מהרי
מהרי (Mehri או Mahri) היא שפה בענף שפות דרום-ערב החדשות, במשפחת השפות השמיות, המדוברת בפי מיעוטים מבודדים במזרח תימן ובמערב עומאן. בנוסף, השפה מדוברת בכווית על ידי עובדים זרים שהגיעו מאזורים אלו. מהרי היא אחת משרידי השפות שהיו מדוברות בדרום חצי האי ערב לפני התפשטות השפה הערבית, עם כיבושי האסלאם במאה ה-7 לספירה. לנוכח דומיננטיות של למעלה מ-1,400 שנה של הערבית באזור, נמצאת מהרי בסכנת הכחדה ומשמשת בעיקר כשפת דיבור, בעלת קיום מועט מאוד בדפוס וכמעט ללא מסורת כתיבה בין הדוברים. דוברי שפה זו ידועים באזור כ"שבט מהרה".
| מדינות | תימן, עומאן וכווית |
|---|---|
| אזורים | מזרח תימן, מערב עומאן וכווית |
| דוברים | 230,000 (2020) |
| כתב | אין, לעיתים האלפבית הערבי |
| משפחה | |
| לאום | מהרה |
| קוד שפה |
ISO 639-3: קוד gdq |
| קוד ISO 639-3 |
gdq  |
| ראו גם | שפה • כתב • רשימת שפות |
  | |
תולדות חקר השפה
עריכההראשון שחשף למערב את קיומן של שפות דרום ערביות היה קצין בצי הבריטי בשם ג'יימס וולסטד בשנת 1835. בשנה זו הוא פרסם רשימת מילים בשפה שכנה למהרי, סוקוטרית. אך הראשון שהבין ששפות אלו שייכות לענף חדש תחת השפות השמיות היה הדיפלומט והמזרחן פולז'ונס פרנל (Fresnel). בשנת 1840 פרסם וולסטד רשימת מילים קצרה של 37 מילים במהרי וחוקרים שונים פרסמו בשנים הבאות רשימות ארוכות יותר ויותר. בשנת 1847 פרסם מנתח מהמשלחת של וולסטד דיון ראשון בפונולוגיה של השפה. בשנים 1871 ו-1873 פרסם היינריך פון מלצן (Von Maltzan) שני מחקרים דקדוקיים ורשימת מילים משווה לשפות שמיות אחרות. עם זאת, כל המחקרים שנעשו בתקופה זו לא נעשו בידי בלשנים ולכן ערכם המדעי מוגבל יחסית.
בשנת 1898 החל מחקר מדעי ממוסד יותר כאשר משלחת בלשנים אוסטרית החלה לעבוד על תיעוד השפה, ובין השנים 1909-1902 פרסמו חוקרי המשלחת מחקרים רבים על מהרי ועל השפות השכנות לה. בשנת 1953 פרסם אוולד וגנר מחקר מקיף על תחביר השפה והוא משמש את החוקרים עד היום. לאורך שנות ה-60 וה-70 פעל אחד מגדולי החוקרים של השפות הדרום ערביות תומאס מייר ג'ונסטון, הוא פרסם מילונים ומחקרים על כלל השפות ועבודותיו הם הבסיס לכל מחקר מודרני. אחריו המשיכו חוקרים רבים לתעד ולחקור את שפת המהרי ואחד המחקרים המקיפים ביותר הוא של ארון רובין משנת 2010. הוא כתב על הניב של המהרי בעומאן.
הגיית השפה
עריכהאחד המאפיינים הייחודים לכלל השפות הדרום ערביות של עיצורים שורקים ייחודים כגון העיצור [ɬ]. ישנם חוקרים שסבורים כי עיצור זה היה קיים גם בשפות שמיות מענפים אחרים במשפחה אך הוא אבד. לדוגמה, בעברית קיומה של שׂ שמאלית מעיד שככל הנראה היה הבדל בהגייה בינו לבין השורקים האחרים בשפה, [s] ו-[ʃ], וייתכן כי הוא נהגה במקור כצליל זה.
| שפתי | גבי | לועי | סדקי | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| להבי | צדי | שורק | מכתשי חכי | ||||||
| אפי | m | n | |||||||
| סותם | קולי | b~pʼ | d~tʼ | (dʒ~tʃʼ) | ɡ | ||||
| נחצי | tˁ~tʼ | kʼ | |||||||
| אטום | tʰ | kʰ | ʔ | ||||||
| חוכך ומקורב | קולי | ð | l | z | ʁ~q | ʕ | |||
| נחצי | θ̬ˁ~θʼ | ɬ̬ˁ~ɬ̠ʼ | s̬ˁ~sʼ | ʃ̬ˁ~ʃʼ | |||||
| אטום | f | θ | ɬ̠ | s | ʃ | χ | ħ | h | |
| רוטט | r~ɾ | ||||||||
| חצי תנועה | w | j | |||||||
לקריאה נוספת
עריכהvon Maltzan, Heinrich Freiherr. 1871. Ueber den Dialect von Mahra, gennant Méhri in Südarabien. Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft 25:196-214.
Rubin, Aaron. 2010. The Mehri Language of Oman. Leiden: Brill.
Wellsted, James R, 1840. Travels to the City of the Caliphs. London: Henry Colburn.
קישורים חיצוניים
עריכה
שפת מהרי, דף שער בספרייה הלאומית
