פתיחת התפריט הראשי

רקעעריכה

פרטים על מבצע משה שהחל ב-22 בנובמבר 1984 החלו לדלוף לעיתונות יומיים לפני המבצע עצמו והתעצמו עם הזמן. הראשונים לחשוף את המבצע בעקבות הדלפה היו עיתונים בארצות הברית ולאחר מכן עיתונים ישראלים וסוכנות הידיעות AP ורויטרס. ב-4 בינואר 1985 אישר ראש ממשלת ישראל, שמעון פרס את קיומו של המבצע.[1] בעקבות זאת דרשה סודאן מישראל לסיים את המבצע במידי, המבצע הסתיים בסביבות 20 בינואר 1985 ולאחריו נותרו עדיין יהודים רבים במחנות הפליטים.

מבצע שבאעריכה

לאחר המבצע הודיע נשיא סודאן, ג'עפר נומיירי, כי היהודים יכולים לעזוב את המדינה, אך לא לישראל. בעקבות זאת כתב ארגון AAEJ מכתב שבו קרא לנשיא ארצות הברית להתערב בנושא היהודים שנותרו. המכתב נשלח לסנאטור אלן קרנסטון שהחתים עליו 80 סנאטורים. בנוסף נשלח מכתב אחר שביקש מהסנאטורים לשמור על כך בסוד, וכל 100 הסנאטרים הסכימו. הנושא הועלה בפני סגן הנשיא ג'ורג' בוש שהשיב כי ארצות הברית תטפל בעניין. במרץ יצא בוש לסודאן כדי לשוחח עם נשיא סודאן ועם אישורו של הנשיא רונלד רייגן הועלה גם נושא היהודים. נומיירי הסכים למבצע אווירי, חד פעמי, שייקח את כל יהודי המחנות ואשר יבוצע רק על ידי האמריקאים ללא מעורבות ישראלית ושהטיסות לא יצאו ישירות לישראל. ההסכמה של סודאן כללה שחרורם של כספי הסיוע הבינלאומי בסך של 215 מיליון דולר שאותו עצר הקונגרס.[2]

ב-28 במרץ יצא המבצע לפועל כאשר יהודים אתיופים מישראל שעבדו עם "המוסד" הגיעו למחנות כדי לאתר יהודים. שישה מטוסי הרקולס של חיל האוויר האמריקאי שהגיעו מבסיסם שבפרנקפורט נחתו לא רחוק מגדריף והללו הטיסו את היהודים, שלהם הונפקו ויזות למדינות אירופה. המטוסים נחתו למחרת, 29 במאי, בבסיס חיל האוויר הישראלי רמון (כנף 25). ההערכות דיברו על כ-2,000 יהודים שנותרו, אך במסגרת המבצע נמצא שהיו רק 494 יהודים. שלושה מטוסי הרקולס חזרו ריקים לבסיסם.[2]

מספר ימים לאחר המבצע, ב-4 באפריל הודח נשיא סודאן בעקבות שיתוף הפעולה שלו עם ישראל והוצאה הוראה שאמרה כי מי שהיה שותף בעניין היהודים יוצא להורג או ייאסר.[3]

לקריאה נוספתעריכה

  • Mitchell G. Bard, From Tragedy to Triumph: The Politics Behind the Rescue of Ethiopian Jewry, 2002, ISBN 9780275970000

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Mitchell G. Bard, From Tragedy to Triumph: The Politics Behind the Rescue of Ethiopian Jewry, 2002, ISBN 9780275970000, p. 153 - 155
  2. ^ 2.0 2.1 Bard, p. 165
  3. ^ Bard, p. 166