מוט-גרזן

כלי נשק מימי הביניים

מוט-גרזןאנגלית Pollaxe או Poleaxe) הוא סוג של כלי נשק מימי הביניים, המהווה שילוב של גרזן קרב עם נשק מוט. מדובר בראש קרב תלת-ראשי הנושא גרזן, חוד דקירה (מעין חנית או רומח, נקרא dague) ופטיש או מקור חד בצד השני של הגרזן, שמותקן על גבי מוט עבה ומחוזק באורך של 1.2–2.0 מטרים (3.9–6.6 רגל) (בניגוד להאלברד שהיה ארוך יותר: 2–4 מטר). מוט-הגרזן הומצא כנראה בשיא ימי הביניים (המאה ה-13) אך נהפך לפופולרי רק במאה ה-14 עם התפשטות שריון הלוחות בשדה הקרב. מוט-הגרזן התגלה כנשק יעיל הן כנגד יריב משוריין והן כנגד יריב לא משוריין. הוא תוכנן להיות חזק וכבד, ומכה חזקה ממנו - גם אם לא חדרה את שריון היריב - יכלה לגרום לו נזק של הלם, חבלות, עצמות שבורות או זעזוע מוח (במקרה שהמכה כוונה לקסדה). גם האבירים, שהנשק המזוהה ביותר עימם הוא החרב, השתמשו במוט-גרזן כנשק עיקרי בשדה הקרב ודאגו לרכוש מוטות-גרזן איכותיים במיוחד, שלעיתים גם עוטרו בקישוטים וחריטות כדי להעיד על המעמד של נושאם.

מוט-גרזן: ראש הקרב כולל להב גרזן חד, חוד חנית ופטיש משונן.
מוט-גרזן: ראש הקרב כולל להב גרזן חד, חוד חנית ופטיש עם מקור קצר.

מבנהעריכה

מוט-הגרזן מורכב משני חלקים עיקריים: המוט וראש הקרב. ראש הקרב כלל שילובים שונים של כלי הנשק הבאים:

  • חוד דקירה (spike או dague) - מעין חנית או רומח שמיועד לנעיצה ודקירה, כולל לחדירת שריון לוחות.
  • להב גרזן קרב (axe או hache) - שנועד לחיתוך (בעיקר נגד יריבים לא משוריינים או בעלי שריון קל).
  • פטיש קרב (warhammer או poll) - נועד לריסוק, בעיקר נגד יריבים משוריינים.
  • מקור חד, עבה וקצר (beak או fluke) - נועד לחדור שריון.
  • לעיתים גם בצידי ראש הקרב היו דוקרנים קצרים, אך הם לא היו אמצעי התקיפה העיקרי של הנשק.

ראש הקרב היה מחובר למוט בלוחות מתכת שנקראו langets והיו ממוסמרים למוט. ללוחות אלו היו תפקידים נוספים מלבד אבטחת ראש הקרב וקיבועו למוט.

המוט (shaft או haft) היה באורך 4–6.6 רגל (1.2–2.0 מטרים) בדרך כלל אך במספר מוטות ארוכים במיוחד הגיע האורך ל-2.4 מטרים (7.9 רגל). המוט היה עבה וחזק ולרוב בעל חתך רוחב מלבני (ולעיתים רחוקות אליפטי או עגול). בקצהו הקדמי הוא חוזק ב-langets: לוחות מתכת ארוכים שהיו מחוברים למוט בארבע פאותיו ונמשכו לאורכו, אלו שימשו לא רק לחבר ולאבטח את ראש הקרב למוט אלא גם להגן על המוט מפני חיתוך ושבירה על ידי כלי הנשק של היריב (כגון מוט-גרזן אחר או חרב דו-ידנית), וכן הוסיפו לכוח הפגיעה שנובעת ממשקלו של הנשק - 2–4 קילוגרם (4.4–8.8 ליברות). לעיתים הותקנה לפני ראש הקרב שמורת-יד (hilt) בצורת דיסקה עגולה כדי למנוע מהיד להחליק על ראש הקרב, שמורת-יד זו נקראת roundel. בקצה האחורי של המוט הותקן דוקרן או חיזוק מתכת מחודד (בדרך כלל עם חוד קהה יותר וקצר יותר מזה של חוד הדקירה שבראש הקרב) על מנת לשמש אף הוא כנשק.

במבט שטחי נוטים לבלבל בין מוט-הגרזן להאלברד. בכל זאת יש ביניהם הבדלים. ראשית, ההאלברד ארוך יותר: אורכו 2–4 מטר, לעומת 1.2–2.4 מטר במוט-גרזן. שנית, להב הגרזן במוט-גרזן הוא לרוב קטן יותר מזה של ההאלברד. להב קטן יותר מרכז את האנרגיה הקינטית של המכה על שטח קטן יוצר ובכך מאפשר לו להביס שריון, בעוד שהלהבים הרחבים יותר של ההאלברד יעילים יותר נגד שריון קל יותר או מטרות ללא שריון כלל. שלישית, בנשקי האלברד רבים ראש הקרב חושל כיחידה אחת, בעוד שראש הקרב של מוט-הגרזן הורכב בדרך כלל מכמה חלקים והיה מודולרי.

שימושעריכה

המוט-גרזן שימש אבירים ולוחמי חיל רגלים כבד אחרים (כולל שכירי חרב) בלחימה רגלית, ונחשב לכלי נשק יעיל הן נגד יריבים משוריינים (כולל עם שריון לוחות) והן נגד יריבים לא משוריינים. למוט-גרזן פותחה טכניקת לחימה מתוחכמת שדרשה שימוש בשתי הידיים (ובכך היה המוט-גרזן נשק דו-ידני) והתבססה על לחימה במוט קרב (quarterstaff) בשילוב מכות גרזן קרב ופטיש, וכן נעיצה באמצעות חוד הדקירה שבראש הקרב. להב הגרזן יכול לשמש לא רק להתקפות חיתוך או ריסוק, אלא גם להכשלת היריב והפלתו, פריקתו מנשקו ולחסום את התקפותיו. ראש הפטיש שימש בעיקר נגד מטרות משוריינות ומכותיו החזקות יכלו לגרום לחבלות רציניות, הלם, שבירת עצמות וזעזוע מוח (כאשר כוונו לראש). הן חוד הדקירה שבראש הקרב והן החוד שבתחתית המוט יכלו לשמש לנעיצה ודקירה. המוט עצמו הוא חלק מרכזי בנשק ומשמש כמנוף המעניק מומנט-כוח גבוה לראש הקרב ובכך מגביר את הנזק שגורמת מכה עם ראש הגרזן או ראש הפטיש. בנוסף המוט היה יכול לחסום את התקפותיו של היריב (בייחוד כאשר המוט היה מחוזק ב-langets, שהם לוחות מתכת לאורך המוט) וכן לתת מכות, לדחוף את היריב, להרחיק אותו וכן להכשיל או להפיל אותו.

 
שחזור היסטורי. הלוחם הקדמי (משמאל) חמוש במוט-גרזן ושאר הלוחמים בנשקי מוט אחרים.

המוט-גרזן היה נשק פופולרי ביותר בקרב לוחמים בשדה הקרב, כולל בקרב האבירים בני מעמד האצולה. הוא הגיע לשיא הפופולריות שלו במאה ה-14 והמאה ה-15, במקביל להיותו של שריון הלוחות נפוץ בשדה הקרב. היו לכך שתי סיבות. הסיבה הראשונה היא ששריון הלוחות סיפק ללוחם הגנה טובה מאוד שלמעשה ייתרה את הצורך במגן גדול ובכך פינתה את שתי הידיים לתפעול נשק בשדה הקרב, כולל כלי נשק דו-ידניים כגון חרב דו-ידנית, נשק מוט ומוט-גרזן. הסיבה השנייה היא שחרב ארוכה רגילה הייתה פחות יעילה נגד שריון הלוחות לעומת מוט-הגרזן שצויד בראש קרב עם אמצעים שהיו יעילים יותר בחדירת שריון (המקור למשל) או בגרימת נזק במכה על השריון (הפטיש למשל), וסיפקו יותר מומנט-כוח במכה מאשר להב החרב, וזאת הודות למנוף שמספק המוט הארוך. השימוש במוט-גרזן היה פופולרי עד סוף המאה ה-16, אז נדחקו רוב כלי הנשק הקרים והשריון משדה הקרב בעקבות הופעת הנשק החם ורובים שיכלו לחדור בקלות שריון גוף בירי מרחוק.

חיבורים מאוירים רבים על לחימה באמצעות מוט-גרזן מהמאה ה-15 והמאה ה-16 שרדו. במסגרת התעניינות מחודשת בהיסטוריה צבאית של ימי הביניים ושחזור תקופתי של קרבות על ידי חובבים והיסטוריונים, נתגלו מחדש טכניקות לחימה במוט-הגרזן - הן על ידי קריאת חיבורים היסטוריים ששרדו והן מניסיון שנבע מלחימה ואימונים. שימוש במוט-גרזן אמיתי בקרבות משוחזרים הוא מסוכן, גם אם להביו קהים, שכן עוצמת המכה היא חזקה ועדיין יכולה לגרום לנזק, בייחוד אם הסופג אותה איננו לבוש בשריון גוף עם ריפוד מתאים. לשם כך נעשה לעיתים שימוש במוט-גרזן שראש הקרב שלו עשוי מגומי והלחימה נעשית במשנה זהירות.

אטימולוגיהעריכה

באנגלית נקרא נשק זה לרוב Pollaxe והבלשנים סבורים שהמילה poll פירושה "ראש" או "פטיש" ומתייחסת לראש הקרב של הנשק. במקרה זה תרגום חופשי של pollaxe יהיה "ראש גרזן" או "פטיש-גרזן". עם זאת, גם השם Poleaxe מקובל וכאן המילה pole ("ציר" או "מוט") מתייחסת למוט שעליו מותקן הגרזן.

בעברית נהוג התרגום "מוט-גרזן" (זו איננה סמיכות שכן אין הכוונה למוט של הגרזן אלא שם כולל לכלי הנשק). תרגומים נוספים הם "גרזן-מוט" (תרגום חופשי ל-poleaxe, מופיע במהדורה העברית של מבוכים ודרקונים) ו"גרזן דו-ידני" (שכן נשק זה דרש תפעול בשתי הידיים).

גלריהעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה