מאכנובשצ'ינה
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
מאכנובשצ'ינה (באוקראינית: Махновщина) היא טריטוריה השוכנת בדרום רוסיה. במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה, בשנת 1918, שלט באזור צבא המרד המהפכני של אוקראינה, ותחת חסותו, במהלך המהפכה האוקראינית, נעשו בה ניסיונות לכונן חברה אנרכיסטית.
 | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | אנרכו-קומוניזם |
| שפה נפוצה | אוקראינית, רוסית |
| עיר בירה | הולייאיפולה |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אירופה |
| היסטוריה | |
| הקמה | |
| מלחמת האזרחים ברוסיה | יוני 1918 |
| פירוק | |
| כיבוש על ידי הצבא האדום | 1921 |
| ישות קודמת | מדינת אוקראינה |
| ישות יורשת | הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית |
| אוכלוסייה בעבר | כ-7 מיליון (נכון ל־1918) |
| שונות | |
 | |
  | |
באותן שנים, תחת אבטחת צבא המרד המהפכני האוקראיני, קמו במאכנובשצ'ינה מועצות חופשיות וקומונות חירותניות, בהנהגת נסטור מאכנו, האנרכו-קומוניסט. אוכלוסיית הטריטוריה מנתה כ-7 מיליון תושבים.
הטריטוריה נכבשה על ידי הצבא הלבן, תחת פיקודו של אנטון דניקין וכך נוצרה ממשלת דרום רוסיה; אולם, עד 1920 כוחותיו של דניקין הובסו על ידי הכוחות המשולבים של הצבא האדום ולוחמת הגרילה של צבא המרד המהפכני.
מאחר שהטריטוריה אורגנה בצורה אנרכיסטית, ההתייחסות אליה כאל "שלטון" או "ממשל" שנויה במחלוקת. לעיתים מתייחסים למאכנוביסטים (בהנהגת מאכנו) כשלטון, אך תפקידם היה אך-ורק צבאי, ותפקידו של מאכנו היה למעשה אסטרטג ויועץ צבאי של יחידות מליציה מקומיות חופשיות שיכלו לפעול ללא הוראותיו[1].
היסטוריה
עריכההקמה
עריכההתפקיד הצבאי שאפיין את מאכנו הפך במהרה לתפקיד ארגוני. בקונגרס הראשון של הקבוצות האנרכיסטיות (שנקרא נבט, Набат) הוחלטו חמש החלטות עיקריות: דחייה של כל המפלגות, דחייה של כל דיקטטורה שהיא, שלילה של רעיון המדינה, דחייה של כל "שלב מעבר" או דיקטטורה של הפרולטריון ועידוד של ניהול עצמי של העובדים דרך מועצות פועלים. עקרונות אלו היו בניגוד מוחלט לעקרונות הבולשביזם.
הצבע שנבחר לסמן את הקבוצות האנרכיסטיות הוא שחור (הצבע המסורתי של האנרכיזם), בניגוד למדים הלבנים של הצאר ולמדים האדומים של הבולשביקים. עקרונות הממשל הוצגו במניפסט שפורסם על ידי ענף התרבות והחינוך של צבא המרד המהפכני והופץ בקרב האוכלוסייה, בעיקר בקרב איכרים.
התפתחות ומאפיינים
עריכהבין נובמבר 1918 ליוני 1919 המאכנוביסטים הקימו חברה אנרכיסטית שנוהלה על ידי האיכרים והפועלים באוקראינה בטריטוריה שהשתרעה בין ברדיאנסק, דונצק, זפוריז'יה ודניפרופטרובסק.
עיקר האוכלוסיה החקלאית בכפרים אלו הורכבה מעובדי אדמה, עלינו להבין באותה העת הן איכרים והן חקלאים. הן (המועצות) הוקמו ובוססו קודם כל ומעל הכל על שוויון ואחווה של החברים בהן. כולם, גברים ונשים, עבדו ביחד, בתודעה מושלמת בנוגע להאם עליהם לעבוד את האדמה או לבצע עבודות בית... תוכנית העבודה בוססה בפגישות בהן כולם השתתפו. כך הם ידעו בדיוק מה עליהם לעשות.
— מאכנו, המהפכה הרוסית באוקראינה, 1936
מנהיגים בצבא המרד המהפכני של אוקראינה טוענים שהחברה אוגרנה על בסיס ערכים אנרכיסטים, ועקב כך דגלו המאכנוביסטים באופן רשמי במדיניות של החברות החופשיות וראו בה בסיס לכינון צדק חברתי. החינוך בוסס על העקרונות שהציג פרנסס פרר והכלכלה התבססה על החלפה חופשית בין קהילות חקלאיות ועירוניות, של מזון ומוצרים, בהתאם לתאוריות של פיוטר קרופוטקין.
המאכנוביסטים תמכו ב"מועצות חופשיות של פועלים ואיכרים" והתנגדו לממשל ריכוזי. מאכנו קרא לבולשביקים דיקטטורים והתנגד ל "צ'קה (משטרה חשאית)...ומוסדות סמכותניים וכפייתיים אחרים". הוא קרא ל"חופש הדיבור, חופש העיתונאות, חופש ההתאספות, ההתארגנות וכדומה". המאכנוביסטים ארגנו קונגרסים של מועצות, בהם כולם השתתפו, אפילו מפלגות פוליטיות - כולל הבולשביקים - בתנאי שנציגיהם נבחרו כנציגים על ידי מועצות של פועלים או איכרים. בניגוד לכך, בשטח הבולשביקי, לאחר יוני 1918, אף לא בולשביק לא הורשה להיות חבר במועצות הלאומיות ובמרבית המועצות המקומיות, שהחלטותיהן היו נתונות לווטו מצד המפלגה הבולשביקית.
הודעה הכריזה כי מאכנוביסטים לא מורשים להשתתף בצ'קה, וכך, כל המליציות שנוהלו בידי מפלגות פוליטיות וכוחות שיטור מפלגתיים (כולל משטרות חשאיות כמו הצ'קה) נאסרו בשטחים המאכנוביסטיים. ההיסטוריון נועל שוורץ אומר כי "מאכנו לא הסכים לתמוך בגופים ששאפו לבסס סמכות פוליטית, ובהתאם לכך מיסס את המועצות של הבולשביקים". הבולשביקים, מהצד השני, טענו כי פעלו שני כוחות שיטור חשאיים מטעם מאכנו.
הניסיון הרשמי של הבולשביקים להתנגד לכוח המאכנוביסטים החל ב-4 ביוני 1919 עם פקודה מספר 1824 של טרוצקי שאסרה על בחירת קונגרסים וניסתה להוריד מהלגיטימציה של מאכנו באומרה "הבריגדה של מאכנו נוסגת באופן קבועה מהצבא הלבן, בעקבות חוסר היכולת שלה, הנטיות הקרמינליות והבוגדנות של מנהיגיה".
מפלה
עריכהבתחילה, המפלגה הבולשביקית בפטרוגרד חברה למאכנוביסטים ושקלה להרשות את קיום הניסוי הליברטריאני של מאכנו. אך עם הזמן, התעצמה תפישת הבולשביקים את מאכנובשצ'ינה כסכנה לכוחם, הן כדוגמה להצלחת האנרכיזם והן כמקום של השפעה מאכנוביסטית. הממשל הבולשביקי החל לבצע פרופגנדה שטענה שמאכנובשצ'ינה היא שטח בשליטת מצביאים, ולבסוף אף שלחו התקפות-פתע על המליציות המאכנוביסטיות, למרות הברית בין שני הפלגים.
העיתונות הבולשביקית טענה, בניגוד לראיות, כי המנהיגים במאכנובשצ'ינה לא נבחרו באופן דמוקרטי אלא מונו על ידי הקליקה הצבאית של מאכנו. מעבר לכך, הם טענו, גם כן ללא ראיות, שמאכנו עצמו סירב להעביר אוכל לפועלי הרכבות והטלגרף, שחלק "מיוחד" בחוקה המאכנוויסטית אישרה הוצאות להורג חשאיות ועינויים, שכוחותיו של מאכנו ביצעו פשיטות על משלחות של הצבא האדום, גנבו כלי רכב משוריינים ושהכוחות של ה"נבט" היו אחראיים למעשי טרור רצחניים בערי רוסיה.
כיבוש צבאי נרחב התרחש; כיבוש זה דיכא את המאכנוביסטים, הלאומנים האוקראינים וכל קבוצה לא בולשביקית אחרת. הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית הוקמה, אשר שרדה עד ל-1991. עד לשנות הארבעים, נשארה באוקראינה נוכחות מחתרתית של המאכנוביסטים.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ ארשינוב, היסטוריה של התנועה המאכנוביסטית[דרוש מקור: המקור הקיים אינו ממוקד מספיק]