק שבבלארוס, בסמוך לגבול ליטא, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית.
| |||
 | |||
| מדינה |
 בלארוס | ||
|---|---|---|---|
| וובלסט |
 ויטבסק | ||
| ראיון | פסטאווי | ||
| גובה | 211 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיירה | 1,124 (1 בינואר 2024) | ||
| קואורדינטות | 55°03′00″N 26°19′00″E / 55.05°N 26.316666666667°E | ||
| אזור זמן | UTC+3 | ||
תולדות היישוב עריכה
לינטופי נזכרת לראשונה במאה ה-14 כיישוב בדוכסות הגדולה של ליטא. בחלוקת פולין השלישית בשנת 1795 נכלל היישוב בשטח האימפריה הרוסית.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1915, הייתה העיירה בקו החזית של הקרבות. לאחר הסכם ריגה נכללה העיירה בתחום הרפובליקה הפולנית השנייה.
יהודי לינטופי עריכה
.jpg)
בין מלחמות העולם נמנו בעיירה כ-350 יהודים, והתקיימו בה פעילות ציונית ופעילות של הבונד, וכן בית ספר עברי. עם כיבוש האזור בידי הסובייטים בספטמבר 1939 נאסרה פעילות זו.
בסוף יוני 1941, במהלך מבצע ברברוסה, נכבשה העיירה בידי הגרמנים, וליטאים מקומיים ערכו פרעות ביהודיה. בהמשך, הוטלו על יהודי העיירה גזירות שונות, ובהן הגבלות תנועה, חובת ענידת טלאי צהוב, החרמת רכוש וגיוס לעבודות כפייה. בתקופה זו נרצחו בעיירה מספר יהודים בידי שוטרים ליטאים, ובהם רב העיירה, אריה יודקובסקי, ובני משפחתו.
בסוף שנת 1941 רוכזו יהודי העיירה בגטו שהוקם באזור מוזנח בה, בו הועסקו בעבודות כפייה. בשל העברת השליטה באזור באפריל 1942 לידי הליטאים, נמלטו מהגטו שבעיירה מספר מיהודיו, וחלקם נתפסו ונרצחו.
בספטמבר 1942 הועברו יהודי הגטו שבעיירה לגטו שווינציאן, וגורלם שם היה כגורל יתר יהודי המקום. כ-100 יהודים שהושארו במחנה עבודה בעיירה נרצחו ב-22 בדצמבר 1942 יחד עם יהודים נוספים מהסביבה.
קישורים חיצוניים עריכה
- לינטופי (Łyntupy), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- "לינטופי", באתר השטעטל הווירטואלי
- "לינטופי", באתר JewishGen (באנגלית)
- אלכסנדר קרוגלוב (רו') ומרטין דין (אנ'), לינטופי, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1087–1088), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)