פתיחת התפריט הראשי

בובה

סוג של צעצוע
בובה בצורה של אישה סינית בלבוש מסורתי

[1]בובה היא ייצוג פיזי מלאכותי של אדם (לעיתים תינוק), דמוי-אדם, חיה (כגון דובי או מיניאטורות דינוזאורים), יצור דמיוני (למשל, טרול או דרדס), דמות אמיתית או ספרותית. הבובה משמשת לרוב כצעצוע אך גם לנוי ואספנות.

חומריםעריכה

 
ציור של אישה שמכינה בובה

בובות משחק עשויות בדרך-כלל מבד או מפלסטיק, ולעיתים מעץ. בובות המשמשות לקישוט דקורטיבי או לאיסוף עשויות אף מפורצלן (חרסינה) או שעווה.

ישנן גם בובות תפורות מבד או סרוגות. אפשר לקנות בובות תעשייתיות העשויות מבד או סריג, אך יש גם הרבה בובות הנתפרות או נסרגות על ידי קרובים או חברים אוהבי מלאכת יד. למשל יש היוצרים בובות יד מגרב שנותרה בודדה.

בובות עשויות מחומרים שונים למשל כף עץ לבושה[2] בפיסות בדף כשפני הבובה מצוירים על הכף.

היסטוריה והתפתחותעריכה

 
ילדה משחקת עם בובה, ציור משנת 1881

בובות קיימות בתרבות האנושית עוד משחר ימיה. ממצאים ארכאולוגיים באתרי חפירות רבים כללו בובות שונות מחרס או מאבן, ששימשו בין למשחק ובין לפולחן דתי. בקברים במצרים מהאלף השני לפנה"ס נמצאו בובות שנבנו מלוחות עץ צבועים עם "שיער" משרשראות חימר או חרוזי עץ. בובות הן גם ממצא נפוץ בקברי ילדים מהעת העתיקה.

באירופה היו מרבית הבובות בובות עץ או "בובות סמרטוטים" עד למאה ה-19, אז פותח הייצור של בובות מתערובות של נסורת עץ, נייר, ומרכיבים אחרים; הרכב החומר היה סוד מסחרי שנשמר בקפידה על ידי היצרנים השונים. גם בובות שעווה היו מוכרות, ויוצרו עוד מהמאה ה-17, אם כי בהיקף קטן יותר (כנראה כמצרך לעשירים בלבד).

בתחילת המאה ה-19 פותחו גם בובות הפורצלן. לעיתים קרובות יוצר רק הראש מפורצלן, או הראש והגפיים החשופות, ושאר הגוף מבד (שייצג את הבגדים).

מרבית הבובות לאורך השנים היו דמויות של מבוגרים; בובת התינוק הראשונה יוצרה כנראה באנגליה, בתחילת המאה ה-19, משעווה. בשנות השמונים של המאה ה-19 צברו בובות שכונו "בבה" (bébé) פופולרית רבה בצרפת: בובות אלה עוצבו בדמות נערה צעירה, והן יוצרו לראשונה בשנות החמישים של אותה מאה. בובות אלה הן כיום פריט אספנים מבוקש.

בובות פלסטיק פותחו לראשונה לאחר מלחמת העולם השנייה. בובת "ברבי", מהבובות המוכרות ביותר בעולם המערבי, פותחה בשנת 1959 בידי רות הנדלר, במקור עבור בתה ברברה (שעל שמה נקראה הבובה). בשנה הראשונה לייצורה נמכרו מעל 350,000 בובות ברבי. בשנה זו יוצרה בובת פלסטיק נוספת שהיא בובת הטרול על ידי מגלף עצים דני בשם תומאס דאם.

הבובה המדברת הראשונה נבנתה בידי תומאס אלווה אדיסון, ממציא הפונוגרף, בשנת 1888. מאז יוצרו סוגים רבים של בובות הכוללות מנגנונים חשמליים או אלקטרוניים שונים המאפשרים להן ללכת, לדבר, וכו'.

מקור השםעריכה

המילה בובה בעברית היא מחידושי אליעזר בן-יהודה שהכליל אותה בשנת 1904 ב"קֹבץ מאמרים לקריאה" - מקראה שנכתבה עבור בית ספר אליאנס שבה מובאים זה מול זה סיפורים מנוקדים לילדים בעברית ובצרפתית[3]. עוד קודם לכן עשה יוסף מיוחס שימוש בחידוש זה במקראה "בת חיל" לבית הספר אוולינה דה רוטשילד בירושלים ב-1901:

"עיני המורה הן הרואות כי לא עניני הלימוד אשר יסכנו לבנים יסכנו גם לבנות. השעשועים האהובים לילד הם אנשי צבא יצוקים עופרת, עגלות וסוסים. הילדה בוחרת לה בובה (Poupee) להלבישה, להנעילה, להשכיבה ולהאכילה. הלא זה אות נאמן כי מבטן ייפרדו שני המינים בתכונתם"

סוגים ושימושיםעריכה

ניתן להשתמש בבובות בדרכים שונות. בהתאם לכך קיימים סוגים רבים של בובות המיועדות למטרות שונות.

בובות צעצוע ומשחקעריכה

 
ילדה עם בובת צעצוע, ציור משנת 1893

הבובה משמשת על־פי־רוב כצעצוע למשחק. קימות בובות רבות המיועדות למשחק עבור גילאים שונים. חלק מהבובות מיועדות לבנות או לבנים וחלקן מיועדות לבנות ובנים כאחד.

דוגמאות לבובות צעצוע ומשחק:

בובות המבוססות על דמויות מפורסמותעריכה

  ערך מורחב – אקשן פיגר

תחום מיוחד של בובות הוא צעצועים המבוססים על דמויות מסרטי קולנוע ומסדרות טלוויזיה, בעיקר כאלה הפונים לקהל צעיר (כגון "מלחמת הכוכבים", "באטמן", "ספיידרמן", "צבי הנינג'ה" ועוד). בובות אלה, המכונות באנגלית action figures (בובת פעולה), מהוות חלק נכבד מתעשיית המוצרים הנלווים של עולם הקולנוע. הן בדרך כלל עשויות מפלסטיק, מלוות במגוון כלי נשק קטנים ובעלות יכולת תנועה מוגבלת. בעוד שבובות רגילות נתפסות בדרך-כלל כצעצועים המכוונים לבנות יותר משהם מכוונים לבנים, הרי שבובות המבוססות על דמויות-קולנוע נתפסות כצעצועים "הולמים" לבנים. סוגי בובות נוספים המכוונים לקהל של בנים הם בובות של רובוטים (ובפרט הרובוטריקים), ובובות חיילים (בפרט: חיילי פלסטיק ירוקים) המשמשות למשחקי צבא. עם זאת, הורים ומחנכים רבים טוענים שיש לעודד ילדים לשחק בבובות "רגילות" ולא בצעצועים בעלי הקשר צבאי או "גברי".

בובות לבידורעריכה

 
בובת יד פשוטה המשמשת למשחק תפקידים או הצגה של ילדים.

הבובה יכולה לשמש גם לצורך בידור. ישנם מספר סוגים של בובות המיועדות לבידור, עבור גילאים שונים. הבובות המיועדות לילדים משמשות על פי רוב למשחק תפקידים או הצגה. בבובות של המבוגרים נעשה שימוש בתיאטרון בובות.

דוגמאות לבובות היכולות לשמש לבידור והצגה:

  • בובת גרב היא בובה העשויה גרב (או בגד דומה). כאשר מפעיל הבובה משלב ידו בקצה הסגור של הגרב, ניתן ליצור אשליה שהבובה "מדברת".
  • מריונטה היא בובה המופעלת באמצעות חוטים.
  • בובת ענק היא בובה המשמשת כתחפושת.

בובות בשימוש קשרים חשאיםעריכה

מקור אוסף הבובות של שושנה ארבלי-אלמוזלינו התחיל ממבצע חשאי בו השתתפה בשנת 1962 במסגרתו הוצפנו מסרים בבובות והן הועברו ליהודי ברית המועצות הנצורים[4].

בובות לתצוגהעריכה

הבובה משמשת גם לנוי או לאספנות. בובלהד היא סוג של צעצוע, שמקובל כפריט אספנות. ראש הבובה, שלעיתים קרובות גדול יחסית לממדי הגוף, מחובר אל גוף הבובה בקפיץ, כך שטפיחה קלה על ראשה גורמת לראש להתנועע.

בעולם קיימים מוזיאונים רבים לבובות. בישראל ישנם מוזיאונים לבובות בצפת (בגן הפסלים של הפסל משה ציפר ליד רובע האומנים), בקצרין (במרכז המסחרי), בערד: מוזיאון הבובות של האמנית מירי ליבוביץ ובחיפה (במרכז החנויות "קסטרא").

קסם הבובות היא תערוכה של בובות אומנותיות שנעשו ביד, בידי אומני בובות.

בכניסה לאולם תיאטרון גבעתיים מוצג מבחר מאוסף הבובות של שושנה ארבלי-אלמוזלינו[5].

בובות שימשו לתצוגת בגדים אמיתיים[6], סוחר נוסע יכל לקחת עמו כמה בובות שמדגימות את התלבושות שהחברה שלו משווקת.

שימוש מאגיעריכה

לבובות יכול להיות גם שימוש מאגי בכישוף הוודו, בובת וודו היא צלמית המייצג את האובייקט שעליו רוצים להשפיע בדרך מאגית: אדם, חיה או חפץ.

בובות אמישעריכה

הבובות של קהילת האמיש נטולות פנים, בעקבות הפסוק התנ"כי "לא-תעשה לך פסל, וכל-תמונה" (שמות כ:3) כמו האמיש כך גם הבובות שלהם לבושות בצבעים כהים ללא דוגמה, המשקפים את טבעם הצנוע. הבובות מדגישות את הטבע הבוגר של הילד ואת הטבע הילדי של המבוגר האמיש.

היבטים התפתחותייםעריכה

 
ילדים משחקים בבובות בפינת בובות בגן ילדים, גרמניה, 1948

המשחק בגיל הרך הכרחי להתפתחות התקינה והוא הדרך האפקטיבית ביותר ללמידה משמעותית[7].

במהלך משחק עם בובות הילדים עוברים תהליכי למידה הדומים לאלו שבמשחקים דידקטיים, אשר נערכים סביב שולחן[7].

פינות הבובות בגן עשירות בגירויים צבעוניים בעלי משמעות רגשית עבור הילד. פינת הבובות היא חיקוי מוקטן לחיים מציאותיים המאפשרת לילד להתנסות בתפקידים של מבוגרים[7].

בובות במיחזור משביחעריכה

בובות שמרבים לשחק איתן עשויות להיקרע או להישבר [תלוי בחומר]. כך נוצר מקצוע 'רופא בובות' שבסדנתנו מתקנים בובות ומשיבים אותן לצורתן המקורית. לעיתים בובות נהרסבות לחלוטין ואז אפשר להשתמש בחלקיהן או ליצירת בובה אחרת, או לשלב את החלקים ביצירת אמנות שאינה בובה.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Susanna Oroyan, Dolls Of the ART DECO ERA 1910-1940, עריכה: Sara Sacks Dunn, Sara Kate MacFarland, Lafayette California: C&T, 2004, 2004, פרק Repair Stories, עמ' 74-75, ISBN 1-57120-223-4. (באנגלית)
  2. ^ Joy Gammon, Easy to Make PUPPETS, עריכה: Patsy North, London: Brockhampton, 1996, 1993, פרק Rod PUPPETS, עמ' 80-82, ISBN 1-86019-164-9. (באנגלית)
  3. ^ זהר שביט, מחיֵה השפה העברית מלמד את ילדי ישראל צרפתית, אתר הארץ, דצמבר 2012
  4. ^ עשי ויינשטיין, "הבובות נמסרו בחשאי ליהודים מאחורי מסך הברזל", מעריב, 1 בנובמבר 1978.
  5. ^ אתר תיאטרון גבעתיים.
  6. ^ Kay Staniland, Fashion in Minature, Manchester: The Gallery of English Costume, 1970. (באנגלית)
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 אסתר קבלסון, ‏התפתחות, למידה ומשחק בגיל הרך, באתר פסיכולוגיה עברית, 7 ביוני 2005