מארי לורה ויולט גיילר

מטלורגית אנגלית

מארי לורה ויולט גיילראנגלית: Marie Laura Violet Gayler ;‏25 במרץ 1891 - 2 באוגוסט 1976) הייתה כימיאית פיזיקלית ומטלורגית אנגלית. תרומתה הבולטת לתחום עסקה בסגסוגות אלומיניום ואמלגמים דנטליים. מרבית עבודתה נעשתה במעבדה הלאומית לפיזיקה, והיא אחת משתי הנשים הראשונות שמונו לסגל במחלקת המטלורגיה.[1]

מארי לורה ויולט גיילר
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 25 במרץ 1891
בריסטול, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 באוגוסט 1976 (בגיל 85)
וינצ'סטר, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי מטלורגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

מארי לורה ויולט גיילר נולדה ב-25 במרץ 1891 בבריסטול, בתם הצעירה מבין חמש בנות של ויליאם גיילר, מנהל הבולים והבלו בבית סומרסט ואלן אמיליה כריסמס, אמנית שעבודותיה הוצגו באקדמיה המלכותית לאמנויות.[1]

גיילר התחנכה בבית הספר סנט מרי בג'רארדס קרוס, והמשיכה ללמוד כימיה ומתמטיקה בבדפורד קולג (לימים חלק מאוניברסיטת לונדון), וסיימה תואר ראשון ב-1912.[2] בשנת 1922 השלימה תואר שני וב-1924 הייתה לאישה הראשונה שהשלימה תואר דוקטור בכימיה באוניברסיטת לונדון.[3]

בשנת 1912, לאחר שסיימה את התואר הראשון, החלה לעסוק בהוראת בוטניקה בבית ספר בריסטול. בשנת 1915 הצטרפה למחלקה המטלורגית של מעבדה הלאומית לפיזיקה בניהולו של וולטר רוזנהיין.[1]

בשנת 1934 נישאה גיילר לעמיתה למעבדה, ד"ר ג'ון לסלי האוטון, אך שמרה את שם נעוריה למטרות מקצועיות. על אף האיסור על נשים נשואות לעבוד במגזר הציבורי, המשיכה גיילר את עבודתה לאחר שקיבלה אישור מיוחד לכך.[4]

ב-1947 פרשה גיילר מהמעבדה הלאומית לפיזיקה, וניצלה את פרישתה כדי להקדיש יותר זמן להתעניינותה בפיסול. פסל ראשו של פרופסור ויליאם הום-רות'י שפיסלה מוצב בספריית המחלקה לחומרים באוניברסיטת אוקספורד.[4]

גיילר נפטרה ב-2 באוגוסט 1976 בווינצ'סטר.

מחקרה

עריכה

עבודתה של גיילר במעבדה הלאומית לפיזיקה, יחד עם הנסון והאוטון, ביססה את הבנת תהליכי הזיקון בסגסוגת אלומיניום מסוג דורלומין. עבודתם יצרה תשתית מדעית לפיתוח סגסוגת Y, סגסוגת אלומיניום המכילה ניקל בנוסף לנחושת, למגנזיום ולצורן הקיימים בסגסוגות דורלומין אחרות. הוספת הניקל שיפרה את החוזק והקשיות של סגסוגת הדורלומין שעברה תהליך זיקון בטמפרטורות של 150–200 מעלות צלזיוס, מה שהפך את הסגסוגת לאידיאלית לייצור בוכנות של מנועי בעירה פנימית. סגסוגת Y שימשה גם במעטפת של מטוס הקונקורד בכדי לאפשר למטוס להתמודד עם הטמפרטורות הנוצרות בעת תנועה במהירות על-קולית.[1]

בשנת 1935 החלה גיילר להוביל את העבודה בנושא אמלגמים דנטליים במעבדה הלאומית לפיזיקה, ופיתחה שיטות מטלוגרפיות לחקר הפעפוע והתגובות הכימיות אשר משפיעות על תהליכי ההקשחה בסגסוגות אלו. ב-1947 הוכרה כחברת כבוד באיגוד רופאי השיניים הבריטי, כהוקרה על עבודה זו.[1]

בנוסף, ערכה גיילר מחקרים על סגסוגות ברזל-מנגן ועל נקודות ההתכה של צורן וברזל טהורים. במהלך מלחמת העולם השנייה חקרה את התנהגותם של פלדות דלות-פחמן וסגסוגות דורלומין עבור קליעים חודרי שריון.[2]

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 4 5 Murphy, A. J. (7 באוקטובר 1976). "Obituary: Marie Laura Violet Gayler" (PDF). Nature. 263: 535–536. doi:10.1038/263535b0. נבדק ב-4 ביוני 2019. {{cite journal}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 Baker, Nina C. "Magnificent Women". Magnificent Women. נבדק ב-4 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "Doctor of Science: Honours and Higher Degrees: Internal Students". British History Online. נבדק ב-4 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 Kaune, Hilda; Staniaszek, Nuna. "Women in Materials". www.iom3.org. Materials Worlds Magazine. נבדק ב-4 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)