שפות דרום-ערב החדשות
שפות דרום-ערב החדשות,[2][3] או השפות הדרום-ערביות המודרניות, הן קבוצה של שש שפות בסכנת הכחדה המדוברות בפי אוכלוסיות קטנות החיות במזרח תימן ובדרום עומאן, בדרום חצי האי ערב ובאי סוקוטרה מדרומו. קבוצה זו מהווה את הענף המזרחי של השפות השמיות הדרומיות (ועל כן הן מכוּנות גם השפות השמיות הדרומיות המזרחיות), ויחד עם הענף המערבי (השפות האתי-שמיות המודרניות ושפות דרום-ערב העתיקות) הן מהוות את תת-משפחת השפות השמיות הדרומיות, במשפחת השפות השמיות, במשפחת-העל האפרו-אסיאתית. שש השפות בקבוצה הן: סוקוטרית על ניביה, מֵהְרי, שֵחְרִית (גִ'בָּאלי), חרסוסית, בּטחרית, והוֹבּיוֹת. הן תועדו לראשונה על ידי משלחת חוקרים אוסטרית בסוף המאה ה-19.
| תפוצה גאוגרפית | תימן, עומאן, כוויית |
|---|---|
| מספר הדוברים | 200,000 (2020)[1] |
| סיווג שפה |
שפות שמיות דרומיות
|
| שפה אם | פרוטו-דרום-ערב חדשה (פרוטו-שמית דרומית מזרחית) |
| חלוקות משנה |
בטחרית חרסוסית הוביות מהרי–סוקוטרית שחְרית |
| מזהים | |
| קוד גלוטולוג | mode1252 |
| מפת תפוצה | |
 | |
| שפות דרום-ערב החדשות, מימין: חרסוסית, בטחרית, שחְרית, הוביות, מהרי, סוקוטרית | |
  | |
מיון
עריכההמיון של שפות דרום-ערב החדשות עדיין לא מוסכם על הכול. בעבר היה נהוג לחשוב שהן אחיות של שפות דרום-ערב העתיקות, אך כיום מוסכם כי הן "בנות-דודות", כלומר צאצאיות של ענף-אחות.
במיון הגלוטוכרונולוגי שלו, אלכסנדר מיליטרב מציג את שפות דרום-ערב המודרניות כענף שמי דרומי, בניגוד לענף שמי צפוני הכולל את כל השפות השמיות האחרות.[4][5]
שפות המשפחה
עריכהבשל היעדר מפקדי אוכלוסין מסודרים בקרב אוכלוסיות הדוברים של השפות במשפחה, בתימן ובעומאן, לא ידוע מספר הדוברים המדויק. המספרים להלן משוערים נכון לשנת 2020:[2]
- מהרי: השפה הגדולה ביותר במשפחה, עם כ-100,000 דוברים. רוב דוברי מהרי, כ-76,000, חיים בעומאן, אך כ-50,000 חיים בתימן, וכ-40,000 דוברים חיים כמהגרי עבודה בכוויית ובסעודיה. לבני העם המהרי קוראים מַהְרָה.
- סוקוטרית: השפה השנייה בגודלה, עם כ-50,000 דוברים, מדוברת באי סוקוטרה בבידוד יחסי מלחצי הערבית בתימן היבשתית.
- שחרית: מכונה גם גִ'בָּאלִי ("הררית"), עם כ-25,000 דוברים. ידועה בעיקר כשפת המורדים במהלך מרד זופר במחוז ט'פאר בעומאן, לאורך הגבול עם תימן בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20.
- חרסוסית: כמה מאות דוברים החיים בג'דּאת אל-חראסיס בעומאן.
- הוביות: כמה מאות 100 דוברים בעומאן ובתימן.
- בטחרית: פחות מ-20 דוברים, חיים על החוף הדרום-מזרחי של עומאן, הפונה לאיי ח'וריה-מורייה. קרובה מאוד למהרי, וחלק מבני השבט הבטחרי דוברים מהרי ולא בטחרית.
סכנת הכחדה
עריכהמאותה סיבה של חוסר דיוק בהערכה של ממדי אוכלוסיות הדוברים, קשה לדעת בדיוק מה רמת סכנת ההכחדה של כל אחת מהשפות. הסיבות העיקריות לסכנת ההכחדה הן המעבר לשימוש בערבית כשפה יומיומית במקום שפות האם, והיעלמות אורחות החיים המסורתיים. בנוסף, למצב הפוליטי הקשה בתימן בעשור השני של המאה ה-21 (ההפיכה ב-2011 ומלחמת אזרחים שהחלה ב-2015) יש השלכות על הנוף הלשוני באזור, שמקשות על תיעוד השפות ולא ניתן לחזות אותן: האזור אינו נגיש לחוקרים, ואין דרך לדעת איך הסכסוך ישפיע על הקהילות המקומיות.[2]
דקדוק
עריכהשפות דרום-ערב החדשות ידועות בשימור מאפיינים שמיים עתיקים, כפי הנראה, במיוחד במערכת הפונולוגית שלהן. לדוגמה, הן משמרות את העיצורים הצדיים החוככים /ɬ/, /ɬˤ~ɬʼ/ ובחלקן גם /ɮ/ אשר מקובל לשחזר בפרוטו-שמית.
בנוסף, אלכסנדר מיליטרב זיהה מאפיינים של לשון-תשתית כושית בשפות המשפחה, שלהצעתו מעידים על כך שדוברי שפות כושיות (כיום באפריקה) חיו במקור בחצי האי ערב, לצד דוברי שפות שמיות (Militarev 1984, 18-19; וראו גם Belova 2003). לדברי ואצלב בלאז'ק, הדבר מצביע על כך שאותם דוברי שפות כושיות שנשארו בדרום חצי האי ערב ולא היגרו מערבה לקרן אפריקה – נטמעו בשכניהם השמיים מצפון. הוא טוען כי הלבנט היה אם כן אזור המוצא הלשוני (אורהיימט Urheimat) של פרוטו-אפרו-אסיאתית, משם התפזרו לאחר מכן הענפים השונים של המשפחה האפרו-אסיאתית. לתמיכה נוספת בטענתו, בלאז'ק מצטט ניתוח מאת ענתי (1968, 180-84) של אמנות סלע ממרכז חצי האי ערב, בו הוא מזהה את האנשים "בעלי הראש האוֹבָלי" נושאי המגן המצוירים בציורי המערות עם הכושים מחצי האי ערב המוזכרים במקרא, שבאופן דומה תוארו נושאים מגנים ספציפיים.[6]
שחזור
עריכהשחזור אוצר מילים של פרוטו-דרום-ערב מודרנית בידי רוג'ר בלנץ' (2019) (כוכבית מסמנת מילה משוחזרת):[7]
| משמעות | יחיד | רבים/זוגי |
|---|---|---|
| אחת, אחד | *tʕaad, *tʕiit | |
| שתיים, שניים | *ṯrooh, *ṯereṯ | |
| שלוש, שלושה | *ʃahṯayt | |
| ארבע/ ארבעה | *ʔorbac, *raboot | |
| חמש/חמישה | *xəmmoh | |
| שש, שישה | m. *ʃɛɛt, f. *ʃətəət | |
| שבע, שבעה | m. *ʃoobeet, f. *ʃəbət | |
| שמונֶה, שמונָה | m. θəmoonit, f. θəmoonit | |
| תשע, תשעה | m. *saʕeet, f. *saaʕet | |
| עשר, עֲשָרָה | m. *ʕɔ́ɬər, f. *ʕəɬiireet | |
| ראש | *ḥəəreeh | |
| עין | *ʔaayn | *ʔaayəəntən |
| אוזן | *ʔeyðeen | *ʔiðānten |
| אף (*נחיר) | *nəxreer | *nəxroor |
| פה | *xah | *xwuutən |
| שיער | *ɬəfeet | *ɬéef |
| *יד | *ḥayd | *ḥaadootən |
| רגל (*פעם?) | *faaʕm | *fʕamtən |
| כף רגל | *géedəl | *(ha-)gdool |
| דם | *ðoor | *ðiiriín |
| חזה (*שָׁד) | *θɔɔdɛʔ | *θədií |
| בטן | *hóofəl | *hefool |
| ים | *rɛ́mrəm | *roorəm |
| דרך | *ḥóorəm | *ḥiiraám |
| הר | *kərmām | *kərəəmoom |
| אבן, סלע (*צור?) | *ṣar(fét) | *ṣeref |
| אבן, סלע (*צור?) | *ṣəwər(fet) | *ṣəfáyr |
| אבן, סלע | *ʔoobən | |
| אבן, סלע | *fúdún | |
| דג (*ציד?) | *ṣódəh | *ṣyood |
| צבוע | *θəbiiriin | |
| צב | *ḥameseh | *ḥoms(tə) |
| *כינה | *kenemoot | *kenoom |
| גבר | *ɣayg | *ɣəyuug |
| *אישה | *teeθ | |
| ילד, בן | *ɣeg | |
| ילד/ה (*בן?) | *mber | |
| מים | *ḥəmooh | |
| אש | *ɬəweeṭ | *ɬewṭeen |
| חלב | *ɬxoof | *ɬxefən |
| *מלח | *məɮḥɔ́t | |
| *לילה | *ʔaṣeer | *leyli |
| *יום | *ḥəyoomet | PWMSA *yiim |
| רשת (*לוח?) | PWMSA *liix | *leyuux |
| רוח | *mədenut | *medáyten |
| אני, *אנחנו | *hoh | *nəhan |
| *אתה, *אתם | *heet | *ʔəteem |
| *את, *אתן | *hiit | *ʔeteen |
| *הוא, *הם | *heh | *həəm |
| *היא, *הן | *seeh | *seen |
לקריאה נוספת
עריכה- Hetzron, Robert (ed.) The Semitic Languages. Routledge: London 1997. ISBN 0-415-05767-1
- Johnstone, T.M. 1975. The Modern South Arabian Languages. Afroasiatic Linguistics 1/5:93-121 [1-29
- Johnstone, T.M. 1977. Ḥarsūsi Lexicon and English-Ḥarsūsi Word-List. London: Oxford University Press
- Johnstone, T.M. 1981. Jibbāli Lexicon. London: Oxford University Press
- Johnstone, T.M. 1987. Mehri Lexicon and English-Mehri Word-List. London: School of Oriental and African Studies
- Korotayev, Andrey. Ancient Yemen. Oxford: Oxford University Press, 1995. ISBN 0-19-922237-1
- Nakano, Aki’o. 1986. Comparative Vocabulary of Southern Arabic: Mahri, Gibbali, and Soqotri. Tokyo: Institute for the Study of *Languages and Cultures of Asia and Africa
- Nakano, Aki’o. 2013. Hōbyot (Oman) Vocabulary: With Example Texts. Ed. Robert Ratcliffe. Tokyo: Research Institute for Languages and Cultures of Asia and Africa
- Naumkin, Vitaly, et al. 2014b. Corpus of Soqotri Oral Literature. Volume 1. Leiden: Brill
- Rubin, Aaron D. 2010. The Mehri Language of Oman. Leiden: Brill.
- Rubin, Aaron D. 2014. The Jibbali Language of Oman: Grammar and Texts. Leiden: Brill
- Watson, Janet C.E. 2012. The Structure of Mehri. Wiesbaden: Harrassowitz
קישורים חיצוניים
עריכה- פרטי שפות דרום-ערב החדשות באתר אתנולוג.
שפה ערבית דרומית, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ Simone Bettega & Fabio Gasparini, "Modern South Arabian languages". In Christopher Lucas & Stefano Manfredi (eds.), Arabic and contact-induced change, pp. 351–369. Berlin: Language Science Press, 2020
- ^ 1 2 3 Simeone-Senelle, Marie-Claude (1997). The Modern South Arabian Languages. In Hetzron, R. (ed.). 1997. The Semitic Languages. London: Routledge, p. 378-423.
- ^ Rendsburg, Gary A. Modern South Arabian as a source for Ugaritic etymologies.
- ^ СЕМИТСКИЕ ЯЗЫКИ | Энциклопедия Кругосвет, www.krugosvet.ru (ברוסית)
- ^ Militarev, Alexander, "Once more about glottochronology and the comparative method: the Omotic-Afrasian case". Moscow, Russian State University for the Humanities.
- ^ Blažek, Václav. "Afroasiatic Migrations: Linguistic Evidence" (PDF). נבדק ב-9 במאי 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Blench, Roger (2019). Reconstructing Modern South Arabian. Paper presented at the Workshop on Modern South Arabian Languages, Erlangen, Germany, 19 December 2019.