מוחרס ליברס
מוּחֶרֵס לִיבֶּרֵס (ספרדית: Mujeres Libres תרגום: "הנשים החופשיות") היה ארגון נשים אנרכו-סינדיקליסטי ספרדי, שפעל עבור האינטרסים של נשות מעמד הפועלים הספרדי. הארגון נוסד בשנת 1936, על ידי לוסיה סאנצ'ס סאורניל (Lucía Sánchez Saornil), מרסדס קומפוסאדה (Mercedes Comaposada) ואמפארו פוץ' אי גסקון (Amparo Poch y Gascón), ומנה כ-30,000 חברות בשיאו. הארגון דגל ב"מאבק כפול" - מאבק פמיניסטי למען שחרור האישה ומאבק חברתי לצדק מעמדי. הוא האמין כי שתי המטרות חשובות באותה המידה ויש לפעול להשגתם במקביל.[1]
הרקע החברתיעריכה
בספרד המהפכנית של שנות ה-30, נשים רבות בתנועה האנרכיסטית זעמו על אפליה, דיכוי ובוז מצד גברים בכלל ובתוך שורות האנרכיסטים בפרט, ומדחיקתן לשוליים והדרתן בתנועה שהתיימרה להיאבק בכל סוג של היררכיה ודיכוי.[2] תנאי החיים של נשים לפני מלחמת האזרחים היו דכאניים ביותר, הן אולצו להתחתן בנישואי שידוך ללא בחירה, ונשים לא-נשואות חויבו במלווה גבר ביציאה מביתן. יתר על כן, נשים השתכרו כמחצית משכר הגברים בשוק העבודה. לנשות המעמד הבינוני והגבוה היו חירויות ספורות, בעוד נשות מעמד הפועלים נותרו משוללות זכויות כמעט לגמרי.
ייסוד תנועת הנשיםעריכה
מייסדות המוחרס ליברס היו נשים פעילות במסגרת התנועה הליברטריאנית בספרד, שלא היו מרוצות מאופן ההתמודדות של התנועה עם הבעיות הייחודיות שנתקלו בהן כנשים. לתחושתן, למרות היומרה להיאבק לשוויון, הגברים בתנועה סירבו להתייחס לנשים כאל שוות. התחושה הייתה כי: "כל החברים, רדיקליים ככל שיהיו בבתי קפה, איגודים, ואפילו קבוצות זיקה (FAI), נראים כמתנערים מהדימוי שלהם כתומכי השחרור הנשי על סף בתיהם. בפנים, הם מתנהגים עם רעיותיהם שלהם בדיוק כמו "בעלים" ממוצעים".[3]
על אף שנשים רבות היו פעילות באיגודים המקצועיים ובתנועות האנרכיסטיות כ-CNT וה-FAI, הן היוו מיעוט בתנועות אלו. פעילותן קיבלה הכרה מועטה, בעיקר מסיבות סקסיסטיות, ומתוך חשש של נשים להיות מעורבות. גברים בדרך כלל לא לקחו ברצינות את פעילותן של נשים במישור הציבורי והפוליטי.[2] בפגישות של ארגון ה-FIJL צחקו על נשים שקמו לדבר, עוד בטרם נשאו מילים,[2] זאת על אף שארגונים כ-CNT דגלו רשמית ביחס שווה לגברים ולנשים בשורותיהם. תפיסת תנועות השחרור הייתה כי גברים ונשים צריכים להיות שווים בזכויותיהם ובחובותיהם.[4] המוחרס ליברס לא נתפסו כארגון פמיניסטי נפרד, אלא כמי שרואות את מצוקותיהן של הנשים כחלק בלתי נפרד מן הבעיות החברתיות הקיימות, ושותפות למאבק למהפכה חברתית, תוך דחיפה להכרה ביכולותיהן של נשים וארגונן בקהילות להשגת מטרה זו.
ארגון התנועהעריכה
בשנת 1935 הוקמה התנועה במדריד, במטרה להקנות השכלה לנשים להבנת המציאות הפוליטית, האידאולוגיה האנרכיסטית ולמאבק לזכויות נשים. המקימות היו לוסיה סאנצ'ז סראורניל, סופרת ומשוררת שהייתה פעילת איגוד מקצועי בברצלונה ומרסדס קומפוסאדה, עורכת דין אשר גדלה בבית בעל נטייה שמאלית עם אב סוציאליסט. שתיהן ניסו להיות פעילות במדריד במסגרות דוגמת הCNT, אולם היו מתוסכלות מהיחס שקיבלו מהחברים. יחד הן הקימו את המוחרס ליברס וערכו במשותף מגזין אשר התמקד באנרכו-סינדיקליזם ובהשכלת נשים. מאוחר יותר הצטרפה אליהן הפסיכולוגית אמפרו פּוֹץ' אי גסקון אשר שאפה לקדם חופש מיני רחב יותר לנשים, אתגרה את רעיון המונוגמיה, ונאבקה במוסר המיני הכפול כלפי מיניות גברית ומיניות נשית.[2] בינתיים בברצלונה, סולדאד אסטראצ' (Soledad Estroach) פעילה באיגוד המקצועי אשר הרגישה כי אינו פונה די לנשים ואינו הולם את מצוקותיהן, הקימה קבוצה משלה, "הקבוצה התרבותית הנשית" (Grupo Cultural Feminino). ב-1936 הקבוצות גילו זו על קיומה של זו, והתאחדו לפדרציה לאומית - Agrupacion Mujeres Libres.[2]
פעולה פוליטיתעריכה
בהביאן את הטענה האנרכיסטית, כי ארגון מהפכני חייב לעצב עצמו בדמות החברה אליה הוא שואף, הן דחו את התפיסה המרכזית באנרכיזם הספרדי - שגרסה כי שוויון האישה יבוא מאליו עם המהפכה החברתית-כלכלית. במקום זאת קידמו המוחרס ליברס חינוך ושוויון מגדרי בתשתית התנועה האנרכיסטית. בחודשי הפעולה הראשונים התמקדה התנועה בהעלאת המודעות וביצירת רשת פעילות ברחבי התנועה. הן נכחו בפגישות ודיווחו על התנהלויות שוביניסטיות של חברים בתנועה. ככל שגדל מספר החברות כך גם התרחבה מעורבותן הפוליטית בתנועה. עם תחילת המהפכה ב-1936 כבר העמידו המוחרס ליברס רשת יציבה של פעילות אנרכיסטיות שהיו מוכנות להשתתף במהפכה.
הארגון הפיק תעמולה באמצעות הרדיו, ספריות נודדות, וסיורים מודרכים. מארגנות ופעילות נסעו דרך האזורים הכפריים של ספרד וסייעו להקים קולקטיבים חקלאיים ומסגרות תמיכה לנשים.[1]
בתחום החינוכי פעלה התנועה להכשרת מנהיגות נשית בתנועת הפועלים האנרכיסטית. הן הקימו בתי ספר, מסגרות חברתיות ועיתונים לנשים בלבד, על מנת להעלות את ההערכה העצמית בקרב נשים ואת תודעתן הפוליטית. רבות מן העובדות בספרד היו אנאלפביתיות, והתנועה פתחה מסגרות וחוגי אוריינות, הכשרה טכנית והכשרה במדעי החברה.[2] הוקמו גם בתי ספר לאחיות, להכשרה רפואית למקרי חירום,[1] וכן הוקמו כיתות בריאות אשר הפיצו מידע על בריאות מינית, וטיפולים לפני ואחרי לידה.[1]
ייחודו של ארגון המוחרס ליברס היה ההתעקשות לשמור על אוטונומיה מהארגונים שהיו בשליטה גברית כ-CNT, FAI, ו-FIJL, ומאבק על מעמד שווה בקרב ארגונים אלו.
הארגון סייע לכניסתן של נשים לשוק העבודה, על ידי הכשרה מקצועית, זו נעשתה בשיתוף עם האיגודים המקומיים, שנאלצו למלא את שורות העובדים אשר יצאו לחזית. תרומה נוספת של הארגון למאמץ המלחמתי הייתה סיוע לכניסת נשים לשורות המילציה, על ידי מתן שיעורי ירי והקמת מטווחים ואימוני מטרות.[1]
מגזין התנועה נועד לשמור על חברות הארגון מעודכנות בנעשה ברחבי התנועה. הגיליון הראשון שלו יצא ב-20 במאי 1936. המגזין הדפיס רק 14 גליונות, כשהאחרון נמצא בדפוס בשעה שמלחמת האזרחים הגיעה לברצלונה - עותקים ממנו לא שרדו. המגזין עסק בחיי האישה העובדת וב"התעוררות המצפון הנשי כלפי רעיון החירות".[5]
התנועה הקימה גם מעונות יום לילדים, שאמותיהם עבדו או נמצאו בשליחות תנועתית. גם במעונות היום היה נהוג חינוך פוליטי. בנוסף הפעילה התנועה גם מסגרות להוראת הטיפול בילדים והתפתחות הילד.[2]
התנגדות לתנועהעריכה
התנגדות לתנועה בקרב שורות הארגונים האנרכיסטיים באה הן מצד שמרנים שגרסו שתפקיד האישה הוא גידול הילדים והצעת תמיכה לבעלים האקטיביסטים, והן מצד גורמים שגרסו כי המאבק לזכויות האישה פוגע במאבק האנרכיסטי להקמת חברה חדשה, בה בכל מקרה יהיה שוויון בין נשים לגברים.
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
הערות שולייםעריכה
- ^ 1 2 3 4 5 איילין או'קארול (Aileen O'Carroll),מוחרס ליברס - נשים לוחמות במהפיכה הספרדית (אנגלית)
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Ackelsberg, Martha (1991). Free Women of Spain. USA: Temple University Press
- ^ Kiraline, Lola turbe (1935). La educacion de la mujer. Spain: Tierra y Libertad
- ^ CNT (1936). El Congreso Confederal de Zaragoza. Madrid
- ^ Porter, David (1938). Vision on Fire: Emma Goldman on the Spanish Revolution. New Paltz, NY: Common Ground Press
