פתיחת התפריט הראשי

לריסה, הידוע גם כ-נפטון VII, הוא הירח החמישי הקרוב ביותר לנפטון, כוכב הלכת השמיני במערכת השמש. לריסה התגלה בשנת 1981, ונקרא על שמה של הנימפה לריסה במיתולוגיה היוונית, שאהבה את אל הים פוסידון אהבה ללא גבולות.

לריסה
Larissa.jpg
לריסה, צולם על ידי וויאג'ר 2, יולי 1989
גילוי
מגלה הרולד ריטסמה, ויליאם הוברט,
לארי לבובסקי, דוד טולן
תאריך גילוי 24 במאי 1981
מאפיינים מסלוליים
חצי ציר גדול 73,548 ק"מ
אקסצנטריות 0.001393
זמן הקפה 0.55465332 ימים
נטיית מסלול 0.251°
ירח של נפטון
מאפיינים פיזיים
קוטר ממוצע 195 ק"מ (216×204×164) ק"מ
שטח הפנים 118,236.98 קמ"ר
מסה ‎4.2×1018ק"ג
צפיפות ממוצעת 1.2 גרם/סמ"ק גרם/סמ"ק
כוח משיכה 0.03~ מ/ש2
זמן סיבוב עצמי 0.55465332 ימים
נטיית ציר הסיבוב
אלבדו 0.09
מהירות מילוט 0.076~ ק"מ/שנייה
בהירות 21.5
טמפרטורה 51~ K

גילויעריכה

לריסה התגלה ב-24 במאי 1981 על ידי הרולד ריטסמה, ויליאם הוברט, לארי לבובסקי ודוד טולן, בזמן שביצעו תצפיות טלסקופיות[1]. ההכרזה הרשמית (IAUC 3608) בדבר גילוי הירח החדש הגיעה ב-29 במאי 1981[2].

אישור הגילוי בוצע על ידי גשושית המחקר וויאג'ר 2, בשעה שזו ביצעה מעוף באזור של נפטון בשנת 1989. הצהרתו של סטפאן סינוט התייחסה ל"עשרה פריימים אשר צולמו במהלך חמישה ימים", כך שהאישור הסופי לתגלית בוצע מעט לפני ה-28 ביולי 1989.

מקור השםעריכה

עם גילויו קיבל הירח את שמו הזמני S/1981 N 1 על ידי הרולד ריטסמה. ב-2 באוגוסט 1989, כאשר פורסמו הצילומים של וויאג'ר 2, הוא קיבל (IAUC 4824) שם זמני נוסף S/1989 N 2[3].

שמו הרשמי לריסה ניתן לירח רק ב-16 בספטמבר 1991[4], על ידי האיגוד האסטרונומי הבינלאומי (IAUC 5347), הסמכות העליונה בקביעת שמות לגופי שמים.

מאפיינים פיזייםעריכה

מעט מאוד ידוע אודות הירח. התמונות של וויאג'ר 2 מלמדות כי צורתו אינה כדורית, וכי פני שטחו מכילים מכתשים רבים. הירח אינו מכיל אטמוספירה, והוא אינו מראה שום עדות לפעילות גאולוגית.

לריסה בעל קוטר ממוצע של 195 ק"מ, והוא נמצא במרחק של 73,548 ק"מ מנפטון. מסלולו קרב יותר ויותר לנפטון, כך שבעתיד ייתכן ויתנגש באטמוספירה של נפטון או יתפרק לטבעות פלנטריות, זאת כאשר יחצה את גבול רוש עקב השפעת כוחות גאות.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא לריסה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה