מגיש עזרה ראשונה בישראל
מגיש עזרה ראשונה (בראשי תיבות: מע"ר) הוא אדם שעבר קורס בעזרה ראשונה. בישראל, מוגדר כ"מגיש עזרה ראשונה" אדם שעבר הכשרה בין בחברה פרטית ובין אם במד"א. בציבור הרחב לעיתים ישנו בלבול בין מע"ר לחובש, אך למעשה מגיש עזרה ראשונה הוא רמת הכשרה בסיסית יותר או אפילו הבסיסית ביותר במסגרת רפואת החירום בישראל (מבין רמות ההכשרה הנוספות – חובש, חובש בכיר, ופרמדיק) שהכשרתו אינה כוללת פרוצדורות פולשניות כגון החדרת ונפלון אל הווריד וכדומה.
הכשרה
עריכה
חברות פרטיות ומגן דוד אדום מעביר סדנאות לביצוע החייאה בסיסית בבתי הספר בחלק מהמקומות בארץ. הסדנאות כוללות מספר שעות לימוד בהן התלמידים לומדים את שיטות ההחייאה והעזרה הראשונה ועוברים התנסות על בובה.
מתנדבי הנוער במגן דוד אדום בגילים 15–18, עוברים הכשרה ארוכה יותר הנמשכת כ-60 שעות . קורס 60 כולל את כל הנושאים הנלמדים בקורס מע"ר רגיל (44 שעות) אך בנוסף לזה לומדים החניכים גם את דרכי הטיפול במד"א במצבים שונים ומבצעים הכרה עם ציוד האמבולנס ותפעולו.
חברות פרטיות ומגן דוד אדום עורכים קורסי החייאה לקבוצות מאורגנות במרכזי ההדרכה. לפי חוק מד"א, 60 שעות הן המינימום של שעות לימוד לקורס מע"ר (מגיש עזרה ראשונה – הדרגה הראשונה כאחד שעולה על אמבולנסים במד"א), ולכן קרוי הקורס "קורס 60".
באפשרות כל אדם לעבור קורס עזרה ראשונה בתשלום, בין אם על ידי מד"א ובין אם על ידי חברה פרטית. בתום הקורס מקבל כל העובר אותו תעודה המסמיכה אותו כמגיש עזרה ראשונה. קורס עזרה ראשונה סטנדרטי אורך כ-44 שעות וכולל נושאים שונים כמו: מצבי חירום בחולה, מצבי חוסר הכרה, טיפול בסיסי בטראומה, פגיעות בעלי חיים והחייאה בסיסית. קיימים קורסים קצרים יותר המוצעים על ידי מד"א (כמו קורס 22, קורס 8, קורס למצילים, קורס החייאת תינוקות, ועוד) וגם על ידי חברות פרטיות, אך התוכן הכללי בכל הקורסים כמעט זהה.
בצה"ל כל חייל המסיים טירונות ברמה של רובאי 03 ומעלה, עובר במהלך הטירונות קורס מגישי עזרה ראשונה על ידי מדריך מע"רים, ובסיום הטירונות מקבל תעודת מע"ר. גם צוערים בבה"ד 1 עוברים במהלך קורס הקצינים קורס מע"רים מוגבר. חיל הרפואה עורך אחת לחודש קורס מע"רים הניתן כצ'ופר לחיילי המערך תומך הלחימה והמערך העורפי, ולעיתים נערכות הדרכות במסגרת היחידה על ידי חובשי המרפאה.
תעסוקה
עריכהתפקידים שונים כמו מורים, מדריכי קבוצות ספורט, מדריכי טיולים, מלווי טיולים (ומלווי נשק בטיולים), דיילים, מצילים ושומרים – דורשים לרוב הסמכה כמע"ר (קורס 44 שעות). במגן דוד אדום מוכשרים מתנדבי הנוער כמגישי עזרה ראשונה ומאיישים אמבולנסים "לבנים" (רגילים) יחד עם חובש מוסמך, או בנט"ן/אט"ן יחד עם נהג חובש ופרמדיק.
בעבר מתנדבים בוגרים מעל גיל 18 שרצו להיכנס להתנדבות בארגון מגן דוד אדום היו צריכים לעבור ככלל קורס חובשים, אבל החל ממלחמת חרבות ברזל (2023) ארגון מגן דוד אדום עבר למתכונת שבה כלל המתנדבים החדשים יוכשרו קודם כל כמגישי עזרה ראשונה, ורק לאחר משמרות השתלמות וסך מסוים של שעות פעילות יוכלו להיכנס לקורס השלמה לחובשים.
סמכויות
עריכהמגיש העזרה הראשונה מוגבל בסמכויותיו בהשוואה לדרגים הבכירים יותר ברפואת החירום.
- למע"ר שלא עבר הסמכה לכך בקורס, אסור לבצע פעולות חודרניות כגון בדיקת סוכר או החדרת ונפלון לווריד במטרה להחדיר אליו נוזלים או תרופות.
- למע"ר אסור לתת תרופות (למעט תרופות בודדות דוגמת אפיפן שבו מותר למע"ר להשתמש במקרים של התקף אנפילקטי). רק אדם המוסמך כפרמדיק ומעלה מורשה לתת תרופות לחולה או לנפגע (למעט גלוקוג'ל, סליין, אספירין, שגם חובשים מוסמכים לתת).
- למע"ר (כמו גם לחובשים), אסור לבצע פעולות פולשניות כמו צנרור קנה (אינטובציה), קוניוטומיה, או כל פעולה פולשנית אחרת.
- מע"ר אינו אמור לרדת מהאמבולנס בעת אירוע חומ"ס (חומרים מסוכנים) ופח"ע (פעילות חבלנית עוינת), אם כי הוראה זו לעיתים קרובות איננה נאכפת בפועל, בתוך ההמולה המאפיינת אירועים כאלה.
השתלמויות מע"רים
עריכהמגישי עזרה ראשונה יכולים להתפתח במספר כיוונים במסגרת פעילות מד"א:
- מפעילי תאר"ן – תחנת אירוע רב נפגעים, המשמשת למעשה כמחסן ציוד רפואי נייד.
- סייעני מוקד – מגיל 17 ומעלה.
- מע"רים בנט"ן/אט"ן – לאחר השתלמות וחפיפה.
- מדריכי עזרה ראשונה – בקורס מע"רים לנוער.
- אחראים על ענייני לוגיסטיקה בתחנות, כמו רכזי מתנדבי נוער, וכדומה.
- בשנת 2019, החלו מתנדבי הנוער בני למעלה מ-17.5 שנים ובעלי רישיון נהיגה או מעבר תאוריה, לעבור השתלמות רכיבת אופניים מקצועית – שבמסגרתה לומדים המתנדבים לרכב באופן בטוח בשגרה ובחירום.
המסיימים בהצלחה נכנסים למערך התגובה המיידית של הארגון ומסייעים במענה רפואי ראשוני, כחלק פעיל מגדוד הכוננים[דרושה הבהרה]
ביקורת
עריכהכאשר מדובר במע"רים, ובפרט בנוער מד"א, הביקורת מתמקדת בהיבטים הבאים:
- נזק נפשי וטראומה שעלולים להגרם לבני נוער כתוצאה מחשיפה למראות קשים ומצבי לחץ קיצוניים, ללא הכשרה מנטלית נאותה[1][2].
- רמת שירות נמוכה לאזרח – בפרט כשמדובר באמבולנסים לבנים המאוישים על ידי חובש יחיד ו-2–3 מע"רים קטינים. ההכשרה הממוצעת בצוות שכזה נמוכה בהרבה מהמקובל במדינות המערב, אירופה וארצות הברית (שם רוב האמבולנסים מתופעלים על ידי פרמדיקים בוגרים בלבד).
- חוסר בפיקוח של משרד הבריאות על קורסי עזרה ראשונה מטעם חברות קבלן פרטיות[דרוש מקור], המועברים לציבור הרחב (מבחינת התכנים המועברים, ורמת ההכשרה של המדריכים המועסקים בחברות אלו).
ראו גם
עריכההערות שוליים
עריכה