מאוריסיו בלטר

הרב בלטר.

הרב מאוריסיו בלטר (ספרדית: Mauricio Balter; נולד ב-1957) הוא מראשי התנועה המסורתית (קונסרבטיבית) בישראל. הוא מכהן כיום כמנכ"ל "מסורתי עולמי", ארגון-הגג הבינלאומי של הזרם, ו"מרכז עולמי", הזרוע הקונסרבטיבית בההסתדרות הציונית העולמית.

חייועריכה

הרב בלטר נולד במונטווידאו בירת אורוגוואי. מנעוריו היה קרוב לחיי הקהילה. הוא השלים תואר ראשון בפסיכולוגיה וחינוך, והשיג עוד אחד בלימודי יהדות. בהמשך שימש מנהל כללי של הקהילה הספרדית בבוגוטה, קולומביה ומנהל לענייני דת של קהילות סלטה וטוקומאן בארגנטינה. בשנת 1991 הוסמך לרבנות בבית המדרש לרבנים של אמריקה הלטינית (בית המדרש ע"ש מרשל מאייר) בבואנוס איירס, ואז כיהן בקהילת "אור חדש" בבירה. לאחר מכן מונה כמנהל הכללי של שלוחת "מסורתי עולמי", ארגון-הגג הקונסרבטיבי העולמי, במדינה. בתקופה זו היה אחראי על התמיכה במשפחות ההרוגים הרבים בפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה. בסך הכל עסק בפעילות ציבורית בדרום אמריקה במשך ארבע-עשרה שנה.

בקיץ 1995 עלה עם אשתו בלהה ושתי בנותיו לישראל, שם השתכן בקריית ביאליק והתמנה לרבה של הקהילה המסורתית הקריות. הוא מילא את התפקיד במשך חמש-עשרה שנים. מ-1997 ריכז יחד עם הסוכנות היהודית את מיזם ""ע.מ. – עליה מסורתית", שהביא לעיר כחמש מאות משפחות מארגנטינה בין 1997 ל-2007, סביב שנות המשבר הכלכלי הקשה של 1998–2002. בעיקר עקב כך גדל מספר בתי-האב החברים בקהילה מ-20 ל-300 בתקופת כהונתו.[1] ב-1999 היה אחד מששת הנציגים הלא-אורתודוקסיים הראשונים להצטרף למועצה דתית בישראל, וקיבל מושב בקריית ביאליק.[2] בתחילת 2003 נבחר לנשיא כנסת הרבנים בישראל,[3] תפקיד אליו מונה לסירוגין במשך ארבע קדנציות ואותו הוא ממלא עד היום. באותה שנה השלים תואר שני במחשבת ישראל באוניברסיטת חיפה. בנוסף שימש כסגן יו"ר התנועה וכמנהל הלשכה לשירותי דת שלה. כמו כן הוא חבר הוועד הפועל של כנסת הרבנים העולמית. הוא נבחר לוועד הפועל הציוני ב-2006[4] והוחלף ב-2012.[5]

מתוקף תפקידו כיו"ר ועדת הליטורגיה של התנועה המסורתית בישראל, עמד בראש הצוות שהכין וערך את ואני תפילתי: סידור ישראלי שיצא ב-2009.[6] ב-2010 עזב את קריית ביאליק ועבר להתגורר בבאר שבע, שם התמנה לרבה של ק"ק אשל אברהם, הקהילה הקונסרבטיבית הגדולה בדרום ישראל. הרב בלטר תמך בעקביות בהסמכת להט"ב מוצהרים לרבנות, סוגיה שפילגה את התנועה לאורך שנות ה-90 וראשית ה-2000: ב-2006, כשהתאפשר המהלך בארצות הברית, לא התקבלה ההחלטה בישראל ומכון שכטר הוסיף לדחות מועמדים כאלה. ב-2012 נערכה הצבעה חוזרת והנושא אושרר.[7]

בהשקפתו הוא משתייך לאגף הליברלי ביהדות הקונסרבטיבית, הדוגל בתאולוגיה אקזיסטנציאליסטית של יחסים תמידיים בין הבורא למחברי כתבי הקודש.[8]

כיום, הוא מייצג את התנועה כחבר דירקטוריון בקק"ל שמרכז את וועדת איכות הסביבה והוא חבר הנהלה בהסתדרות הציונית העולמית.


קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה