פרמדיק
פרמדיק (באנגלית: Paramedic) הוא אדם העוסק במקצוע רפואת החירום, והוא בעל הסמכות הבכיר ביותר בענף מדעי זה (שאינו רופא).
הפרמדיק מעניק טיפול רפואי מתקדם במתאר שדה (כלומר, שלא במסגרת בית חולים), סמוך לזמן הופעת הפציעה או המחלה.
במסגרת תפקידו, מבצע הפרמדיק הערכה ראשונית של מצב החולה או הפצוע, מאבחן ומעניק טיפול חירום רפואי בהתאם. הטיפול עשוי לכלול מתן תרופות, החזר נוזלים, ביצוע ניתוחים שונים, ביצוע הליכים פולשניים ובלתי פולשניים (כגון, לצורך אבטחת דרכי הנשימה), ביצוע הפעמה, ועוד. לעיתים קרובות, יבוצע הטיפול תוך כדי פינוי המטופל למתקן רפואי.
אחד מתחומי ההתמקצעות הבולטים של הפרמדיק הוא ניהול מצבי אסון ואירועים רבי נפגעים במגוון רחב של מתארים, כגון, אסונות טבע, רעידות אדמה, פגיעות בזמן מלחמה, אירועי טרור, אירועי חומרים מסוכנים, ועוד.
במגזר האזרחי, פועלים פרמדיקים בעיקר במערכי אמבולנסים ומסוקים של גופי רפואת חירום ממלכתיים ופרטיים, ביחידות חילוץ, בגופים ביטחוניים, וכן במסגרות צבאיות דוגמת חיל הרפואה בצה"ל. בישראל, פועלים רוב הפרמדיקים במסגרת ניידות טיפול נמרץ של מגן דוד אדום. כמו כן, מקצת הפרמדיקים מועסקים בתפקידי עזר במחלקות לרפואה דחופה בבתי חולים ובמרפאות בקהילה (לדוגמה: במרפאות טרם).
הכשרה בישראל
עריכהבישראל קיימים כמה מסלולי הכשרה:
- תואר ראשון ברפואת חירום (B.EMS):
- המחלקה לרפואת חירום באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
- מכללה האקדמית צפת.
תוכנית הלימודים אורכת שלוש שנות לימוד וכוללת לימודים עיוניים במדעי הבריאות, מדעי החיים, מדעי הטבע ומדעי החברה, לצד לימודים קליניים-מעשיים וכן התנסויות בניידות טיפול נמרץ ובמחלקות שונות בבתי חולים.
- תעודת פרמדיק בנוסף לתואר בסיעוד (.B.S.N) או קורס פרמדיק לאחים/יות מוסמכים/ות:
- בית הספר לסיעוד ב"המרכז הרפואי שמיר".
- קורס פרמדיקים:
הקורס אורך כשנה וארבעה חודשים, ומחולק לשלושה חלקים. החלק הראשון, כארבעה חודשים עד שמונה חודשים מוקדש ללימודים עיוניים. חלקו השני, האורך חודש וחצי בממוצע,ומועבר במסגרת בית חולים, שם נפגשים החניכים לראשונה עם חולים ופצועים בהם הם עשויים להיתקל בעבודה השוטפת. חלקו השלישי של הקורס כולל הכשרה מעשית באמבולנס טיפול נמרץ של מגן דוד אדום, וכולל כ-800 שעות הדרכה ועבודה מעשית. לאחר סיום ההכשרה, החניכים עוברים מבחן עיוני בכתב ומבחן מעשי על בובות תרגול.
- תעודת פרמדיק במסלול יג'-יד' באוניברסיטת אריאל בשיתוף עם מד"א.
היסטוריה של מקצוע הפרמדיק בישראל
עריכהב-1979 נפתח לראשונה קורס פרמדיקים במגן דוד אדום. הקורס הודרך על ידי ננסי קרוליין, רופאה מומחית בטיפול נמרץ, שהכשירה את הפרמדיקים הראשונים במדינת ישראל. מכיוון שאף בית חולים לא הסכים לקבל את הפרמדיקים לתקופת חניכה לאחר הלימודים, הם עברו ישירות לעבודה בניידות טיפול נמרץ. בסיום הקורס לא נמצא נציג של משרד הבריאות שיחתום על התעודות ולבסוף ד"ר טולשינסקי ממשרד הבריאות הסכים לחתום על התעודות על סמך היכרות אישית עם בוגרי הקורס.
קורס הפרמדיקים המשיך להתקיים במסגרת מגן דוד אדום ובשנת 1998 נפתח לראשונה קורס הפרמדיקים הצבאי. הקורס הועבר על ידי מדריכי מד"א במסגרת בית הספר לרפואה צבאית (בה"ד 10) והכשיר פרמדיקים למסגרות הצבאיות השונות בהכשרה הזהה לקורס האזרחי.
ביוני 1994 יצא לאור הגיליון הראשון של העיתון "דחוף" (יצא לאור עד יוני 1997) - ביטאון ברפואת חירום שהוצא על ידי "איגוד הפרמדיקים בישראל".
ב-1997 נפתח באוניברסיטת בן-גוריון מסלול לימודי תואר ראשון ברפואת חירום, ובשנת 2016 נפתח מסלול לימודים דומה במכללה האקדמית צפת.
ב-1998 נפתח בבית הספר לסיעוד ב"אסף הרופא" מסלול המשלב קורס פרמדיקים ולימודי סיעוד, ובסופו הסטודנטים מקבלים תעודת תואר ראשון בסיעוד (B.S.N), תעודת אח מוסמך ותעודת פרמדיק.
בקריית מד"א שמוקמת ברמלה נבנה בית ספר לפרמדיקים.
הפרמדיק במגן דוד אדום
עריכההחל מ-1972 החלו רופאים להצטרף לניידות טיפול נמרץ של מגן דוד אדום. הניידת כללה צוות של רופא, אחות ונהג ממגן דוד אדום. עם השנים הוכשרו חובשים ממגן דוד אדום לעבוד בניידת והחליפו את האחיות. ניידות הטיפול נמרץ הראשונות נפתחו בשם שח"ל (שירות חירום לבבי) בירושלים, ובהמשך גם בתל אביב, חיפה, קריית שמונה, רחובות ועוד. עם סיום קורס הפרמדיקים הראשון שונה הרכבו של צוות ניידת הטיפול נמרץ והורכב מרופא מומחה, פרמדיק וחובש שהוא נהג האמבולנס.
ככל שהוכשרו יותר פרמדיקים, הרופאים בניידות, שבתחילה היו רופאים מומחים בתחומם (לרוב ניתנה העדפה לרופאים מרדימים, עקב הדמיון שבין חלק מהפרוצדורות שמבצעים מרדימים, לאלו שבסמכות פרמדיק), הוחלפו בהדרגה ברופאים צעירים יותר (בעיקר סטאז'רים או מתמחים בתחומים שונים) שהתחלפו בתדירות גבוהה. הרופאים הצעירים הסתמכו יותר ויותר על הידע והמיומנות של הפרמדיקים הוותיקים, והכוח הרפואי המוביל בניידות הפך להיות הפרמדיק[דרוש מקור].
ב-1994 נכנס לפעילות בכרמיאל אמבולנס טיפול נמרץ (אט"ן) הראשון[דרוש מקור]. האט"ן הוא ניידת טיפול נמרץ אשר מופעלת ללא רופא ואיש הצוות הרפואי הבכיר בה הוא הפרמדיק. תחילה היו מעט ניידות שכאלה, והרבה ניידות עם רופאים - אך עם השנים התהפך היחס והיום כול ניידות הטיפול נמרץ במגן דוד אדום הן אט"ן ללא רופא. בחברות פרטיות (כגון שחל ואחרות) טרם ניתן אישור לפתוח ניידת טיפול נמרץ ללא רופא. בשנת 2020 משרד הבריאות פתח קורס ראשון המכשיר פרמדיקים בחברות אמבולנס פרטיות לעבוד ללא רופא[1].
מסוקי החילוץ של מד"א מאוישים בשני פרמדיקים האמונים על הטיפול הרפואי המוטס[2].
נכון ל-2018 הוכשרו בישראל כ-3000 פרמדיקים.
על פי עבודת מחקר שבוצעה באוניברסיטת בן-גוריון ומד"א ב-2016, 73% מהפרמדיקים בישראל נוטשים את המקצוע תוך 5 שנים, ו-93% תוך 10 שנים מסיום הכשרתם[3].
דרגות הפרמדיקים במגן דוד אדום
עריכהמעמד חוקי
עריכהסמכויותיהם של פרמדיקים, כמו גם של שאר אנשי המקצוע מתחומי מדעי הבריאות (כגון אחים ופיזיותרפיסטים), מוסדרות כחלק מתקנות הרופאים (כשירויות לביצוע פעולות חריגות), התשס"א-2001[4]. תקנות אלה מגדירות את סמכויותיהם של פרמדיקים ושל יתר העוסקים בתחומים השונים במדעי הבריאות כ"פעולות חריגות", שכן החוק בישראל קובע כי, ככלל, עיסוק ברפואה מותר לרופאים בלבד. על פי התקנות, כל מטפל שאינו רופא מחויב לעבוד על פי הוראת רופא.
בניגוד לשנים קודמות, כיום רשאי פרמדיק להכריז על מותו של אדם וכן לחתום על תעודת פטירה, ובתנאי שהוסמך לכך ושמתקיימים בו התנאים שנקבעו בנושא על ידי משרד הבריאות.
נכון ל-2014 נדונה הצעת חוק של ממשלת ישראל להסדרה נפרדת של פעילותם של פרמדיקים[5]. הצעה קודמת להסדרת רישוי מקצועי לפרמדיקים[6] לא הגיעה לחקיקה.
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ כתבה בנושא קורס אט"ן ראשון של משרד הבריאות
- ^ פרטים על הפינוי בהיטס של מד"א, באתר מד"א
- ^ מחקר שבוצע באוניברסיטת בן גוריון בשיתוף מד"א, באתר http://www.israelhpr.org.il/h/1/&mod=download&me_id=2241 (ארכיון)
- ^ תקנות הרופאים (כשירויות לביצוע פעולות חריגות), התשס"א-2001, באתר משרד הבריאות
- ^ תזכיר חוק הפרמדיקים, התשע"ד-2014, הופץ ב-19 בינואר 2014 על ידי משרד הבריאות באתר החקיקה הממשלתי
- ^ תזכיר חוק לתיקון פקודת הרופאים (רישיון פרמדיק), התשע"ג-2013, הופץ ב-3 בפברואר 2013 על ידי משרד הבריאות באתר החקיקה הממשלתי