מבצע נוף פראי
מבצע נוף פראי היה מבצע צבאי שבוצע על ידי יחידת אגוז ב-12 בספטמבר 1997 בדרום לבנון[1]. במבצע נהרג בנו של מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה, וגופתו שימשה כדי לקבל בחזרה את גופתו של לוחם שייטת 13 איתמר אליה שנפל במבצע שירת הצפצפה.
מלחמה: הלחימה בדרום לבנון (1985–2000) | ||||||||||||||||||
תאריכים | 12 בספטמבר 1997 | |||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מקום | ג'בל סוג'וד, דרום לבנון | |||||||||||||||||
תוצאה | ניצחון ישראלי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
מהלך המבצע
עריכהבמסגרת הקו ההתקפי שהוביל אלוף פיקוד הצפון, עמירם לוין, כנגד ארגוני המחבלים בדרום לבנון ולאחר שבוטל מבצע מיוחד של יחידת אגוז, יזמו מפקד היחידה, סא"ל משה (צ'יקו) תמיר ומפקד החטיבה המזרחית ביחידת הקישור ללבנון, אל"ם יאיר גולן, מבצע שתכליתו היערכות במארבים בסמוך למוצב צה"ל שבג'בל סוג'וד, ברצועת הביטחון שבדרום לבנון, במורדות המערביים של רכס הרפיע[2]. בספרו כותב תמיר כי שם המבצע נבחר בשל ההרים, ”שמהם נשקף נוף עוצר נשימה, ולכן זכה לשם הקוד 'נוף פראי'.”[3] הכוח, בפיקודו של דוד המ"פ, שכלל שלושה צוותי לוחמים בפיקודם של הקצינים אבנר, ערן וארז, נערך לשהייה של שלושה ימים בשטח הררי סבוך.
ביום השלישי של המבצע, לאחר שלא נוצר מגע עם מחבלי חזבאללה, נערכו הכוחות לנסיגה מהשטח ולחזרה רגלית למוצב ריחן. צוותו של ארז נע לנקודת החבירה עם שאר הכוחות לקראת תנועה מסודרת למוצב, ואז הבחין ארז במחבל במדרון שמעליו ופתח באש. המחבל נפגע ונמלט. הכוח פתח במרדף בסיוע כלב תקיפה. הכלב איתר את המחבל והכוח שב וירה עליו. בהמשך מצא הכוח עמדה של מחבלי חזבאללה, ובה מטענים ואמצעי לחימה. בהמשך הלחימה, הצוות בפיקודו של ערן, שהתמקם רחוק יותר, נכנס ללחימה באיחור כי לא שמע את הדי הקרב, אך הזדרז להתמקם בעמדה שנקבעה מראש למקרה כזה. המקלען של הכוח זיהה שלושה מחבלים בורחים מאזור הלחימה ופתח באש. לוחמים נוספים הצטרפו אליו, והמחבלים נפגעו ונעלמו במדרון הסבוך[4]. במהלך הקרב ירו מחבלי חזבאללה במרחב אש מקלעים, מרגמות, תותחים ללא רתע ואש נ"מ לעבר הכוח מכמה כיוונים. מסוקי קרב של צה"ל שהוזנקו כדי לספק אש לחיפוי לטובת הכוחות פגעו בעמדות המקלעים של חזבאללה. צבא לבנון, בצעד חריג, בחר להתערב בלחימה ולירות על המסוקים. אלה ירו חזרה והשמידו שלושה משוריינים נושאי תותחים נגד מטוסים של צבא לבנון.
האש של חזבאללה שככה מעט, וכוח לוחמי אגוז החל להתכונן לחזור למוצב ריחן עם לילה. צוותו של ערן עבר בתנועתו חזרה דרך מקום ההיתקלות ודיווח כי זיהה שתי גופות של מחבלים. בשל ההתנהגות החריגה של המחבלים בקרב עלתה בפיקוד צפון ההשערה כי בקרב השתתף פעיל בכיר של ארגון החזבאללה. בעקבות זאת, ובשל אסון השייטת שאירע בתחילת החודש, פקד סא"ל תמיר, ששהה בכל העת בעמדת הפיקוד במוצב ריחן, על הכוח להעמיס את הגופות על אלונקות[5] ולשאתן עִמו בחזרה לשטח ישראל[6], וזאת לצורכי משא-ומתן עם הארגון, על החזרת גופות החללים מאסון השייטת. משתהו מפקדי הכוח בשטח על הפקודה החריגה, ענה להם תמיר בקשר ”יש לנו חוב, מישהו מסתכל עלינו עכשיו מלמעלה.”[7] ההחלטה אושרה על ידי אלוף פיקוד צפון, עמירם לוין. עם עלות השחר שבו לוחמי אגוז בלא פגע למוצב ריחן[8].
תוצאות המבצע
עריכהבדיעבד התברר כי בהיתקלות נהרג האדי נסראללה, בנו של מזכ"ל חזבאללה, חסן נסראללה[9], שהיה לוחם בכוח המיוחד של החזבאללה. גופתו, ביחד עם גופותיהם של לוחמי חזבאללה אחרים, הוחזרה ללבנון בתמורה לחלקי גופתו של לוחם שייטת 13 איתמר אליה, שנהרג באסון השייטת[10].
לקריאה נוספת
עריכה- משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמודים 164–172.
- רצועת הביטחון
- מוצב ריחן
קישורים חיצוניים
עריכה- יואב לימור ואלון בן דוד, מקום רביעי: אגוז, באתר ynet, 27 בינואר 2008.
- עוז בן יצחק, החיסול שלא היה, מעריב, 11.01.2001.
- אמיר בוחבוט, המלחמה הבאה מול חיזבאללה כבר תיראה אחרת לגמרי, באתר וואלה, 23 במרץ 2015.
- אור הלר, אגוז נערכת לנסראללה: "אין מקום שלא נגיע אליו", באתר nana10, 23 בפברואר 2013.
- "במקום הכי קשה, מורכב ומסוכן - שם אנחנו נהיה": 20 שנה למבצע 'נוף פראי': מה השתנה ביחידת אגוז?, באתר צה"ל, 3 בנובמבר 2017
הערות שוליים
עריכה- ^ עוז בן יצחק, החיסול שלא היה, מעריב, 11.01.2001.
- ^ אמיר בוחבוט, לוחמים ללא תחליף: האם יחידת הגרילה ששינתה את צה"ל תתגבר על האסון?, באתר וואלה, 21 בינואר 2022.
- ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמודים 164-165.
- ^ גל פרל, "תוצאות המפגש עם האויב הן הקובעות", מרכז דדו, 13 בינואר 2022.
- ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 168.
- ^ רביב שכטר, לבנון של צ'יקו תמיר, באתר ישראל היום, 14 במאי 2010.
- ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 169.
- ^ אבי צור, "אנחנו מ-67' צבא כובש", ביטאון "הלוחם", גיליון 224, ספטמבר 2010, עמוד 34.
- ^ רועי מנדל, על חלקי גופתם המתה: כשהאויב נקבר אצלך, באתר ynet, 8 ביולי 2011.
- ^ עמוס הראל, לחנך את צ'יקו, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2003