דן על לשם, ונקרא אטופסי, ובו פרצוף אדם מהופך על שם שהפכו שבט דן את הקערה על פיה, והפכו לשם לסמל בפסל מיכה. וכתיב בספר יהושע בחילוק הארץ ויקראו ללשם דן כשם דן אביהם, שהוא עיר מארץ ישראל.
לשם היה גם כינוי לעיר ששבט דן כבש,[1] והסב את שמה ל-'דן'. נראה שלשם וליש הם שמות נרדפים לאותה עיר.[2] כנראה שבעיר זו הוקם המקדש של שבט הדני, בו הוצב פסל מיכה, ובו שירתו בני השושלת של יהונתן בן גרשום ככוהנים עבור השבט.
מאחר שאין במקורות פרטים מזהים לאבני החושן, הרי שאין לדעת לאיזו אבן חן התכוונו ואפילו מה היה צבעה.
הלֶשֶׁם מתוארת במקורות שונים כאבן בוהקת בצבע כתום-זהוב. יש גורסים כי מדובר בעצם בענבר (Amber), שרף מאובן בצבע כתום עז.
תרגום אונקלוס מתרגם קַנְכֵרִי, Cenchros, ותרגומים ארמיים נוספים מתרגמים קַנְכִּירֵי או קַנְכִּירִינוּן. ייתכן שכוונתם למילה יוונית שפירושה דוחן – אבן הנראית כאילו פיזרו עליה גרגירי דוחן.
המדרש (במדבר רבה) מייחס לאבן הלשם את צבע הספיר – כחול.
בתרגום השבעים מופיע Ligurius שמגיע מן המילה היוונית Ligyrion. ליגוריוס היא אבן חן קשה ושקופה, כנראה ענבר או טורמלין.
גם תרגום המלך ג'יימס גורס Ligurius. ליגוריוס היא בעצם שמה הקלאסי של אבן החן היאסינת' (Jacinth, Hyacinth), זירקון בצבע כתום-צהוב או כתום-אדמדם.
